אל תרבו לדבר גבוהה גבוהה

מבחן הפרטים

למען האמת קצת קשה לעקוב אחרי מה שקורה בסוגיית פינוי עמונה, ולא ממש פשוט להבין מי נגד מי ואיזה פיתרון טוב ליהודים. אבל עמונה היא ממש לא כל הבעיה היא אולי קצה הקרחון, שהרי ביום-יום בלי בג"ץ ובצלם ממשלת הימין מעדיפה להסתיר את מדיניות כינון המדינה הפלסטינית בחשאי, ומעדיפים בלי תמונות הרס על מרקע הטלוויזיה, אין כל צורך בהרס יישובים ותיקים, כאשר המשך הפריצה והאחיזה בכל מרחבי הארץ

בחמש השנים האחרונות תחת ממשלות נתניהו (ובנט) השונות לא חדלו לרגע אחד הפינויים וההריסות במאחזים הצעירים[1] נגדעו ביד אכזרית כל התחלה וכל ניסיון של נטיעת שורש והרחבת גבולות ההתיישבות, ולמעשה לא נבנה אף יישוב חדש אחד.

במקום זה אנחנו שומעים כל הזמן דיבורים על "שינוי מדיניות" "פיתרון כולל" והחלת ריבונות, דיבורים שהולכים ומתחזקים, בפרט על רקע פינויים מתוכננים (כמו למשל נאום ה"מסירות נפש" של בנט, שנועד כדי לדחות את הביקורת על כך שהוא תמך בהסכם פינוי עמונה לאזור תעשייה של שילה, מאז לבינתיים הוא נכנע ללחצים, ומי יודע מה ילד יום). כל אלו דיבורים נכונים וטובים, בוודאי שנדרשת שינוי מדיניות אמיתית ושכל ה"פתרונות" שהוצעו לגזרת עמונה הם במקרה הכי טוב כמו פלסטר על דימום עמוק.

אבל למעשה דיבורי ה"גבוהה גבוהה " אלו נועדו כדי לטשטש את חוסר העשייה והעשייה השלילית בשטח. כלומר, בוודאי שהם נאמרים מתוך לב שלם, שבאמת חפץ בקשר של עם ישראל על הארץ, אבל במבחן האמונה, מבחן הכניסה לארץ אי אפשר להסתפק בריבונות מלמעלה, 'בכללי', מוכרחים להיכנס לארץ ולהיות מוכנים לעמוד במבחן הפרטים, מבחן שבו יש משמעות וערך מיוחד לכל רגב ורגב בתחומי הארץ הקדושה,

מכלל שהוא צריך לפרט.

באופן לא מקרי, זה קשור גם לסוגיית עמונה האמיתית – האם יש קרקעות פרטיות של גויים בארץ ישראל? לצערנו הרבה תירוצים נאמרו מדוע לא צריך להרוס את עמונה - חלקם מוזרים יותר חלקם מזורים פחות (וחלקם ממש עומדים בניגוד לדעת התורה) אבל עוד לא שמענו אמירה צלולה וברורה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל וממילא לא שייכת בעלות לאף נוכרי-גזלן בארץ היהודים.

אפשר לדבר הרבה על זכותנו על הארץ אבל המבחן האמיתי – מבחן הכניסה לארץ הוא מבחן הקרקעות הפרטיות, האם באמת אנחנו מאמינים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל בכל פרט ופרט, ולא רק 'בכללי'? האם מדובר רק במושג ערטילאי ו'כללי' שלא עומד במבחן המציאות ובמסגרת החוק (חוק התורה, כמובן...)?

כ50% מקרקעות יהודה ושומרון הם קרקעות המכונות 'פרטיות' (של נוכרים), ללא התיישבות ע"י הפקעה (לכתחילה) של אדמות אלו אין שום אפשרות לשלוט בשטח, בוודאי שלא במשלטים ובנקודות אסטרטגיות – ללא שנכריע במבחן הקרקעות הפרטיות-מבחן הפרטים כדי לאפשר התיישבות חופשית והפסקת ה"גזלה הפרטית" של הערבים אין שום משמעות להחלת ריבונות שאין לה משמעות בשטח מלבד דיבורים "גבוהה גבוהה".

את הדבר הזה ידעו גם אלו שהקימו את היישובים ולא נמנעו מלבנות (כמעט בכל יישוב ויישוב) בכוונה תחילה (בדרך כלל מבני ציבור), גם עמונה נבנתה בהעלמת עין של אנשים רבים ואף גופי ממשלה שלא היו תמימים בנוגע למעמד הקרקעות, אבל האמינו שזה שייך ליהודים גם כשהם לא מעיזים להגיד זאת בפה מלא, במקום זאת נבחרו שיטות וקומבינות מפותלות, שהביאו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים כיום. אבל היום, אחרי ראינו לאן ההתחכמות מובילה – היום זה הזמן להכריע במבחן הפרטים.

את מבחן הפרטים מכריעים דווקא בשטח, דווקא מלמטה. יישוב הארץ לא נבחן בהחלת הריבונות בלבד אלא בעיקר בכיבוש הארץ בפועל ממש, בהורשת גויי הארץ על כל הר וגבעה או כמו שיהושוע אומר "עד אנה אתם מתרפים לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלוקי אבותיכם".

בעומק יותר – המאבק על שלמות הארץ עסוק כולו בפרטים, כאשר אנחנו כבר גרים בארץ ישראל, ואפילו מדינה יהודית ריבונית יש לנו (ואפילו יש התיישבות ביו"ש) אז מה כבר מעלה ומוריד עוד כפר ופחות גבעה? שלמות הארץ היא הבנה עד כמה הכלל צריך לכל פרט.

הלאה! בלי חשבון...

וגם למעשה – קצת קשה להחזיק ראש בכל הגלגולים, התעלולים והפוליטיקות סביב פינוי (ח"ו) עמונה ת"ו, וגם לא כל כך כדאי וצודק (ומניסיון גם לא משתלם, בפעם הבאה בלנ" ד לנהל את כל המאבק הכללי על הגב של תושבי עמונה.

אך העיקר הוא לקחת מהמבחן הפרטי הזה תובנות כדי לחדש את העוצמה של התמימות והפשיטות ביישוב הארץ בכל שעל ושעל ללא חשבונות מיותרים, מתוך הבנה שאיך שלא יהיה, בין אם עמונה תפונה (ח"ו) ובין אם לא, בין אם יעבור חוק ההסדרה ובין אם לא, הארץ נותרה עוד הרבה לרשתה.

גם אם נאמין (משום מה) לדברין של בנט שהוא מתכוון למסור את הנפש על החלת הריבונות (על שטחי סי כמובן...) ובין אם נהיה קצת פחות אופטימיים. בין אם יש אמת בסברה שביבי רוצה באמת בהרחבת ההתיישבות ובסך הכל עושה תרגילים לאמריקאים ובים אם הכל קשקוש בלבוש – כל זה לא רלוונטי עבורנו – יראי ה', עבור כל מי שעבורו העיקר היא הברית – הברית עם הארץ, והברית עם נותן הארץ.

בשבילנו, העיקר הוא להמשיך ולפרוץ, להמשיך ולרשת בלי שום חשבון ושהם יסתבכו עם החשבונות...

וקצת יותר למעשה - המאבק האמיתי על עמונה ועל כל יישוב הארץ אם נזכה לכך יוכרע דווקא בפרטים, אם נשקיע את כוחנו בהקמת עוד גבעות מסביב לעמונה עכשיו כשחרב הפינוי על צווארנו (בליווי הסברה אמיתית ומדוייקת), ועמידה על האמת ש"אין כאן אדמות ערביות", ככה יוכרע לבסוף המאבק המתמשך, דברו על זה בפרטיJ

יהודית ב100%.

מבחן הפרטים בא לידי ביטוי עכשיו בשאלת האדמות הפרטיות של היישוב עמונה. אך למעשה זו השאלה הכי חשובה כאשר מדברים על מדינה יהודית.

כולם היום מדברים על זהות יהודית, או על מדינה יהודית ודמוקרטית. אך מי שיקרא את המאמר של איילת שקד (או לחילופין את מחוון המושגים ללימודי אזרחות), יגלה שהזהות היהודית המדברת היא מושג ערטילאי שלא בא לידי ביטוי במבחן הפרטים, כך שאפשר לדבר גבוהה גבוהה על חיזוק הזהות היהודית ובפועל להמשיך לאמץ את התרבות הנוכרית.

מהותו של יהודי היא בכך שהוא קשור לה' בכל פרט ופרט בחייו מקשירת הנעליים בבוקר ועד לעבודתו ועסקיו במהלך היום, לכן גם מבואר בחסידות שהטבע של יהודי הוא למסור את הנפש, מסירות נפש מוגדרת בכך שהיא למעלה מטעם ודעת, מי שמוסר את נפשו לא עושה שיקוליםש ל כדאיות אלא פועל בהחלטיות ברורה וחסרת פשרות.במסירות שכזו נפרצה הדרך להתיישבות ביו"ש, ככה גם נזכה לפרות דרך להחלת ריבונות בכל מרחבי ארצנו, ורק כך תהיה פה מדינה יהודית באמת.

אם אנחנו רוצים מדינה יהודית באמת , ולא רק "יהדוית" באופן כללי ומתבוללת בפרטי צריך למסור את הנפש על כל פרט ופרט, על כל גבעה וגבעה ועל זהותו של כל יהודי ויהודי.