כולנו חיילים

זה אומנם דף שהוקם לזכרם של כל הקדושים

לובשי מדי הזית והעתיד הארוך שברגע אחד של מסירות והתמסרות לקדושת החיים ובטחון העם הזה העתיד הארוך הזה נגנז מתחת לרגביי האדמה.

אנו כאומה, ככלל, ממשיכים בחיינו ועד כמה שהדברים כואבים יש צד שזה טבעם של החיים בכדי שיוכלו להתקיים בשפיות.

אך אין זה נכון לכולנו ישנם משפחות שקמות לתקופה אחרת בחיים לתקופה שאיש לא הכין אותם אליה ולא עלתה על קצה מחשבתם לרגע, החדרים השוממים פתאום בבתים, התמונה הממוסגרת בסלון שנושקת לנר תמיד, נר נשמה שלא מפסיק לדלוק , המשפטים המחליקים בלשון "שאם רק הוא היה פה הוא היה אומר כך ועושה כך" הכומתה והבגדים שאיש מבני הבית לא מעיז ללבוש שלא יעלם הריח,שלא יתפוגג הזיכרון והכל נשאר מקופל ומסודר שמא ואולי פתאום ידפוק בדלת ויסביר שהייתה טעות ענקית והנה הוא בסדר.

ועם זאת צוק איתן נגמר איך בעומקם של דברים מרגיש לי שאין לדברים האלה סוף והתחלה כל אותם הקדושים נאספים יחד וטובעים את חותמם בחיינו אלה שעכשין ואלה שגם בעד 100 שנה

מה שמביא אותי לכתוב את מה שאני כותב כעת

גלעד,נפתלי ואייל שלנצח יחרטו בזיכרוננו כשלישיה בלתי ניתנת לניתוק לא היו חיילים בצוק איתן אך הם היו הכוח המאסף במחנה המבקש לשים את החילוקים בצד לטובת ריכוז כל הלבבות והמוחות לניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, הביחד על הלבד,קדושת החיים על קדושת המוות.

חיה זיסל בראון הי"ד לא הייתה חיילת בצוק איתן אך היא בוודאי חלק בלתי נפרד מכוח החיים שלמענו אנו עומדים על המשמר, סיפורה וסיפור הוריה צריך להיות לכוח לכולנו, שיחד נהיה ערבים אחד לשני שידע החייל במדים והחייל שאינו במדים שיעשה הכל בשביל לשמור על החיים בעם הזה ובכדי ש-13 שנה של ציפייה של הוריה של חיה לא יהיו לשווא ושתינוקות כמו יכולו להיפטר מן העולם בשיבה טובה ולא בטרם סיימה לינוק מאמה.

קרן ימימה ה"ד לא הייתה על מדים בצוק איתן אך היא המשך לרוח היהודית הנושבת בכולנו כעם היושב בארצו ונאמן לה. היכולת לעזוב את המוכר מאחור ולהתמסר בתכלית ההתמסרות לאמת הפנימית המפעמת בלב ובנשמה.

יהודה גליק הי"ו יעמוד לחיים ארוכים וטובים לא היה חייל בצוק איתן אך הוא חלק בלתי נפרד מהגבורה והחוסן הישראלי של יהודים הנאמנים לאמת שלהם גם אם היא רבת מכשולים ומניעות אפילו במחיר חייהם.

אז כולנו חלק

כולנו חלק שמרכיב דבר שלם

שאין שני לו שהוא חי וצומח ומתעצם

כולנו בסוג של שדה קרב כל אחד ומקומו בחיים

ושדה הקרב הוא לא תמיד בפצצות וכדורים

הוא גם בעשייה משמעותית ונתינה

בהפיכת האדם לטוב יותר

בהיותנו מלוכדים וערבים זה לזה

אז כולנו חלק

כולנו חיילים.

"כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה"