לולא התמהמנו

א. כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים.

חודש אלול הוא חודש התשובה, חודש של חשבון נפש המכין את השנה הבאה, בדורות האחרונים האירו לנו גדולי החסידות את ראש השנה לא רק כיום דין עצוב ומריר, אלא כיום של שמחה – היום שבו מכתירים את המלך. לאור זה, ממילא, גם התשובה של חודש אלול עוסקת באותו הדבר, חשבון נפש על מעמדנו האישי והכללי בנוגע להמלכת ה'.

בראש השנה הקרב שוב יעמוד העולם לדין האם ממלא הוא אחר המטרה לשמה הוא נברא – להוות לה' דירה בתחתונים. שוב יתברר ככל הנראה שכשלנו בתפקידנו ואכזבנו, עובדה, המקדש עוד לא נבנה השנה, ועוד לא 'ידע כל פעול כי אתה פעלתו'..

את התשובה של חודש אלול במובן זה - חרטה עמוקה על הזמן שבזבזנו, העצלות שלנו וההתעסקות בדברים שוליים שגרמו לכך שלא זכינו להביא השנה את המשיח בפועל ממש. אפשר למצוא בפסוק אותו דרוש רושמי רשומות "כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים". לולא אותיות אלול.

את הפסוק הזה אומר יהודה לאביו יעקב, לאחר שמתברר שלמרות הניסיונות להתחמק, אין ברירה אלא להוריד את בנימין למצרים. יהודה אומר לאביו: עתה, אחרי שהתברר שבכל מקרה עלינו לשלם את המחיר הכבד, כמה חבל שהתמהמנו וחיכינו עד עכשיו. הרי יכולנו להיות כבר במצב שכל הקשיים האלו הם מאחורינו...

כמה מתאים הפסוק הזה לחשבון הנפש על השנה האחרונה שעברה עלינו. את הקשיים והמשברים אנחנו מוכרחים לתרגם לתובנה אחת ברורה – מכיוון שאנחנו בין כה משלמים את המחיר - כמה חבל להתמהמה! את התשובה של חודש אלול נמקד בצער על הזמן שבוזבז ובקבלה לעתיד להפסיק להתעצל ולהבעיר את האש שקצת התעממה מחדש.

במיוחד מתאימים הדברים, בסוגיות שבהם אנחנו פוחדים 'להיכנס בעובי הקורה' סוגיות שהעיסוק בהם גובה מחיר כבד. כאשר נבין שאי אפשר להימלט משאלות אלו, ושבסופו של דבר נצטרך בכל מקרה לשלם את המחיר, רק אז נבין שמלהתמהמה לא מרוויחים כלום, ודרושה הכרעה כמה שיותר מהר.

חודש אלול הוא גם זמן לחדש מחדש את האהבה, ולהפיח חיים בחזון של מלכות ישראל שעודנו חי, עודנו בוער ועודנו בועט. בין חומות הכלא וגם כאן בחוץ האש עוד בוערת ומים רבים אל יוכלו לכבות את האהבה.

מתשובת אלול נוכל ללמוד עוד כלל נוסף שיעזור לנו בקבלות הטובות לשנה הבאה: כמו שכאשר בחודש אלול הלב שלנו בוער לה', אנחנו מקבלים החלטה אמיצה לשוב אל ה', למרות שעוד לא ברור לנו בדיוק איך וכיצד. את הכוח למצוא עצות נכונות ולהתייגע בעבדות ה' במשך כל השנה מקבלים דווקא מההחלטה לשוב אל ה' – יהיה מה שיהיה, בין אם נדע איך לעשות זאת ובין אם לא.

אותו הדבר נכון ממש לגבי התשובה הכללית – עיקר התשובה אינה תלויה בהזדמנויות הנקרות לפנינו או ברעיונות מעשיים כאלו או אחרים לקידום המהפכה. להפך, מהפכה בנויה בעיקר על ה'אורות' אותם אורות המתגברים על כל הקשיים. ולעניינו, לחזור ולחלום, לחזור ולבעור, עד שמעצמנו נחפש כל היום דרכים ועצות כיצד למצוא את דרך המלך.

ב. ישמע בזיונו וידום.

אני בכלל לא בטוח שצריך לעסוק בנושא כזה, לא ברור שהתעסקות עם דברי בלע ומענה להם יש בה תועלת. וככלל לרוב עדיפה השתיקה פי שניים מהדיבור כמאמר חז"ל. בכל זאת, לפעמים יש תועלת בדיבור שיכול להאיר עיני אנשים, אז ננסה...

השבוע שוב פרסם "דובר השב"כ" רועי שרון "חשיפה" שבה הוא מיחזר סיפור של סרטון שבו כביכול נראים נערים מרמת מגרון מתעללים בכלב. שוב צקצקו כולם בלשונם מה'חדשה' ה'טרייה' מלפני ארבע שנים שכבר פורסמה כחדשה לפחות שלושה פעמים בשנים האחרונות,ובתגובות כבר כתבו כי יש לתלות או להוציא להורג בירייה כל נער גבעות.

הניסיון מלמד שפרסומים כאלו הם בדרך כלל הקדמה והכשרת הלבבות להכלה של עוד מתקפה סדיסטית של השב"כ על חולמי מלכות ישראל, פעילי ארץ ישראל וכל מי שלא מוצא חן בעיני הממסד העויין.

ההצלחה של רועי שרון (וספקיו מהמשטרה ובשב"כ) בעקבות סרטון החתונה שבעזרתו הצליחו לגנוב לציבור את האינטליגנציה ובמקביל למלא בפחד את אחרוני השפויים, כדי להשיג תמיכה למעשיהם הסדיסטיים, עוררה ככל הנראה לרועי תאבון רב לעוד 'סקופים' מעין אלו. אך דא עקא, שכבר עבר הרבה זמן שבו לא הצליח לשחרר אף ספור שבו מסופר על נערי גבעות ששותים דמם של ילדים נוצריים, או סרטון כיצד הם דוקרים למוות גלגלים של קצין בכיר בדרגת רב טוראי. כבר תקופה ארוכה שבה אין ידיעות חדשותיות בנושא נוער הגבעות, שהרי רק מכים ומכים בנו בעוד ועוד צווי הרחקות שלא היו מביישים את משטרו של אסאד. עניינים זוטרים כאלו או למשל ההתעללות באסירים הלאומיים כל אלו אינם חדשות, שהרי זהו הדבר הטבעי, זו השגרה כאן במדינת ישראל.

כנראה שזה לא כל כך נורא, כאשר אין חדשות תמיד אפשר למחזר את החדשות... הרי הציבור הוא מספיק מבוהל ומפוחד ממה יגידו בתקשורת, כדי להזדעזע בכל פעם מחדש מה'אכזריות' של נוער הגבעות. איש לא ישאל כיצד הגיע סרטון שנלקח ממחשב אישי של אדם ע"י המשטרה ומהווה ראיה בהליך משפטי לידיו של עיתונאי, האם ייתכן שמישהו במשטרה עובר על החוק? איש גם לא ישאל מדוע מפורסמים שמות של קטינים בניגוד לחוק? אז בוודאי ובוודאי שאיש לא ישאל מהם העובדות באמת, וכמה כסף הכתב קיבל כדי לקרוא לו מחבל?

את העבודה יעשו הכותרות המזעזעות שינסחו בגאוניות עיתונאי ישראל "תיעוד מחריד" "פשע שנאה" ו"חתונת שנאה" - איך שכולם פה שונאים ואכזריים... חוץ מרועי שרון וחבריו שפשוט אוהבים את זה, הם אוהבים את העבודה שלהם, ומלקקים את הדם שלנו ושל הצופים בעדינות מופלאה, ועם כל כללי הנימוס.

ועכשיו בקצרה לעובדות – ברמת מגרון היה היה ניסיון להאחז בקרקע ולהפריח את השממה, במקום התגוררו נערים חלוצים, מלאי אהבה, שהחיים בחיק הטבע מילאו אותם באהבה לכל הייצורים. הנערים ניסו לנטוע עצים, לזרוע שדות ואף לגדל בעלי חיים, אך שליחי השלטון הגיעו בכל פעם עם מכונות ההרס שלהם להרוס כל בית חדש שנבנה או עצים חדשים שניטעו, כדי שחלילה וחס אהבת הארץ לא תתקע יתד ותתפשט מהר להר, מבית לבית ומעיר לעיר.

לפעמים הצליחו הנערים לבנות בית של ממש בין הרס להרס ולעיתים לא היו מספיק אמצעים והם חיו באוהלים, או בחושות עתיקות וחדשות מאבנים, אך העיקר תמיד היה ההיצמדות לקרקע והתקווה שיום אחד יצליחו להפריח את השממה.

הרבה כסף לא היה לנערים, שחילקו את זמנם בין שמירה על הגבעה, לימוד תורה ויציאה לעבודה, ובמעט הכסף הם השתדלו להפיח חיים בגבעה. אם באמצעות בנייה, או ע"י רכישת בעלי חיים – תרנגולים, ברווזים ועיזים.

והנה, התקרב איום חדש על הנערים. כלב משוטט הטיל את חיתתו על בעלי החיים שנרכשו לגבעה. פעם הוא חדר וטרף תרנגול, ובפעם הבאה ברווז. בשבוע הבא זה כבר היה גדי צעיר שזה עתה נולד, וכשלא הצליח לתפוס בעלי חיים חדר למבנה הפרוץ ואכל את כל האוכל שהשיגו הנערים בעמל רב. ולא נותרה ברירה אלא לתפוס אותו ולהרוג אותו (פנייה לשירות הוטרינרי של רמאללה לא כל כך באה בחשבון, ואותו הדבר לגבי זה של מועצת בנימין...).

כעבור כמה שנים עצרו שוטרים מימ"ר ש"י את אחד הנערים ובמצלמתו הם מצאו סרטון שבו נראית לכידתו של הכלב המשוטט (שזה בהחלט היה יום חג בגבעה), הם כמובן לא חשבו לעשות אתו דבר. אך הסרטון הועבר לחוקרי השב"כ שהבינו שיש כאן פוטנציאל להשתמש בסרטון שכזה ע"י עיוות הנתונים כדי לייצר דה-לגיטימציה לנוער הגבעות, ללא שוום הקשר ענייני או מהותי., ואכן נעשה בו שימוש כעבור שנה (מאז שהוא הגיע למשטרה, שלוש שנים מצילומו...) בפעם הראשונה בתקופת העינויים בדומא, בפעם השנייה זה היה בפרשה נוספת של מעצר של יהודים שהשב"כ רצה שיעבור בשקט. אז מה אמור להגיד לנו עכשיו מחזורו בשלישית???

"כרחל לפני גוזזיה נאלמה", בדרך כלל בסיטואציות כאלו קולנו אינו נשמע, ואמירת דברי האמת לא מועילה. וחלילה אפשר להתמלא בתסכול וייאוש מכוחם הגדול של בעלי לשון הרע, שנדמה שאין לנו שום כוח לעמוד כנגדם.

כפתרון נראה לי שאפשר להתחזק בדברים שאותם מלמד ר' נחמן בתורה ו' בלקוטי מוהר"ן (תורה העוסקת בכוונות המתאימות לחודש אלול). בתורה זו ר' נחמן מלמד שבעל תשובה בתחילת דרכו צריך לעבור השפלות וביזיונות "ועיקר התשובה כשישמע בזיונו וידום". גם בפעילות למען כינון מלכות ישראל אנחנו למעשה בעלי תשובה, שהרי אנחנו עסוקים בתשובה הציבורית.

עיקר התשובה, זה להיות מסוגלים לשמוע את בזיוננו לשתוק ולהמשיך הלאה, אי אפשר להקל ראש בנזק תכל'ס שנוצר מבזיונות אלו, אך מצד שני גם לא צריך להפריז בגודלו. הדממה וקבלת הבזיונות באהבה, מאפשרת לנו להתרכז בעיקר – המשך ההפצה עד שלבסוף מעט האמת תדחה את רוב השקר.

ולחיזוק העניין - מאז שחרורי אני פוגש אנשים רבים ברחוב שעוצרים לידי ומביעים את תמיכתם במה שאני עושה. בהתחלה זה היה נשמע לי מוזר, מאיפה הם מכירים אותי ויודעים מה עשיתי או מה לא עשיתי בחיים? הרי ההיכרות שלהם איתי היא רק דרך התקשורת שהשתדלה לצייר בכל כוחה אותי כמפלצת. התשובה שענו לי שהכי התקבלה על דעתי, היא שרוב הציבור אינו מעמיק במידע הרב שמציפה אותו התקשורת, אבל אנשים יודעים בפשטות שאם מישהו התקשורת כל כך נגדו, כנראה שהוא מהצד של הטובים.

וזה בעצם העיקר – להשתדל תמיד להיות בצד של הטובים. ככל שנרבה בפעילות עם ישראל יפגוש את האהבה העצומה שמניעה את נוער הגבעות, ויקיא מתוכו את כתבי השנאה המרושעים.