מה אעשה ואני אחד

חזרתי... לאלו שהתגעגעו וגם לאלו שלא. אני מקווה בעז"ה לחדש את הכתיבה בבלוג שהופסקה שלא באשמתי, אני מבטיח שזה לא באשמתי.

בעז"ה בלנ"ד, אני רוצה לכתוב ולספר כאן את סיפור המעצר, החקירות ואת השחרור כמובן, מי שמשעממם לו שיעקוב, בלנ"ד יהיה מעניין... אבל עד שאני אספיק, יש כאן שיר שכתבתי בכלא –

השיר מבוסס על מעשה מבעל תפילה, מעשה י"ב בסיפורי המעשיות של רבנו הקדוש, ובעיקר על הקטע שבו בעל התפילה מגיע לפתח של מדינה ששקועה בטעות לא מוכרת... כולם שם חושבים שהדבר הכי חשוב הוא הכסף, ושעם כסף אפשר לפתור את כל הבעיות. ובעל התפילה לא מצליח לשכנע אף אחד שם. רק לאחר שיש סערה במדינה, בעקבות הפחד מגיבור שמתקרב למדינה ורוצה לכבוש אותה (נשמע מוכר?) אנשים מתחילים להיפתח. ואז מתאר רבנו כיצד הולך בעל התפילה אל השומרים – דווקא אל היהודים הפשוטים, ומנסה לשכנע אותם עד כמה השקפת העולם הזו מוטעית ואווילית. מכאן זה ציטוט לשון קדשו של רביה"ק: "עד שלבסוף השיב לו השומר: ויתר מזה מה אני יכול לעשות? הלא אני רק יחיד בעלמא (ויש כנגדי בני המדינה שהם רבים). וזאת התשובה היתה קצת נחמה להבעל תפלה, כי הבין שהתחילו דבריו קצת לכנס באזני השומר... וכן הלך הבעל תפלה אל השומר השני ודבר עמו גם כן כנ"ל ולא שמע אליו גם כן, ובסוף השיב לו גם כן כנ"ל: הלא אני יחיד כנגד בני המדינה וכו' כנ"ל, וכן כל השומרים כלם השיבו לו תשובה זו בסוף".

בתיאור גאוני ויפהפה זה מצאתי גם אני נחמה, שהרי גם היום על אף כל החושך והקשיים (האמיתיים), בכל פעם שפוגשים יהודי אחד על אחד, מגלים שגם הוא מלא ברצונות וכיסופים טובים ומתוקים, רק שכל אחד מרגיש שהוא לבד מול ממסד דורסני ואימתני (שלפעמים גם מכאיב, מניסיון...), וגם עצה טובה יש כאן – פשוט לדבר ולדבר, עם יהודים, מי בעטו מי בנאומו ומי בממונו ולא להתייאש, בסוף הם ייפתחו.

רגע לפני שנשקע עמוק בשינה

כי עוד מעט ועוברים עלינו שבעים שנה

נוכל תמיד לקום ולהתעורר

בעזרת סיפורי המעשיות שרבנו מספר

סיפורים יפים ומתוקים ונפלאים

מעיינות של עצות שלעולם לא מתכלים

והפעם בבעל התפילה עוסק המעשה

שבקירוב היהודים לה' תמיד עוסק

ישב לו לבדו מחוץ ליישוב

והתפלל שעמ"י לדרך אבותיו ישוב

וכאשר שמע על תפיסה מוטעית

השתדל להשמיע את קול האמת

כך הגיע פעם אחת אל פתח המדינה

לדבר דווקא עם השומרים קטני המעלה

אך גם שם כל כך קשה היתה הטעות

עד שהם סרבו אפילו לשמוע נגד השטות

כך עבר לו בכל המדינה משומר לשומר

לכולם את אותם הדברים הוא אומר

"בואו ונפסיק את זמננו לכלות

ונמלא את חיינו במצוות ותפילות"

אך איש כלל לא רצה להקשיב

אפילו לא טרחו לטענותיו להשיב

אך מאז עבר זמן, השתנו כמה דברים

על המדינה עברו תקופות קשות ומשברים

ובעל התפילה חשב שיש הזדמנות עכשיו

שיוכל לעשות נפשות ולצרף עוד לאנשיו

חזר בעל התפילה בפעם השניה אל השומרים

ובאמת ניכר שהפעם הם טיפה מתעוררים

סיפרו לו שם על הפחד מהטרור ועל הבהלה

חייך וצחק ואמר: "הפיתרון הוא רק בתפילה"!

לשוב לה' ולהתנהג כיהודים בגאווה

ולבקש שנינצל מפיתוי הממון והתאווה

הרבה עליהם בעל התפילה בדברים

שפילסו להם דרך בליבות השומרים

עד שבסוף אמרו לו איזה שומר

"בודאי יש אמת במה שאתה אומר"

"זה נכון ברמת העיקרון,

רק לתורה יש באמת פיתרון!

"אך מה אעשה ואני אחד

לבד נגד כל המדינה ממש מת מפחד".

הרגיש בזה בעל התפילה כבר מעט נחמה

על אף שהשומר עדיין חושש מהמשימה

אך הנה עשו כבר הדברים בליבו רושם

זוהי כבר התחלה, והשאר – יגמור השם.

המשיך משם בעל התפילה לשומר נוסף

גם הוא נפתח, כשלדיבורי האמונה נחשף

אך מיד חזר גם הוא על דברי הייאוש

"נכונים דבריך – אני יודע זאת בחוש"!

"אבל כרגע מה אנחנו יכולים לעשות,

לא כדאי אפילו להתחיל ולנסות

"מה אעשה ואני כאן אחד

לבד נגד כל המדינה ומת מפחד"

הלך בעל התפילה משם לשומר שלישי

כשאיש לא ראה לחש לו הלה בקול חרישי:

"את האמת – גם אני כמוך חושב

אבל אני – לעומתך בתוך עמי יושב

ומה אעשה ואני כאן לבד

גם אני לדעת הקהל משועבד

ואני כאן אחד נגד כל המדינה

כולם פה דעתם לחלוטין שונה

ומה אני הקטן אוכל כבר לעשות

לא משתלם לי אפילו לנסות"

הקשיב ופנה לעוד שומר שבצד היה עומד

אמר לו השומר: "אותי אתה מלמד"?

"אני תמיד את מה שאתה אומר ידעתי,

מאז ומעולם זו היתה דעתי

אך מה אעשה כאן מול כולם

כיצד אוכל לבדי לעמוד מולם"

עבר כך בעל התפילה מאחד לאחד

לכולם אותה התשובה, אותו הפחד

כל אחד מרגיש שהוא לבדו

שיבוא היום המשיח, מצידו...

גם אתם תגלו את מה שגילה

במהלך מסעו בעל התפילה

כולם עומדים כאן לבד

אך ב'כולם' מולם אין אפילו אחד

ואז בעיר נעשה רעש גדול

התחילו לחשוש שהפחד יחדול...

ציוו אז מיד לחפש אחריו ולתופסו

ומאחורי סורג ובריח להכניסו

אך אם אחד עם השני נדבר

אז הדימיון שאני כאן לבדי יישבר...