"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!" בעשרים השנים האחרונות כמעט ולא עבר שבוע בלי שמישהו ישאל אותי מתי אכתוב המשך לרומן שלי 'טוביה בארץ המובטחת'? ובכן, הנה זה. כפי שטוביה עצמו היה מצטט, "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים".
כותבי ספרות, כמו כולם, צריכים להתפרנס. לרוע המזל, בישראל זה בלתי אפשרי. השוק פשוט קטן מדי, והשקלים המעטים שהמחבר מרוויח ממכירת ספרים אינם מכניסים אפילו שריטה קטנה בחשבון במכולת. עם עלייתם של האינטרנט והסמארטפון, מכירות הספרים סבלו, וכעת מו"לים דורשים מהסופרים לשלם את רוב עלות ההדפסה.
כתיבת ספרות היא פרשת אהבה שמעט סופרים יכולים להסתפק בה. עם הצורך להתפרנס יש לסופר מעט זמן לכתוב. מסיבה זו, לא די בכך ששרת התרבות מירי רגב הצליחה להקים קרן חדשה ליוצרי קולנוע ביש"ע. יש להקים גם קרן לספרות יהודית דתי-לאומית, כך שסופרים יוכלו ליהנות מהחופש ליצור, וכך גם עם ישראל יכול להמשך להיות "עם הספר". גם על משרד החינוך מוטל לעקוב אחר מאמץ לאומי זה ולספק עשרה מלגות בשנה לסופרים ולא רק לאחד.
'קומי אורי!' שהוצאתי לאור בהפצת דברי שיר, הוא ספר פרוזה וספר היסטורי גם יחד. שילוב שני תארים אלה מקשר אותו גם לתחום של "ספרות היסטורית" וגם לתחום של "ספרות בדיונית" שאפשר לתייג כ'היסטו-פרוזה', שכן הוא ממזג מציאות היסטורית יחד עם התרחשות דמיונית.
מבחינות רבות, ההיסטוריה עצמה, כפי שהיא מגיעה אלינו דרך עיתונים, ספרים וסרטים, מלאה בדמיון, בהתאם לנקודת מבטו של ההיסטוריון על האירועים שתיעד בקולמוסו או בעדשת מצלמתו. מובן שתיאור היסטורי על הציוניות המודרנית, שנכתב על ידי תלמיד של זאב ז'בוטינסקי יהיה שונה מאוד מתיאור היסטורי שכתב מעריץ של בן גוריון, יריבו המושבע. אמת היסטורית, אם חיה נדירה כזו קיימת בכלל, יכולה להתגלות רק דרך שיבוץ פסיפס של נקודות מבט רבות, ולעתים קרובות סותרות.
מטרת הספר 'קומי אורי!' והסדרה שתכלול עוד שלושה כרכים, בע''ה, היא לספר סיפור מרגש ולהכיר לקוראים דמויות מרכזיות ואירועים דרמטיים מאותו זמן, תקופה גורלית בתולדות ישראל, שהולידה כמה מהמדינאים והגיבורים הגדולים באומה, כגון יוסף טרומפלדור, זאב ז'בוטינסקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דוד בן גוריון, אברהם "יאיר" שטרן, מנחם בגין, אבא אחימאיר, דוד רזיאל, אורי צבי גרינברג ואישים אחרים הבולטים בין דפי ההיסטוריה בהיותם 'גדולים מהחיים'. כל אחד מהם, בדרכו הייחודית, תרם את חלקו לסגה המופלאה ולחלום של הקמה מחודשת של העם היהודי בארץ ישראל, ארץ המולדת הנצחית של עם ישראל. בנוסף, השתדלתי לספר את הסיפור הציוני מנקודת מבט ימנית ודתית מובהקת, ובכך לתקן את העוול שביצעו סופרים שהפכו את תולדות לידתו מחדש של ישראל לתעמולה שמאלניות.
כדי להפיק את המרב מספר זה, מומלץ לקרוא את קודמו 'טוביה בארץ המובטחת', המביא את טוביה החולב ובנותיו מהעיירה 'אנטבקה' לארץ הקודש להיות מחלוצי מקימי הארץ בעלייה הראשונה לארץ ישראל. שיאו של הסיפור עם סיום מלחמת העולם הראשונה, כשהבריטים, בסיוע הגדוד העברי, מגרשים מהארץ את שלטון הטורקים המעיק. 'קומי אורי!' ממשיך את הסגה עד לשנת 1930, בה תוקעים בשופר הרב משה סגל וטוביה ליד הכותל בסופן של תפילות יום כיפור, תוך אי-ציות לבריטים – תקיעות של מרד ושל עצמאות יהודית המהדהדות בעולם כולו.
גם הפעם מתנצל הסופר על שלא יכול היה להשתוות לגאונותו הספרותית של הסופר האידישאי המופלא, שלום עליכם, יוצרו של החלבן מאנטבקה האהוב. אנו מקווים שיוצרו של טוביה יהיה מרוצה מטוביה שעיצבנו אנחנו. כשם שהעם היהודי נהפך מעם נרדף, הנודד בארצות לא-לו, לעם חזק ועצמאי בארץ ישראל של ימינו, כך גם טוביה, היהודי הגלותי הטיפוסי, נקרא לחולל בעצמו שינוי ולהתרומם למילוי חלקו בתחייה המחודשת של עם ישראל בארץ המיועדת לו.
יהי רצון שנזכה כולנו לחזות בגאולה השלמה של העם היהודי, עם קיבוץ הגלויות ובניין ירושלים ובית המקדש במהרה בימינו, אמן.
*********
שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.
ענקי הרוח מהדור הקודם 1 כ"ז כסלו תש"פ 13:23 ימימה