בלגן בגבעה

עמי הרגיש שמח במיוחד לאחר הלימוד בוקר שלו בישיבה. התוספות הקשים שבהם נאבק ביום הקודם היו ברורים לו כעת כמו זריחה קיצית. לאחר שסיים את תפילת המנחה, אכל ארוחת צהריים חמה עם התלמידים הרווקים בחדר האוכל של הישיבה שכן אשתו עדיין עבדה באחד הגנים ביישוב.

לאחר האכילה הוא יספיק לישון ארבעים וחמש דקות לפני שיאסוף את ילדתו התינוקת מהפעוטון שלה וישמור עליה כחצי שעה עד שאשתו תחזור הביתה. אחר כך הוא יחזור לישיבה לסדר לימוד צהריים. בדרך לקרוון שלו אחרי ארוחת הצהריים, הטלפון שלו צלצל. זה היה מפעיל השב"ק שלו, זאב.

"מה העניינים?" הוא שאל.

"שקט," ענה עמי.

"אני צריך את עזרתך במשהו קצת יוצא דופן," אמר קצין השב"כ. "קבוצה ליברלית רדיקלית מאירופה שעובדת עם כמה קבוצות שלום מקומיות יוצרת לאחרונה הרבה פרסום אנטי-ישראלי. הם מתכננים מחאה משותפת לנטיעת עצים ליד מאחז גבעת ציון. אנחנו צריכים קבוצה קטנה של חבר'ה נלהבים שמתחזה לנוער גבעות כדי ללמד אותם לקח."

"לקח?" שאל עמי.

"כדי להרביץ להם קצת. לרסק כמה ראשים. לשבור כמה עצמות. אנו נספק את המסכות והאלות ונבטיח מילוט חלק כך שזהותו של אף אחד לא תיחשף. יהיו לנו גם חיילים בקרבת מקום כדי לוודא שהדברים לא יוצאים משליטה. חמישה בחורים חזקים כמוך מספיקים לעשות את העבודה. כל אחד יקבל בונוס של חמשת אלפים שקלים עבור כמה שעות עבודה."

במהירות, עמי נתן לכמה תרחישים שונים לעבור במוחו, מתוך רצון להיות בטוח שלהצעה יוצאת הדופן אין חסרונות או סיכונים. שנה לפני כן, לאחר שסיים את שירות ההסדר בצה"ל, ולאחר שתי פגישות היכרות עם זאב, הוא הסכים להיות סוכן חשאי של השב"כ מכמה סיבות. קודם כל, המשימה שלו בכלל לא הייתה במרכז העניינים. הוא התבקש לפקוח אוזניים כדי לקבוע אם יש פעילות מחתרתית סודית ביישוב הוותיק שלו, שבו נרצחו מספר תושבים על ידי ערבים בפיגועי טרור. זאב הסביר כי התקפות תגמול של מתנחלים רק יפגעו בתנועת ההתנחלויות ובתדמית העדינה של ישראל בעולם. מכיוון שגם ראש הישיבה של עמי היה שותף לפילוסופיה זו, עמי לא ראה סיבה לדחות את הצעת השב"כ על הסף. ראש הישיבה נחשב לאחד מהרבנים היותר ממלכתיים של קהילת הדתי-לאומי, ואף התבטא נגד נוער הגבעות על ניצול האנרגיות שלהם לרעה במאמצים חסרי חשיבות  להקים ישובים חדשים באזורים מבודדים. לדעתו היה חשוב יותר לחזק קהילות קיימות ולהביא כמה שיותר יהודים לגור בהן, כדי למנוע כל אפשרות לפינוי נרחב של השומרון, חלילה, כחלק מכל יוזמת "שלום" חדשה. בנוסף, הקצין החביב הציע לו החזר חודשי של אלפיים שקלים שיאפשר לעמי להמשיך את לימודיו בישיבה ללא לחץ של מציאת עבודה במשרה מלאה.

כמה ימים לאחר מכן, כשעמי ראה את עצמו רעול פנים בחדשות הערב, הוא צחק בלבביות על הופעתו, ששיחק בהתלהבות ככל יכולתו, כשהוא מכה על גביהם וראשיהם של פעילים זרים, מפגיני שלום-עכשיו, מנהיגי כפרים ערבים ועיתונאים. הם הגיעו לשיפוע המוביל לגבעת ציון לטקס נטיעת עצים סמלי בתגובה לנטיעת עצים של המתנחלים בשטח הבלתי מיושב שלטענת הערבים הוא שלהם. עמי אפילו הצליח לנפץ כמה מצלמות, והתחמק בזהירות מעיתונאי אחד עם כובע אדום שזאב הזהיר אותם שהוא סוכן שב"כ. אחרי הדיווח מהשטח, דרש חבר כנסת זועם ממפלגת מרצ לעצור את פורעי החוק המתנחלים ולהרוס לאלתר את המאחז בגבעת ציון.

זהות התוקפים מעולם לא התגלתה, אבל, דחפורי ענק של הצבא הגיעו למקום שבוע לאחר מכן והרסו את הבקתות המאולתרות והקרוואנים של גבעת ציון, והותירו את שבעת המשפחות היהודיות ללא קורת גג.

בכעס, עמי התקשר לזאב.

"בגדת בי!" הוא האשים. "אתה קבעת את כל העניין כדי לתת לממשלה תירוץ להרוס את הגבעה!"

"אני יודע איך אתה מרגיש." ענה זאב. "אני מרגיש אותו הדבר. המפקד שלי לא אמר לי שזו מטרת המבצע. נשבע לך. גם אותי הם רימו. אני ציוני נלהב כמוך. הם אמרו לי שאמריקה נתנה לישראל רשימה של חמש עשרה התנחלויות צעירות שצריך לפנות אם אנחנו מצפים שארצות הברית תעמוד לצידנו נגד פרויקט הגרעין של איראן. תראה את התמונה הגדולה, עמי. מה יותר חשוב היום - שבע המשפחות של גבעת ציון או כל האוכלוסייה של מדינת ישראל? זו המציאות שאנו מתמודדים איתה. הדברים אינם שחור ולבן כפי שאנו חושבים. זה משחק מסוכן של פוליטיקה בינלאומית שבו כל ישראל היא כמו גבעה זעירה במפת העולם. לפעמים פשוט צריך להתפשר ולשחק יחד עם חוקי המשחק. האם אתה מבין?"

"כן," ענה עמי. "אני מבין."

למרות זאת עמי הרגיש מלוכלך כאילו עשה משהו נורא. אחרי שסיים את השיחה הוא הבין שהוא צריך להפסיק את ההסכם עם השב"כ. משפחות גבעת ציון יחזרו ללא ספק לבנות את המאחז מחדש והוא יהיה איתם. בהרגשה שלמה הוא חוזר לביתו לשכנע את אשתו.