תרגע, הוא לא דיבר אליך

מידי יום או מידי תקופה אנו יוצאים לסידורים, פוגשים אנשים, פקידים, עוברי אורח, וכדו', ונוצר חיכוך. ופעמים רבות מישהו מתייחס אליך בצורה לא יפה. לפעמים כתגובה על מעשה או דיבור שלך, ולפעמים סתם כי אתה דתי או חרדי, או מאיזו סיבה כלשהי הוא מראש מתנכר אליך ונוטה להאשים לשווא. בדר"כ במשך זמן מה לאחר מכן זה עוד ממשיך להדהד בלב, להטריד ולשאוב אנרגיה.

לא צריך להתייחס לזה. הוא לא באמת דיבר אליך. הוא לא מכיר אותך. כשהוא רואה אותך, עם כיפה כזו או אחרת, עם בגדים כאלה או אחרים, עם פנים כאלה או אחרות, מיד מצטיירת בדמיונותיו דמות מסוימת, שבאמת אינה קשורה אליך כלל וכלל. הוא מדמיין שאתה כמו שהוא חושב על החרדים, על המתנחלים, וכדו'. או שסתם הזכרת לו מישהו, והוא משליך את הדמות של ההוא שהוא מכיר מפעם עליך, ומתייחס אליך בהתאם.

אז זה לא באמת משנה אחר-כך מה תאמר ואיך תגיב, אין צורך להתאמץ להסביר את עצמך, ממילא יש ביניכם קצר שלא יתיישב במספר שניות או דקות. הדיבורים והמעשים שמקשרים ביניכם אינם אלא פרט שולי בסיפור הזה, ואין להם משמעות רבה. לכל אחד מכם יש במוחו ציור אחר לגמרי על מה שבאמת קורה כאן, ולכן כל אחד מכניס את הדיבורים והמעשים לציור האישי שלו, וממילא מתפרשים כל הדיבורים והמעשים בפרשנות שונה ורחוקה לחלוטין.

איננו יכולים, וגם איננו צריכים, לדעת כיצד מצטיירים הדברים במוחו של העומד מולנו. אז פשוט תדע בינך לבין עצמך שהוא לא מדבר אליך, גם אם הוא חושב שכן, הוא טועה בכתובת.

והאמת, אדרבה. דווקא שוויון הנפש, הנולד מתוך הבנה זו, הוא הדבר היחיד שעשוי להצמיח פירות טובים מהסיפור.

כשאותו אדם מאשים או עוקץ ורואה שאתה נשאר בשוויון נפש זה מכה בו גלים. זאת ועוד, שוויון הנפש מאפשר לך שלא להתרשם מהקוצים שאותו אדם עוטה עליו. אתה מסוגל להביט סנטימטר אחד פנימה ולראות את ליבו השבור, ולעיתים הממש פצוע. ובאמת לא חסרים בימינו סיבות למה הוא שבור, אם הוא נפגע ממה שאמרו עליו או מתוסכל מעצמו וכדו'. וכשהוא יראה, לאחר שעקץ אותך, את העיניים הטובות בהם אתה מביט עליו בשתיקה, אין לשער מה זה יחולל אצלו בפנים, גם אם אינו מראה זאת כלפי חוץ.

זה דבר נכון כשלעצמו, אבל כמה הדברים מקבלים משנה תוקף וחשיבות בימינו, בהם כל כך חשוב לקרב רחוקים. לעולם אין לדעת אלו אירועים באמת מחלחלים לליבו של הרחוק ומושכים אותו להתקרב. לעיתים ניצוץ של התעניינות בדברי תורה או במצוות, המופיע כיום אצל מי שהיה כה מנוכר לכך, הוא בעצם פרי רחוק של גרעין שנשתל שנים קודם לכן במפגשים וחיכוכים סתמיים מהסוג הנ"ל.