להצית לבבות

כנסייה הוצתה על יד הכינרת בשבוע שעבר, ובמקום נכתבו כתובות "נאצה" מתוך סידור התפילה. כרגיל, הוצתה גם מקהלת גינויים, והמון המון שפנים שיצאו מהחורים, כדי לרקד "מה יפית" לפני הפריץ.

כשהתפרסם בכלי התקשורת על מאורע ההצתה, הסתקרנתי נורא מהם כתובות ה"נאצה" שנכתבו על הכנסיה, חיטוט במה שהתפרסם העלה שמדובר בקטע מתפילת "עלינו לשבח", תפילה שתיקן יהושע בן נון לאחר כיבוש העיר יריחו, תפילה על גילוי מלכות ה' בעולם, שבתוכה נכללת תפילה לביעור העבודה זרה, והשבת לב עובדיה להשי"ת. (כמו הנוסח לאחר הברכה שאותה מברכים כאשר נעקרת ע"ז מא"י – "כשם שעקרת מן המקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות, והשב לב עובדיהם לעבודתך").

לא יודע מה התכוונו אותם מציתים אלמונים להצית, אבל האש הזאת נגעה לי בלב, משהו בפנים – איזה תקווה וחלום הוצתה. אולי אותה תקווה עליה אומרים ב"עלינו לשבח" – ועל כן נקווה לך ה' אלוקינו. תקווה לראות מהרה – מהר ככל הניתן ב"תפארת עוזך".

יהושע עומד מול חומות יריחו הנפולות, אחרי ארבעים שנה של חיים פלאיים, של דור המדבר – מן, עמוד ענן ואש. ויש לו תקווה שכאן בארץ ישראל הם יצליחו להקים את מלכות ישראל, מלכות ארצית לחלוטין שתגלה ממש את מלכות ה' במקומות הכי תחתונים. הוא רוצה לראות כיצד ניתן להקים פה ממלכה שהדגל שלה הוא באמת "לתקן עולם במלכות שד-י", שתהפוך את העולם כולו לממלכה של ה' בה אין מקום לאלילים, ולהשיב לב כל עובדיהם לעבודתו.

זה תקווה שעם הכניסה לארץ עם ישראל יגשים את התכלית, להוכיח ש"ה' הוא האלוקים בשמים ממעל – כמו – בארץ מתחת", שכל הבריאה והעולם הזה אינם מסתירים כלל על מציאותו של ה'. להפך – ה' הוא האלוקים.

התקווה הזו בדרך כלל אצלנו היא די מיואשת ובעצם חסרת תקווה. במציאות החיים במדינת ישראל כל כך רחוק לדבר על אמונה כל כך מוחלטת, על הכרזה כל כך ברורה. יש המון המון 'אלוקים', תורה וזהות יהודית. אבל "אין עוד" – אין על מה לדבר... ביעור עבודה זרה? זה נחשב אפילו מנוגד ל'ערכי היהדות'...

אמנם מדברים אצלנו הרבה על מהפכה, אבל ציור ממשי כיצד הדברים קורים – אין. איך מניעים את כל המערכת הכבדה והסבוכה, שכבדות עסקי העולם הזה מושכים אותה מטה מטה אל חזון כל כך גדול ומשיחי?

אבל זה שמישהו העיז לדבר כך, לחשוב בכלל על מצוות ביעור עבודה זרה בעולם כל כך רחוק ומנוכר, הצית לי בלב איזו תקווה – נכון שיש כל כך המון מרחק, ונכון שיש ים כזה גדול של מגנים וגינויים שרוצים לכבות את הלב היהודי החי.

אבל, פתאום זה כל כך פשוט, אם כולנו נרצה, אם כולנו נדבר, איך המים הרבים האלו יוכלו לכבות את האהבה הזו? איזה כבאיות יוכלו לכבות את הדלקה המשתוללת הזו שתצית לב אחר לב של יהודי? איך שהחלום הזה יכול להיות כל כך ברור וחי, מלכות ישראל באמת, מלכות ישראל שתפעל בכל דרך להמליך את ה', ולהעביר גילולים מן הארץ.

תכל'ס - על כן - נקווה.. יש תקווה יש סיכוי, רק צריך להפסיק להתייאש. הלב שלי הוצת מה איתכם? תדליק מהר גם, לפני שיספיקו לכבות אותנו.