שלא יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי
הגמרא (מגילה יז ע"ב) שואלת: "וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת 'הַשָּׁנִים' בַּתְּשִׁיעִית? אָמַר רַבִּי אַלֶּכְּסַנְדְּרִי, כְּנֶגֶד מַפְקִיעֵי שְׁעָרִים, דִּכְתִיב, 'שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע' וְגוֹ', וְדָוִד כִּי אֲמָרָהּ, בַּתְּשִׁיעִית אֲמָרָהּ".
ברכת "השנים" שבה מבקשים על הגשמים היא הברכה התשיעית בתפילת י"ח. והגמרא אומרת כי דוד המלך התפלל במזמור התשיעי על שבירת זרוע הרשעים העושים קרטל ומעלים מחירים. ומנין שמדובר על הפקעת שערים? שכתוב שם: "יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ: יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ". ואיך ייתכן שעשיר יארוב לתפוס דווקא את החלכה או את העני? אלא שלא מדובר בשודדים שגוזלים את העשירים. מדובר במפקיעי שערים שיודעים לנצל דווקא את החלשים והמסכנים. דוד המלך התפלל שזרועם וחוזקם של מפקיעי שערים אלו תישבר וכולם ייהנו מברכת ה' ומהגשמים, ולא רק מפקיעי השערים שיגרפו לעצמם את כל הרווח. חכמים הלכו בעקבותיו וקבעו את ברכת השנים בברכה התשיעית.
עולים לרגל מחו"ל
הגמרא (תענית י) אומרת שדוחים את תפילת הגשם לז' חשוון כדי לצרף אלינו את תפילת האחרון שבישראל, שיגיע לנהר פרת. לכאורה נראה שהלכה זו סותרת את תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים ביציאתו מקודש הקדשים שהיה מתפלל: "ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים בעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו". שהרי כאן אנו עוצרים את התפילה לגשם בגלל עוברי דרכים. וצריך לומר שיש להבחין בין עוברי דרכים לצרכיהם לבין עולי רגלים שבאו לירושלים ולבית המקדש "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים". שלוחי מצווה אלו לא ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם. ולכן תיקנו בגללם לא להתפלל על הגשם עד שיחזור האחרון שבהם לביתו.
אמנם רק בהלכה זו התחשבו בצורכיהם של תושבי חו"ל, אבל בשאר השנה כולה אנו מבקשים גשמים לפי האקלים והצרכים של ארץ ישראל (עם דחייה קצרה), אפילו בתקופה שבה מעט מאוד יהודים גרו בארץ ישראל. כך נאמר בהלכה: "יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינווה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה" (שו"ע קיז, ב). הרי שלא מתחשבים בצורכי המטר של תושבי חו"ל והם יכולים לבקש גשמים כיחידים רק בברכת "שומע תפילה".
וטעם הדבר הוא שיהודי צריך לכוון את כל תפילתו לבניין ארץ ישראל ולצמיחת העצים והתבואה בארץ ישראל, שזה מה שיביא גאולה לעולם. אבל אם ייטע עצים בחו"ל ויקצור שם את תבואתו – לא תבוא מזה ברכה למשיח ולגאולה, נטיעת העצים שם רק תקבע את מקומו בגלות שאנו רוצים לעוקרה מן העולם.
הב"ח כותב, שאם מדובר בבקשה בציבור, אפילו בברכת "שומע תפילה" יש סכנה לבקש גשמים בחו"ל שלא לפי צורכי ארץ ישראל: "ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור 'ותן טל ומטר' בשומע תפילה בעת עצירת הגשמים (בחו"ל) ונאספו לעמם באותו השנה. ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא" (מגן אברהם קיז ס"ק ג). על כן צריך לומר כי מה שמתחשבים בעולי רגלים ודוחים את התפילה לגשמים עד ז' חשוון זה רק בזכות שהם עלו לבית המקדש. אבל לנצל את התפילה ולעשות תפילה בציבור בשביל גשמים בחו"ל – זו סכנה של ממש.
מהלכות הטועה בשאילת גשמים
מי ששכח לבקש על הגשם בברכת "השנים", צריך לתקן תוך כדי התפילה. דהיינו לבקש "ותן טל ומטר לברכה" בתוך ברכת "השנים" או לבקש לפני ברכת "תקע". ואם שכח - יאמר "ותן טל ומטר לברכה" בתוך "שומע תפילה" או אחריה, כל עוד לא התחיל "רצה". ואם התחיל "רצה" – חוזר ל"ברכת השנים". ואם סיים את התפילה – חוזר לראש התפילה. אם לא תיקן תוך כדי תפילה ולא התפלל שנית מיד אחר כך – צריך להתפלל תשלומים בתפילה שאחריה.
מה הדין אם אדם שכח לבקש על הגשם בתפילת מנחה של יום שישי? האם יתפלל תשלומים בתפילת ערבית של ליל שבת, או לא?
דעת רבי יהודה מבעלי התוס' היא שאין לחזור ולהתפלל תשלומים בערבית של ליל שבת, שהרי בתפילות שבת לא מבקשים על גשם. ואם כל הבעיה היא שהוא החסיר את בקשת הגשם בתפילת מנחה של יום שישי – הרי שלא תיקן כלום בתפילת התשלומין של ערבית בליל שבת, "למה יתפלל עוד הרי כבר התפלל כל תפלת המנחה מבעוד יום?". שהרי גם בתפילת ערבית תשלומים בליל שבת לא מבקשים גשם.
דעת רבי משה מאלאוו"ר היא שצריך להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת. כיוון שכאשר אדם לא מזכיר גשם בתפילה, או שלא מזכיר "יעלה ויבוא", הרי זה כאילו לא התפלל כלל. ולכן חסרה לו תפילה שלמה והוא מתקן את החיסרון בתפילת תשלומין של ליל שבת (עיין ברכות כו ע"ב).
אותה שאלה יש למי שהתפלל מנחה בראש חודש ולא אמר "יעלה ויבוא" ולא תיקן וחזר שנית. אם הוא נזכר בתפילת ערבית שאחריה, שכבר אינו ראש חודש, יוצא שאם יתפלל פעמיים ערבית לדעת רבי יהודה מבעלי התוס' לא תיקן כלום. שהרי כבר התפלל י"ח ברכות במנחה. ובערבית לא אומר "יעלה ויבוא", שכבר עבר ראש חודש, ומה הועיל בחזרתו? אמנם לדעת רבי משה מאלאוו"ר מי שלא אמר "יעלה ויבוא" במנחה הרי הוא כמי שלא התפלל כלל, ולכן צריך להתפלל פעמיים ערבית. להשלים תפילת מנחה שלא התפלל.
מקרה דומה מובא בטור (סימן רצב) על מי שטעה והתפלל בשעת מנחה של שבת תפילת י"ח של חול ולא ברך "מקדש השבת". כתב רבנו יהודה: אף על פי שלא יצא באותה תפילה, ואילו נזכר מבעוד יום היה צריך להתפלל ז' ברכות, אפילו הכי לא יתפלל במוצאי שבת שתיים כיוון שכבר התפלל י"ח ברכות. וחכמי פרובינצא היו אומרים: כיוון שלא יצא ידי חובתו באותה תפילה, הוי כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתיים לערב, עכ"ל.
בטור ובשו"ע (או"ח קח, יא) לא הוכרעה ההלכה, ולכן מי שטעה בטעות כזו צריך מספק להתפלל במוצאי שבת תפילת ערבית פעמיים. ויעשה תנאי שאם חייב – הרי זו תפילת תשלומים. ואם לא חייב – הרי זו נדבה. "טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת - מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; והוא הדין אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח". אמנם עצה זו של תפילת נדבה לא יכולה להועיל לשבת. כיוון שבשבת ויום טוב לא מקריבים קרבנות נדבה. ותפילת נדבה היא כמו קרבן נדבה. ולכן פסק השו"ע "ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל" (שו"ע קז ס"ע א וראה כף החיים ס"ק ג).
ובמקום שאי-אפשר להתפלל נדבה, אפשר לצאת ידי חובת התפילה בשמיעה משליח ציבור. כך מביאים בעלי התוספות (ברכות כט ע"ב) על אדם ששכח "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית או במנחה. וכן אם שכח לבקש על גשמים בתפילות אלה ונזכר אחרי שסיים את התפילה. שיכול לצאת ידי חובה בשמיעת שליח הציבור שחוזר על התפילה בחזרת הש"ץ.
כך הביא התוס' בשם בעל "הלכות גדולות" "מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה". ויש בדבריהם חידוש גדול, כי שליח הציבור חוזר על התפילה רק בשביל מי שלא יודע להתפלל או בשביל אלה שנמצאים בשדות ועובדים שם ולא יכולים להתפלל. אבל מי שיודע להתפלל לא יוצא ידי חובה בחזרת הש"ץ. אם כן, למה במקרה זה הוא יוצא ידי חובה?
משיב על כך בעל הלכות גדולות: "היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל, והוא הדין לכל דבר שמחזירין אותו, אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף – נפיק". מכאן אנו לומדים שדעת בה"ג היא כדעת רבנו יהודה מבעלי התוס', שהתפילה שטעה בה נחשבת תפילה, אלא שחסר בה משהו, ולא נחשבת התפילה כאילו אינה כלום.
בשו"ע (קכד סעיף י) נפסקה הלכה כמו דעת בה"ג. "מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, יכוין דעתו וישמע משליח ציבור כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו; ולא יפסיק ולא ישיח; ופוסע ג' פסיעות לאחוריו, דכיון שכבר התפלל, אלא ששכח ולא הזכיר, אף על פי שהוא בקי - שליח הציבור מוציאו". ואע"פ שבהלכה הקודמת הוא נשאר בספק, כאן אין ספק ברכה לבטלה, ולכן פסק כמו רבנו יהודה שנחשבת תפילתו.
הרה"ג צבי פסח פרנק זצוק"ל דן בספרו "הר צבי" באדם ששכח בר"ח כסלו להזכיר "יעלה ויבא" בתפילתו אבל ביקש גשמים. וכשחזר והתפלל שנית שחרית או מנחה, אמר "יעלה ויבוא", אבל לא ביקש גשמים. האם יחזור פעם שלישית להתפלל עם "יעלה ויבוא" ועם בקשת גשמים?
והוא עונה שם כי התשובה לשאלה זו תלויה בשתי השיטות שהביא התוס'. לדעה הראשונה של רבנו יהודה, שאומר כי התפילות שטעה בהן נחשבות תפילות חסרות – יצא ידי חובת תפילה בשתי התפילות שחסר לו הזכרת מעין המאורע. וכיוון שבתפילה אחת הזכיר בקשת גשמים ובשנייה הזכיר "יעלה ויבוא", הרי הזכיר את כל מה שצריך ולא צריך להתפלל פעם שלישית. אבל לדעת רבינו משה מאלאוור שפוסק כי מי שטעה כאילו לא התפלל כלל - חייב להתפלל פעם שלישית. וכיוון שלהלכה לא הוכרעה ההלכה במחלוקת זו, "ולכן הוריתי שכדי לצאת ידי ספיקא יתפלל שלישית בתורת נדבה".
שאלה מעין זו הובאה בספר "מטה אפרים" (סי' תקפ"ב), מה הדין אם בראש השנה שחל בשבת טעה בתפילת ערבית והזכיר ראש השנה ולא הזכיר שבת, ואח"כ התפלל שנית והזכיר שבת ולא הזכיר ראש השנה. וכן הדין ביום כיפור או ביום חג אחר. לשיטת הדעה הראשונה, יצא ידי חובה כיוון שהתפילות שטעה בהן נחשבות תפילה. ולשיטת הדעה שסוברת שתפילות שטעה בהן לא נחשבות – הרי צריך להתפלל פעם שלישית תפילת נדבה ואי-אפשר, כיוון שאין תפילת נדבה בשבת ויום טוב. ובמקרה כזה – שב ואל תעשה עדיף.
בשו"ת מהרש"ם הביא שאלה משם "ספר החיים" (ק"ח סע' י"א) על אדם ששכח לבקש גשמים ביו"ט ראשון של פסח בתפילת שחרית, וגם לא אמר "מוריד הטל", וציין שצריך לחזור ולהתפלל את כל התפילה אם לא תיקן במקום שאפשר לתקן. אם האדם הזה נזכר בטעותו אחרי תפילת מוסף, שמפסיקים בה להתפלל על הגשמים, האם יתפלל מנחה פעמיים להשלים תפילת שחרית, או שנאמר כי בתפילה זו לא מועיל כלום, כיוון שלא יזכיר במנחה זו הודאה על הגשם? הוא פסק שם שיתפלל מנחה תשלומים פעמיים אע"פ שלא יודה שם על הגשם. ובאמת אין אפשרות לומר לו שיתפלל מנחה פעמיים בתורת נדבה, כי מדובר ביום טוב. ולכן אנו פוסקים שלא יתפלל מנחה פעמיים.
בשו"ת בית יהודה (או"ת סי' ל"ג) שואל מה קורה במקרה ששכח וצריך לחזור, ונזכר בתפילה במקום שלא יכול לתקן. כגון ששכח לבקש גשמים ונזכר אחרי שהתחיל "רצה". או שכח "יעלה ויבוא" ונזכר אחרי שהתחיל "מודים", או אח"כ קודם שסיים תפילתו. כבר אמרנו כי אם רוצה - יכול לסמוך על חזרת הש"ץ. האם יפסיק במקום שנזכר, או יסיים תפילתו ואח"כ ישמע התפלה מהש"ץ?
שאלה זו תלויה בשאלה האם התפילה של הטועה נחשבת או לא. וכיוון שיש ספק בהלכה זו, דעתו של שו"ת "בית יהודה" נוטה שיפסיק את תפילתו במקום שבו נזכר ויקשיב לתפילת שליח הציבור מהתחלה. וכן פסק בהדיה החיד"א בברכי יוסף (קכ"ד ס"ק י"ב) שלא יסיים, כיון דהתפילה לא עלתה לו. וכן פסק בחידושי רעק"א (הובא בביאור הלכה קכ"ד סעי' י') כי אם יסיים - הוי ברכה לבטלה, רק ימתין עד שיגיע ש"ץ ל"רצה", ומשם ואילך יכוון לתפילת ש"ץ, ואין צריך לשמוע כל התפילה מראשו עד סופו.
שאלה נוספת שקשורה לכלל שהובא לעיל מובאת בקובץ "כרם שלמה" (שנה ג קי ב ע' כג) בשם הגה"ק מקוזיגלוב זצ"ל: אדם ששכח לומר "המלך הקדוש" ואמר "האל הקדוש" - צריך לחזור. וכן מי שאמר בקיץ "מוריד הגשם" במקום "מוריד הטל", ונזכר כשכבר התחיל ברכת "אתה קדוש" שצריך לחזור לראש, האם מותר לענות שם קדושה ואמן יהא שמיה רבא?
התשובה תלויה בשתי הדעות שהזכרנו לעיל. אם התפילה בטעות לא נחשבת כלל תפילה – צריך לענות קדושה ויהא שמיה רבה. אבל אם התפילה בטעות נחשבת תפילה – אסור לענות שם כלל. וימשיך משם את התפילה מהתחלה.
בשו"ת "הר צבי" הביא דיון בשאלה על מי ששכח לבקש גשמים בתענית ציבור. כשחוזר יכול לומר "עננו" בתפילה השנייה שחוזר בשביל לתקן אף ש"עננו" אינו מעכב, מ"מ כיוון שב"שומע תפילה" יכול להוסיף ולהתפלל מה שירצה, אין בזה בית מיחוש.
גם שליח ציבור ששכח לבקש גשמים בברכת "השנים" חוזר ומתפלל. ואם זה היה בתענית ציבור – "נראה דלא יאמר 'עננו' בין גואל לרופא, כיון דצריך להוסיף ברכה שלימה, ולסיים 'ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה'". ומספק אי אפשר לברך ברכה לבטלה, ובפרט באמצע שמונה עשרה. במיוחד ש"עננו" לא מעכב. אמנם יכול השליח ציבור לומר "עננו" כמו יחיד בברכת שומע תפילה.
בספר "מגן גבורים" (קי"ד, אלף המגן סק"ט) דן בשאלה של מי שנצטרך לחזור ולהתפלל שוב שחרית, האם צריך לסמוך גאולה לתפילה כמו בתפילה הראשונה או לא. והתשובה לשאלה הזו תלויה גם היא בשאלה שנשאלה לעיל. אם התפילה שטעה בה נחשבת תפילה – לא צריך לסמוך גאולה לתפילה ויכול להמשיך תפילה מתוקנת במקום שבו הוא נמצא. ואם אינה נחשבת – צריך להסמיך גאולה לתפילה כמו בתפילה הראשונה.
בשו"ע נפסק שצריך לומר "אשרי" בין תפילה לתפילה (ק"ח סע' ב') ובספר "מקור חיים" (מבעל חוות יאיר), כתב שדין זה הוא דווקא בשתי תפילות שהן חובה. אבל אם התפילה הראשונה פסולה ע"י הפסק או טעות - לא צריך לומר "אשרי" אלא להמתין כדי הילוך ד' אמות כמבואר בסי' ק"ה.
ובשו"ת "משנה הלכות" (חלק י סימן כט) הביא משו"ת "יגל יעקב" (סי' כ"ג) כי המחלוקת דלעיל משפיעה גם על ספק בברכת המזון של ליל פסח שחל בשבת, אם שכח בברכת המזון הראשונה לומר "רצה", אבל אמר "יעלה ויבוא". וכשחזר לברך ברכת המזון פעם שנייה אמר "רצה" ושכח לומר "יעלה ויבוא". האם צריך לברך ברכת המזון פעם שלישית עם שתי הברכות, או שיצא ידי חובה באופן זה?
התשובה תלויה בשאלה שהוזכרה לעיל, האם בטעות הברכה נחשבת או לא. בעל "משנה הלכות" הביא שם דעות פוסקים שצריך לברך פעם שלישית. אבל מכיוון שלדעת השו"ע זה ספק אם נחשב לו תפילה או לא, יברך ברכת המזון פעם שלישית בלי שם ומלכות (וראה עוד שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מ). כיוון שכאן לא יכול לברך ברכת המזון נדבה.
ובשו"ת "מנחת יצחק" הנ"ל (חלק י סימן מ) דן במי שעשה קידוש ביום טוב שחל בשבת ובשעת קידוש שכח להזכיר את "יום טוב" בקידוש, וכשחזר וקידש שכח להזכיר את "שבת" בקידוש. האם חייב לקדש פעם שלישית עם הזכרת שבת ויום טוב?
לדעתו התשובה לשאלה זו תלויה בספק הנ"ל. כשאדם טעה והחסיר, האם הקידוש או התפילה כאילו לא קיימת, או שהיא קיימת ורק מה שחסר – חסר. למעשה גם כאן הוא צריך לעשות קידוש שלישי בלי שם ומלכות, כי גם במקרה זה אין אפשרות לעשות קידוש נדבה כמו בתפילה.
ובקובץ "אור ישראל" (מונסי - שנה ב' קי ב ע' צא) שאל האם מי שלא הזכיר "טל ומטר" בתפילה ולא תיקן בתוך התפילה, וחוזר על תפילתו, האם חייב להתפלל שוב עם מניין או לא? ולכאורה השאלה תלויה במחלוקת הראשונים הנ"ל. דאם נחשבה תפילתו הראשונה לתפילה – אין צריך לחזר אחר מניין כשחוזר ומתפלל, דהא תפילת חובה כבר התפלל עם מניין. מה שאין כן אם לא נחשבה תפילתו לכלום, אז מחויב לחזר אחר מניין להתפלל תפלת חובה עם מניין, דמה שהתפלל עם מניין לא נחשב לתפילה.
ואם הזכרנו את החובה במניין, ראוי להזכיר מה ששאל בשו"ת "משנה הלכות" (חלק טו סימן לט) למה נשים לא חייבות להתפלל במניין? הרי כל הטעם של תפילה בציבור הוא בגלל ד"כל בי עשרה שכינתא שריא", אם כן למה נשים לא חייבות לבוא לבית הכנסת שבו שורה שכינה?
ותרץ כי: "אמרו חז"ל 'איש ואשה זכו - שכינה שרויה ביניהם'. ואם כן באשה כשרה שכל כבודה בת מלך פנימה, הרי בביתם שכינה שרויה ולא בעי צבור. ותפלתם נשמעת בכל לשון כמו בצבור. ורק כשיצאה מביתה בעי צבור בשביל שכינה".
ואם תאמר, אם כן גם אצל הגברים השכינה שורה בבית, ולמה הם צריכים לבוא לבית הכנסת? כבר תרצו ואמרו כי השכינה שורה בעיקר אצל האישה. שכך כתיב בגמרא (קידושין לא ע"ב): "רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא". כשרב יוסף היה שומע את קול נעליה של אמו, היה אומר אקום מפני השכינה שמגיעה.
ויהי רצון שנזכה כולנו להשראת שכינה בישראל, שנאמר "ושכנתי בתוכם", ותהיה תפילתנו נשמעת כל הימים. אמן.
