מדוע אסור לאכול חלב אחרי בשר? האם זה רק מנהג ישראל או שיש לכך מקור קדום? וכמובן, האם יש מקור למנהג ההולנדים להמתין שעה בלבד? על כל זאת ועוד, בשורות הקרובות:
הגמרא (חולין ק"ה) אומרת שהאוכל בשר, אסור באכילת חלב עד "סעודה אחרת". בפירוש "סעודה אחרת", נחלקו הראשונים: יש ראשונים שפירשו כי הכוונה שיש לשהות שש שעות מעת אכילת הבשר. אולם, לדעה אחרת בראשונים אם לאחר אכילת הבשר בירך ברכה אחרונה – הרי זה בגדר "סעודה אחרת" ומותר באכילת חלב ובלבד שיעשה קינוח והדחה (קינוח = לעיסת פת או כל דבר אחר מלבד דברים שנדבקים בחניכים. הדחה = שטיפת הפה במים או יין).
ואיך נפסק להלכה?
∞ השו"ע פוסק שיש להמתין שש שעות. ואילו הרמ"א כותב שהמנהג הוא להמתין שעה אחת (כמנהג חלק מההולנדים), ובלבד שיברך ברכת המזון כדי שתחשב סעודה אחרת. אמנם, הרמ"א מסיים: "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות". והמהרש"ל כתב שכן ראוי לנהוג לכל מי שיש בידו ריח תורה. ויש אשכנזים הנוהגים לשמור שלוש שעות. וגם לנוהגים לשמור שש שעות, במקום הצורך ניתן להמתין חמש שעות ומחצה (עיין אורות ההלכה, פרק ע"ז הערה 10).
∞ דין חולה – הפתחי תשובה (סק"ג) הביא מתשובת חתם סופר שהצריך לשתות מי חלב לרפואה, אפילו הוא חולה רק במקצת, אין צריך להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה, ובלבד שיברך ברכת המזון.
מה טעמו של האיסור? רש"י, תוס' והטור כתבו ששומן הבשר אינו מתעכל לגמרי במשך שש שעות ומוציא טעם לפה. לפי טעם זה, הלועס את האוכל לתינוק אינו צריך להמתין, שכיוון שלא אוכל את הבשר לא נמשך הטעם. לעומת זאת, הרמב"ם מסביר שחובת השהייה היא מחשש להישארות סיבי בשר בין השיניים, אולם לאחר שש שעות הבשר נחשב כמעוכל. ולפי טעם זה גם אם לועס לתינוק יש לו להמתין, אך אם יש בשר בין שיניו לאחר שש שעות – מותר באכילת חלב.
≥≥ להלכה – פוסקים שיש להחמיר כשני הטעמים וממילא יש להחמיר הן בלועס לתינוק והן כאשר יש בשר בין שיניו לאחר שש שעות שיש להסירו. אולם, אם רק טועם מאכל בשרי ופולטו מיד ולא לעס אותו – אינו מחוייב בהמתנה כלל ודי בשטיפה וקינוח הפה (הכשרות, פרק י' סעיף ל"ב).
יפה מאוד 1 ט"ז תמוז תשע"ו 09:56 משה