המעשה הוא העיקר

א. המאבק בשלטון יהודי -

כל מי שפועל בימינו לכינון מלכות ישראל, למהפכה שתביא למדינה יהודית אמיתית, חייב לשים לב להבדל המשמעותי ביותר, בין כל המאבקים שעבר עם ישראל בכל הדורות, שעבוד תחת כל מיני אומות, רדיפות וגזרות שמד. בכל הדורות נאבקו יהודים על אמונתם, וחירותם גם אם לא הפיזית אז הרוחנית. המאבק פשט צורה ולבש צורה, היו דורות שבהם עיקר המאבק היה למסור את הנפש, ולפשוט את הצוואר לשחיטה ולו שלא לעבור על רצון ה', והיו גם דורות שה' הקים גואל שהייתה עליו רוח ה' להילחם במשעבד ולגרשו מעלינו.

היום, המאבק שאנו חווים, הוא משלטון (ברובו) של יהודים, חלקם מבולבלים ותועים וחלקם קצת "מומרים להכעיס", ובכל אופן בתוך כל סבך הבלבול וחוסר הדעת זהה אנחנו מוצאים את עצמנו תחת שלטון שלא רק שהוא רחוק מאד מכל החלומות שלנו, וממה שאנחנו רוצים שיהיה פה, הוא גם רודף את מי שבאמת רוצה בשינוי, ואינו מאפשר לנו להגיד את מה שאנחנו רוצים לומר.

באופן בסיסי המאבק מול גויים לעומת המאבק בשלטון יהודי, הוא שונה לחלוטין, במאבק מול הגויים המטרה היא לשחרר את עצמנו מהשעבוד לאותו שלטון, לעומת זה במאבק מול יהודים אנחנו רוצים לקחת את אותם יהודים ממש אלו שיושבים בשלטון ולהחזיר אותם בתשובה.

השאלה היא איך באמת אפשר לעשות מהפכה שכזו – מצד אחד אנחנו מבינים שעיקר המלחמה היא לא מאבק פיזי, אלא מאבק על הלב והמוח של היהודים. ומצד שני השלטון הקיים אינו מאפשר לדבר בחופשיות מה שאנחנו רוצים להגיד.

ישנה טענה נפוצה, שמכיוון שהבעיה שלנו היא עם יהודים, השליחות היחידה היא להתעסק בהחזרה בתשובה ובקירוב יהודים. הטענה מובאת בסגנונות שונים, בין אם מדובר בהבערת יהודים לה' בעבודה פרטנית וממילא למחוייבות לתורה ומצוות, ובין אם מדובר בהסברה על צורת החיים הציבורית על פי היהדות, והמעלות שבדרך החיים הזו.

ובכל זאת המציאות מוכיחה שעל אף ההצלחה הגדולה של תנועות התשובה למיניהם, המציאות בפועל בכל מה שקשור למצוות הציבור נמצאת בנסיגה. בין אם מדובר בהמשך ההתיישבות בארץ ישראל בכל עוז, בין אם מדובר בלהט וכיסופים לבניין המקדש, וגם במלחמה באוייב, ותקיפות יד ישראל.

כיצד זה קורה?

ב. למה צריך מעשים בפועל?

נתחיל במשל, קבוצת יהודים החליטו לעלות לארץ ישראל מרוסיה, הם נסעו עד לעיר הנמל אודסה, ומשם עלו על ספינה שתיקח אותם הלאה עד שיגיעו לחופי ארץ ישראל. באמצע הדרך החליט קברניט הספינה לחזור חזרה, היהודים ששמעו על שינוי הכיוון התייעצו והחליטו לצאת בריצה רגלית לכיוון ארץ ישראל...

הכלי שעליו אנחנו עומדים, הספינה שבה כולנו נמצאים מפליגה הרחק. המלכות נקראת כלי שמקבל את כל הספירות אליו, ככה גם ממש בפועל המדינה היא הכלי, אליו מתקבצים כל הפעולות שאנחנו מתעסקים בהם, כל הדיבורים ופעולות ההסברה. מתנקזים בסוף למציאות, ולמי שאוחז בהגה כלי המעשה.

גם כאשר יש תזוזה משמעותית בלב יהודים רבים, שמתעוררים יותר לרעיון של מלכות ישראל, לבסוף כאשר גלים אלו מתנפצים אל המציאות, נשאלת השאלה – ומה עושים עם זה?

העולם שלנו הוא עולם של עשיה, ולכן גם כאשר יש מלחמה ואפילו מלחמת תנופה על לב היהודים, השאלה לבסוף מכרעת במעשה, ולא בדיבורים והסברה בלבד.

ימי החנוכה עוד לא מתקרבים, אבל אפשר לקחת דוגמא ממרד בית חשמונאי לימינו, על אף כל ההבדלים. שאלה יסודית ומפורסמת היא מדוע הוצרכו הכהנים הגדולים לצאת למלחמה בפועל, כדי לטהר את המקדש? גם בימים ההם עיקר הגלות וחילול המקדש באה בעקבות רוח של התיוונות שפשטה בעם, לכאורה ימי החנוכה היו צריכים להיות ימים של הפצת תורה, ותנועת תשובה ציבורית, שהקים מתתיהו כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה?

התשובה לגבי הימים ההם היא שהשימוש במהפכה מעשית, נצרך דווקא כאשר נשלל כוח הדיבור, כפי שהיה בימים ההם בהם היה אסור ללמד תורה, היה צריך לשבור את קליפת השעבוד ולפתוח את הפה להגיד מה שאנחנו רוצים, גם היום בסוגיות המשמעותיות לגבי ההבדל בין מלכות ישראל למדינה דמוקרטית ישנו איסור לדבר מה שרוצים, בין אם זה נקרא הסתה לגזענות או הסתה להפרת הסדר הציבורי.

בכל בלבול וטעות שיש בעם, צריך לזהות את שורש הנחש, את ראשו צריך לנתוץ, ואת כל שאר החבית לשמר (כמו מאמר רבן יוחנן בן זכאי). בתוך כל הבלבול שיש היום בעם ישראל, ושטף הדעות הרעות, אפשר לציין במיוחד מחלה חריפה שהיא יותר נוראה מכל המחלות, שהיא שורש הנחש של הדור. באופן כללי ניתן לזהות שיש היום בעם ישראל יהודים רבים יראי ה', ישנה רוח טהרה גדולה בעם ישראל, ובכל זאת המצב הציבורי כל כך קשה, כיצד זה?

ארס הנחש הוא הייאוש, ר' נחמן זיהה עבורנו את האוייב לפני שנים. אבל אותו אוייב גם מופיע בחיים הציבוריים, הייאוש מיכולת לשנות באמת, ייאוש מיכולת להסביר באמת בשפה קלה את כל האמת, והייאוש מיכולת לבצע מהפכה. הייאוש קשור לספינה שבה אנחנו נוסעים, כאשר אנחנו נמצאים וחיים בתוך הספינה, היא מקיפה את כל חיינו ועל פיה נקבע סדר היום, גם כאשר הראש משתנה, עולם העשיה מושך אותנו אליו, טרדות הפרנסה, קשיי היום יום, ובעיות הזמן העכשוויות מושכות אותנו להשתלב ולהשתלב במערכות הקיימות, להיבלע ולהעלם. הכיסופים והרצונות עוד מבעבעים בתוכנו מדי פעם, אבל לא מתקבצים ליכולת למהפכה של ממש.

לולי הייאוש היה ניתן לעשות את כל המהפכה אך ורק בדיבורים, דיבורי קירוב לרעיון של מלכות ישראל, הפצת המעיינות במלחמת תנופה, היו יוצרים גל של התלהבות ורצון להעברת השלטון הקיים והקמת מלכות ישראל.

אבל במציאות הנוכחית, אל מול הרס הנחש, חייבים להשתמש בכלי המעשה. הדרך להילחם בייאוש, ולהראות שאצל ה' הכל אפשר, היא פשוט שהיחידים קמים ומתחילים לעשות איש איש בתחומו הוא, אמנם עולם העשיה רוב מעשיו קשים, מלאים כשלונות ומשברים. לעומת עולם הדיבורים האצילי שכולו טוב ונעים. אבל על ידי היחידים שפורצים דרך לרבים, עושים לה' דירה כאן בתחתונים.

המשימות המוטלות עלינו, הם אותן משימות ממש של מלכות ישראל, פשוט להתחיל ולעשות, כמובן שהמעשים נתקלים במציאות במניעות ומעצורים, אבל בכך ממש הם פורצים את הדרך, כאשר היחידים פועלים בתוקף ועוז באורות גדולים בכוח של תוהו, ה' עוזר ו"כל כלי יוצר עליך לא יצלח". ורק אז יהיה אפשר להקים הנהגה שתיקח לידיה את המושכות של העשיה, ולנהל אותם בדרך נכונה בכלים אמיתיים של תיקון.

מוכרים אמת באמת.

כאשר חז"ל התלבטו מה גדול תלמוד או מעשה, הכריעו לבסוף שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, וגם בעניינו, כאשר אנחנו מבינים מדוע אי אפשר לוותר על מעשים בפועל גם במאבק מול יהודים, צריך לחזור ולזכור שבאופן מיוחד במאבק מול שלטון (שרובו) יהודי, המעשים נוצרים מהרבה דיבורים, ולכן התלמוד גדול מכיוון שרק על ידי פעולות הסברה ותעמולה שמתלוות לפני ואחרי ובתוך המעשים, יהיה ניתן לנתב את האור והאש לכלים נכונים של תיקון המדינה.

אבל גם בנוגע להסברה ישנו כלל חשוב, על זמן הגאולה נאמר שבימים ההם "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", העבודה שלנו היא לברר את האמת, לצרף את עצמנו, ולהיות מרוכזים בתכלית. אמת כטבעה היא אמת, וממילא אי אפשר למכור אותה על ידי שקרים, או חצאי אמת.

צורת התקשורת הנפוצה היום היא צורת תקשורת שנועדה להעביר שקרים, שקר ניתן להעביר על ידי פרסומות, גוזמאות, העלמות נקודות בסיס וכדו'. האמת לעומת זה גם כלי ההפצה שלה צריכים להיות באמת, בבהירות וללא משוא פנים.

אם נדע להסביר את עצמנו, באמת לא רק בתוכן אמיתי, אלא גם בדרך של אמת. נמצא את הדרך למלחמת תנופה ללא מעצור. "כי יכול נוכל לה".