"לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף"

א. תגובה למשה זר

כיומיים לאחר שחרורי מבית הסוהר התראיין משה זר, מוותיקי ההתיישבות, בעל זכויות רבות ביישוב הארץ, לערוץ 7, ובמהלך הראיון הוא ניסה לתאר את פעילותי ככזו הפוגעת בהתיישבות. תכננתי כבר אז לנסות ולענות לו במאמר מסודר, אך לצערנו פקד אותו אסון בשרפה שכילתה שטחים ומבנים ביישוב רמת גלעד והחלטתי לחכות, אך בשבוע שעבר הוא חזר על הדברים בראיון לעיתון "יש"ע שלנו".

למרבה הכאב, משה זר נמצא בקשר עם אנשי המחלקה היהודית בשב"כ. אלו שאחראים על העינויים, הרדיפות אבל גם, ובעיקר, על ההתנכלות לצמיחת היישובים החדשים ביהודה ושומרון. אנשים אלו אשר חלקו מחמאות פיהם וקרב ליבם, שלמדו את מקצוע השקר והחנופה במקצועיות ראויה לשבח, נוהגים להתחנף לאנשי ההתיישבות כאילו דאגתם לטובת ההתיישבות. אך מי שמכיר מקרוב יודע שפעילותם היא המונעת את המשך ההתנחלות ברחבי הארץ, ומסייעת לביסוסם של אויבינו בארץ.

בכל אופן, משה זר קרא לי 'ולחברי הקיצוניים' לבחור גבעה ולהניח בלוק על בלוק ולבנות בית. ב"ה זכינו כולנו – כל החבורה הנרדפת ע"י אנשי המחלקה היהודית להשתתף לא בגבעה אחת אלא בנסיונות רבים של הקמת גבעות בדרכים ושיטות שונות, ובבניית עשרות בתים שכולם נהרסו ע"י השלטונות בשנים האחרונות. משה זר קרא לנו גם להקים קומנדו של בנייה, גם זה זכינו ב"ה לעשות ואנחנו עובדים כולנו בבנייה, (להבדיל מאלו המעסיקים את אויבינו).

הבעיה היא – וגם משה זר יודע זאת, שבאופן שיטתי ומסודר המדינה איננה מאפשרת שום ניסיון של התיישבות שיש בה פריצת דרך של ממש, ולצערנו הם זוכים לתמיכה של גורמים מתוך ההתיישבות שמסכימים ומאפשרים את הרס הגבעות החדשות בתמורה לאישורים או שתיקה על המשך בנייה איטית בתוך גושי ההתיישבות הקיימים. (והחמור מכל – לפעמים גם כדי להשתיק קו אידאולוגי ותורני השונה מהשקפת עולמם של 'מנהיגי' ההתיישבות).

המצב חמור כל כך, שכ-90% מההריסות והפינויים בשנים האחרונות, מערכת של הרס מסודרת ומאורגנת שנועדה (ומצליחה לצערנו) לחנוק כל ניסיון של התיישבות חדשה, ותקיעת יתד בשטחים חדשים בארץ ישראל, נעשו בתיאום כזה או אחר עם גורמי התיישבות שונים.

יש כיום עשרות רבות של נערים ובחורים המוכנים למסור את נפשם להקמת הגבעות ולהמשך ירושת הארץ בשמחה ובגאון. (ממש כמו שאני וחברי גילי עשינו) בין אלו המורחקים מיהודה ושומרון ובין המעטים שנותרו ביהודה ושומרון, אילו הייתה המדינה מאפשרת זאת – ובעיקר אילו לא הייתה המדינה מקבלת תמיכה וגיבוי מצד "אנשי ההתיישבות".

אני קורא למשה זר – אתה התחייבת אחרי הירצחו של בנך גלעד הי"ד להקמת ששה יישובים כמו אותיות שמו, ב"ה זכית כבר להקים שניים. אך מאז עברו המון שנים - 15 שנים שלא הוקמו כמעט יישובים חדשים. המדינה לא תאשר עוד הקמת יישובים, בטח שלא במקומות שעלולים 'לסכן' את פיתרון שתי המדינות. תן לנו להקים את ארבעת היישובים הנותרים, יש מספיק חבר'ה שיסכימו בשמחה להילחם ולמסור את נפשם על בניין הארץ, אילו לא יחבלו בפעילות זו אנשים שלקחו לעצמם בעלות על ההתיישבות ביהודה ושומרון.

ב. מגדל העמק

משל למה שנכתב בסעיף הקודם היא הודעת השב"כ על מעצרם של הילדים ממגדל העמק החשודים שהציתו רכבים בכפר יפיע מכאב ליבם על רצח היהודים בשרונה.

בהודעת השב"כ על חשיפת ה"פיגוע" (אצל הערבים אלו מחבלים בודדים, אך אצל היהודים זה תמיד "מחתרת") היה חשוב להם להבהיר ש"עלה" קשר בין ה"מחבלים היהודיים" ממגדל העמק למאחז גאולת ציון.

שירות הביטחון הכללי בוחר את מילותיו בקפידה בהודעותיו. לכן, ניתן להבין שמדובר בהכנה של דה-לגיטימציה לקראת חיסולו של המאחז, וקבלת גיבוי להמשך ההתנכלויות המזוויעות של המשטרה לתושבי המאחז, שנשאר אחד מהמאחזים האחרונים שממשיכים בדרך של יישוב הארץ בפשטות ללא פשרות, וויתורים וקומבינות.

כמובן שהשב"כ לא יפרסם מהו הקשר – מחשש לפגיעה ב"מקורותיו", ככה שאנחנו יכולים להבין לבד מהו הקשר. הקשר הוא פשוט - שניהם מפריעים להם, הם אינם מעוניינים בהמשך יישוב הארץ, ומפחדים מכך שבגבעות גדלים בחורים ונערים שמחים ומשוחררים, שמאמינים בצדקת דרכנו ובזכותנו על הארץ. ואינם בוחלים בשום אמצעי כדי להכחיד את הגבעות והמאחזים ואיתם להכחיד את הרוח היהודית הבריאה המפעמת בגבעות.

התגובות המופיעות באתרי התקשורת השונים ממחישות שהציבור כבר מבין שדיבוק אחז את המחלקה היהודית בשב"כ וההודעות התימהוניות של הדוברות שלה רק מחזקות את ההבנה הזו, כך בעז"ה לאט לאט הציבור מתפכח מהאמון בארגון זה ומבין שההפחדות וההסתה נגד יהודים מקורם בתפיסת עולם חסרת ערכים וחזון ובעיקר הזויה ומטורפת, שמובילה את כולנו לאסון ולסיכון חיי יהודים.

ג. הדרך היחידה להפסיק את הטרור

זה עתה ציינו את יום פטירתו של אחד מגדולי מנהיגי ישראל בדור האחרון – הרבי מלובביץ'. שלא התבייש להביע את דעתו גם בעניינים ציבוריים ומדיניים. בתקופה שכזו של פיגועים רצחניים ושדם יהודי נשפך הי"ד, כדאי להיזכר בהוראתו המפורשת של הרבי כיצד ניתן להכניע את הטרור.

בשנת תשכ"ח כתב הרבי מכתב לרמטכ"ל דאז בר לב ובו הוא הסביר כיצד צריך להילחם בטרור ע"פ התורה: "ועל אחת כמה וכמה בשעה של מתח וכולי, שרק יראת העונש ופעולות תגמול ביכולתה למנוע חבלנות וכו'".

כמובן שהבנה זו שונה לחלוטין מתפיסת העולם של מפקדי הצבא כיום – שמירה על מרקם החיים והאיזון העדין של הפלסטינים. אותה תפיסה שמובילה את השב"כ להשקפת עולם שאם "אין יהודים – אין פיגועים" ולרדיפה ההיסטרית מתוך ציור דימיוני של פחד שהילדים הללו עלולים לסכן את כל תהליך ההשכבה לישון של גל הטרור האחרון.

אך השקפת התורה כמו שקראנו בשבת שעברה היא "לא ישכב עד יאכל טרף וכו'" – לא תהיה מנוחה לעם ישראל עד שישוב הכבוד היהודי, ותהיה תקומה לדם שנשפך. הטרור מקבל את חיותו וקיומו מההשפלה והביזוי של כבוד ישראל. המחבלים לא חושבים שהם יוכלו להכחיד את עם ישראל, או לגרשו מהארץ – אלא רוצים להשפיל את עם ישראל, על מנת שנשוב ונרגיש עבדים וזרים בארצנו.

התשובה הנכונה לפיגוע צריכה להיות קודם כל הדאגה לכבוד ישראל ולתיקון המעוות שבחילול ה' שברצח יהודים, ורק מתוך כך נוכל לשוב ולחיות בביטחון ובשלום.

הדבר בלט בסערה סביב פרוייקט גיוס הכספים למימון ההגנה המשפטית של אלאור אזריה. התקשורת הבינה שרובם של היהודים שתרמו לא תרמו בהכרח כי הם חשבו שאלאור ירה במחבל בגלל הפחד ממטען. יתכן, והלוואי שזה כך לטובתו האישית. אך הציבור שתומך בו הוא אותו הציבור ש(לפני האירוע ואחרי) דרש (בפייסבוקים ובטוקבקים ובשאר הבמות) שאף מחבל לא יצא חי מפיגוע.

הכעס על הצבא והמרמור מגל הטרור האחרון אינו בגלל שאנשים מרגישים שהצבא אינו חושב כיצד למנוע פיגועים ברמה המבצעית. למען האמת כלל לא ברור שמחבל שיוצא על מנת לעשות פיגוע מעדיף להישאר חי, ושהידיעה שהוא לא יצא חי תגרום לו שלא לעשות פיגוע.

אך הציבור מבין את מה שמפקדי הצבא לא מבינים, שהמאבק האמיתי הוא על הכבוד הלאומי ועל קידוש ה', ושרק כאשר יד ישראל תהיה תקיפה יאבד הטרור את התקווה. ממש כפי שאומר הפסוק בפרשתנו "לא ישכב עד יאכל טרף וכו'".

כדי להביא לשינוי עלינו להפיץ ולפרסם בכל מקום, ואחרי כל אירוע בטחוני את ההוראה המפורשת של הרבי על הדרך היחידה למנוע את הטרור.

ד. הילולת הרבי מקלויזנבורג זי"ע

ביום שישי חלה ההילולא של הרבי מקלויזינבורג זיע"א, שנפטר בט' בתמוז תשנ"ד. על פועלו ויחסו המיוחד לארץ ישראל, ניתן לקרוא במאמר יפהפהכאן. בשנת תשל"ד, לאחר תקופה של הסתה ורדיפה נגד שומרי הדת במדינת היהודים (מוכר???) החליט הרבי מקלויזנבורג לאחר שעלה לארץ ובנה בה את קריית צאנז בנתניה לרדת מהארץ מתוך תחושה שאין ברירה אחרת. הצהרתו זאת גרמה לטלטלה גדולה ולמסע לחץ גדול מצד שרי ממשלה ואנשי ציבור לשכנע את הרבי להישאר בארץ, והרבי שינה את החלטתו.

בספר "מכתבי תורה – שפע חיים" יש כמה מכתבים מאלפים מתקופה זו, המלמדים על דרך הנהגתו הציבורית של צדיק מופלא זה, יש הרבה טעימות שאפשר להביא מהסיפור – מומלץ בחום!

בלי נדר נביא שבוע הבא כמה מההגדרות העקרוניות שניסח במכתבים אלו אך בינתיים ציטוט נפלא (מחילה על האריכות) שגם קשור לפרשת השבוע – מדובר במכתב שנכתב באותה תקופה לאחד מאנשי הממסד שהיה קשור אל הרבי. (ההדגשות שלי).

"כאשר הרימותי קולי בכנס העולמי בקריית צאנז... נגד תופעת ה"גוי-יהוד" בארצנו הקדושה שהביא אתו מטען גלותי אשר שאיפותיו והשקפותיו טובת העולם הנוכרי, ובבחינת שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי.

לעומת זה, האומות דאגו כאלפיים שנה להצלת נשמות ישראל מרדת לגיהנום, ולרוחניותו ולתרבותו בכל האמצעים שעמדו לרשותם, ותחת מסווה זה לא נמנעו מכל מיני אכזריות ושרפת הגופים של ריבוא רבבות מקדשי ה' עד זמן השואה האחרונה (הרבי איבד בשואה את אשתו ועשרה ילדים הי"ד).

הגיע כבר העת להאיר עיני העם לכל שכבותיו לומר לגויים 'שקילא לטיבותך ושדי אחיזרי' שיחדלו לפעול לטובת נשמותינו.וכל אחד ואחד מאיתנו אשר זיק יהדות בלבו יקדיש כל מרצו כשרונו ומוחו רק לטובת עם ישראל, להרמת קרנם ותפארתם. להחזיק בסיסמא "יהודי – ליהודים"ובבחינה שנאמר "הן עם לבדד" – אז – "ישכון", "ובגויים" – כשירצו להתערבב בגויים ולחיות איתם, אז – "לא יתחשב".

הרעיון הנשגב הזה בכוחו לאחד את כל האומה, ובדרך של מורנו הבעש"ט שחרת על דגל החסידות : אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל – יחדיו יתאחדו.

בטוח אני שזה הפתרון לבעיות העומדות על הפרק שמכאיבות את כולנו"

וכמה הדברים נכונים היום כעבור 40 שנה...