התוכנית הברברית

הטנדר מלא המחבלים עזב את חווארה ופנה צפונה לעבר איתמר,
הגבעה הקטנה שבה חיו 12 משפחות יהודיות כמעט ללא הגנה מפני
תקיפה.

בצומת לפני שכם הגיחה במהירות משאית מכביש צדדי
ועצרה מול הטנדר חוסמת את הדרך. תוך כדי שהנהג צופר בחוסר
סבלנות הוא מזהה חיילים ישראלים פורקים במהירות ממכונית
שחנתה מעבר לכביש.  הוא צעק לחבריו: "חיילים".

שניים מהמחבלים מיהרו לצאת מהטנדר ולפני שהספיקו להרים את רוביהם מטח
קליעים השתיק אותם לעד. צרור כדורים פילח את השימשה והוריד
את הנהג. בזמן שהוא רץ לעבר הטנדר, אבי, אחד החיילים, מזהה
רכב פרטי עוצר במרחק של חמישים מטרים במורד הכביש.

מתוך הרכב מזנק מחבל כשהוא מחזיק רובה. אבי נכנס למצב כריעה, מכוון
ויורה במחבל לפני שזה הספיק להגיב. חיילים מאחוריו ריססו את
הרכב בכדורים. תוך שניות לא הייתה תנועה בטנדר וגם לא במכונית.

שקט ירד על הצומת. אבי הגיע ראשון לרכב. הוא התקדם עם הרובה
דרוך ומוכן. כשפתח את הדלת נפל מחבל עקוב מדם אל הכביש. עינו
של אבי נחה על פיסת נייר שמונחת על לוח המחוונים, הוא הרים
אותה בזמן שחיילים אחרים סרקו את שאר הרכב.

בצד אחד שורטטה מפת הגבעה, עם מלבנים המציינים את הקארוונים ביישוב ודמויות
מקל המציינות את מספר הנפשות שהתגוררו בכל בית. בצבע אדום
צוירה עמדת השמירה. בצדו השני של הדף נכתבה תוכנית ההתקפה
בערבית. אבי ידע היטב את השפה. שיחטו את כל היהודים. ערפו את
ראשם של הגברים וחיתכו את איבריהם. אנסו כמה שיותר נשים.
צלמו את הקורבנות. קחו את כל הילדים כבני ערובה.
במהירות אבי צילם את שני צידי הנייר עם הסלולרי שלו ותחב אותו
לכיסו. מאוחר יותר לאחר פינוי המקום הוא מסר את דף התוכנית
למפקדו.

"מצאתי את זה במכונית" הוא אמר. "זו התוכנית של הפיגוע. יעשה
לך בחילה לקרוא את זה. תודה לא-ל שהצלחנו לסכל את הטבח".

בימים שלאחר מכן עבר אבי על אתרי החדשות באינטרנט בציפייה
לגלות כותרות על המסמך שמצא במכונית. בעוד שניתן סיקור לפיגוע
שסוכל, הדף המפרט את מטרות המחבלים לא הוזכר. כשחלף שבוע
שלם ללא מילה בתקשורת על פירוט התוכנית המזעזעת, אבי פנה
לממונה עליו.

"מה קרה לנייר שנתתי לך עם תוכנית התקיפה?" אבי התעניין. "אתה
לא חושב שזה מוזר ששום דבר לא הוזכר על כך בתקשורת?"
העברתי את זה לפיקוד. מה שקורה אחר כך זה לא ענייני, הגיב
מפקד היחידה.

"אבל הציבור צריך לדעת על זה", מחה אבי. "הם צריכים לדעת
שהערבים ביו"ש הם בדיוק כמו חמאס".
"הם חמאס", הודה מפקדו.
"אז אנחנו חייבים לעשות משהו".
"אתה עשית מה שיכולת לעשות. אני עשיתי מה שהייתי צריך לעשות.
זה כל הסיפור. אנחנו רק חיילים. אנשים אחרים מתעסקים במה
שקשור לתקשורת. כפי שמלמד כלל הזהב: 'ראש קטן'. אם אתה רוצה
להישאר בצבא תשכח מזה".
"אי אפשר להסתיר דבר כזה מהציבור!" אבי מחה שוב.
"שכח שאי פעם ראית את הדבר הארור הזה".
"אני לא יכול לעשות את זה. אתה יודע שאנחנו צריכים להגביר את
הנוכחות של הצבא באזור כדי להבטיח את שלומם של המתנחלים".

חשיפת תוכנית זו יכולה להביא את הלחץ הציבורי על הממשלה
שיאלץ אותם לנקוט בצעדים הנדרשים".
"הישאר מחוץ לפוליטיקה אם אתה רוצה להישאר בצבא".
"יש לי תמונה של המסמך שצילמתי עם הטלפון שלי", גילה אבי.
מפקדו עצר, מעכל את המידע החדש.

אבי חיכה לתגובה. "תשמיד את זה", אמר לו המפקד. "תהיה חכם"
תחושה רעה הסתובבה עם אבי לאורך כל היום. הוא הבין את מפקדו.
במובן מסוים הצדק איתו
. אבל מצד שני זה מרגיש לא נכון. מצפים מחיילים להגן על חיי
יהודים, גם במחיר חייהם. האם קריירה בצבא חשובה יותר מזה?
בסוף היום, בתקווה שזה יעזור לו להירגע, אבי עשה מקלחת חמה.
כשחזר לחדרו הטלפון שלו נעלם. הוא לא היה מתחת לכרית במקום
הרגיל שלו. הוא לא היה בכיס המכנסיים או הז'קט שלו. הטלפון שלו
ותמונות תוכנית הטרור נעלמו.