"כן ירבה וכן יפרוץ"

לכבוד יום כ"ד בטבת שהיה השבוע, יום פטירתו של אדמו"ר הזקן מחב"ד, התקיימה בישיבת 'עוד יוסף חי' שביצהר התוועדות עם הרב יצחק גינזבורג.

במהלך ההתוועדות הרב התייחס רבות לפרשת העינויים בשב"כ של העצורים בשבועות האחרונים, וחזר שוב ושוב כי כל ההתקפות כנגד נערי הגבעות נועדו אך ורק בכדי להרבות ולהעצים את הציבור הזה, כשהוא מצטט מפרשת השבוע שעברה - "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

הנה חלק מהדברים שנאמרו:

| "השם מתיר אסורים"

שנזכה לברך ברכה מלאה, בטוב הנראה והנגלה, שה' יתיר את כל האסורים – אסירי ציון בציון. "כל הגלויות נקראו על שם מצרים", שמצרים לישראל, כולל הגלות האחרונה ממש. אדמו"ר הזקן, בעל ההילולא, אמר שסוף הגלות תהיה גלות יהודים בידי יהודים. שכולם יחזרו בתשובה, בינתים יש כאן גלות מצרים בתוך ארץ ישראל, של יהודים אצל יהודים, ויש אסורים, אסירי ציון בציון. אז שנזכה לברך בטוב הנראה והנגלה "הוי' מתיר אסורים". לפי הענין שלנו, מה כתוב אחר כך? "הוי' פוקח עורים". כל הצבור, עמך ישראל בכל אתר ואתר, בתל אביב ובחיפה ובכל מקום, אז מי ששטוף מח מכלי התקשורת (ומהחינוך שהוא קבל בבית הספר), הוא עור פשוט. "העם ההולכים בחשך", כל העם הוא עור, הוא לא יודע מה קורה באמת (ומהם המניעים הפנימיים, המודעים והלא-מודעים של אלו שפועלים בשטח). שה' יפקח את עיני העורים של עם ישראל. שיתיר את האסורים, שיפקח את העורים. יש כמה יהודים, שבינתים הם המיעוט – על זה רוצים לדבר הערב, שהמיעוט הזה יהפוך להיות הרוב – שהמיעוט כפוף תחת הרוב, תחת השלטון, השלטון הזר לאותו צבור שבתוכו, גלות יהודים אצל יהודים. אחרי שה' פוקח את העורים, זה התפקיד שלנו – עושים מבצעים של הסברה, של תעמולה. הרבי הקודם אמר שברית כרותה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם – עד שה' יפקח את העורים, תרתי משמע, גם עורים וגם עברים, העברים עורים. שה' יפקח את עיני העברים-העורים, ואז ה' יזקוף את הכפופים – החבר'ה, אנחנו, הכפופים (שבעל כרחנו כפופים לחוקים שלא על פי תורה). אז יתגלה באמת ש"הוי' אֹהב צדיקים". כידוע, אם הפסוק מצרף יחד את הצדיקים לכל המסכנים – האסורים, העורים והכפופים – סימן שהצדיקים גם הם סוג של מסכנים, לא-יוצלחים.

| ההתרבות - דווקא במצרים

איפה יש בפרשה של אדמו"ר הזקן (כל פרשת שמות היא הפרשה של בעל ההילולא) את ה"אתהפכא"? פרעה אמר "הבה נתחכמה לו פן ירבה", והקב"ה אומר "אתם אומרים 'פן ירבה' ואני אומר 'כן ירבה'" – "וכאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרֹץ ויקֻצו מפני בני ישראל". כתוב שמשה רבינו מתנבא ב"זה". כל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר הוי'" ומוסיף (בחינת יוסף) עליהם משה רבינו שנתנבא ב"זה הדבר אשר צוה הוי'". מה הפסוק ה-זה בחומש שמות? "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקֻצו מפני בני ישראל". כנראה שכל נבואת משה רבינו נובעת מהפסוק הזה, משהו עצמי למשה רבינו. אמרנו שנאמר רמז לגבי הפנים. יש מפרשים ששואלים מה פירוש המלה "מפני [בני ישראל]"? רש"י מביא בפשוטו של מקרא ש"ויקֻצו" שהיינו כקוצים בעיניהם, והכוונה "מפני בני ישראל" – שרק ראו פנים של אחד עם פיאות ארוכות, לא רק ציציות בבגדים שלו... "קוצותיו תלתלים שחורות כעורב" – אם כי לא כולם כאן שחורות כעורב, אדרבא, רובם לא שחור אלא ג'ינג'י, אבל יש גם כמה "שחורות כעורב". כשרק רואים את זה, את הפנים האלה עם "קוצותיו תלתלים שחורות כעורב", זה נעשה כקוצים בעינים. יש הרבה כאלה. מה המטרה? מה הווארט שלנו הערב? שהעינוי הוא בשביל התרבות. זה סוד של בירור רפח, שאי אפשר להתרבות במקום אחר אלא דווקא במצרים.

| "אשר ברא אלוקים לעשות" - בגימטריא 'נֹער הגבעות'

המלה האחרונה של מעשה בראשית, "אשר ברא אלקים לעשות" – כמה שוה "לעשות"? אל פעמים הוי', כידוע. בשביל מה ה' ברא את העולם? "לעשות" (לתקן, שאנחנו נתקן, נעשה כלים דתיקון לאורות דתהו שה' נותן לנו). קודם הזכרנו את הפסוק "כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני". "לעשות" שוה "נֹער הגבעות" – "אשר ברא אלהים – נער הגבעות" (בהם אורות משיחיים דתהו ועליהם לעשות לאורות אלו כלים רחבים של תיקון, להאיר לכלל ישראל את האורות שלהם "באופן המתקבל"). זה הסיום של מעשה בראשית. אבל מה, אם זה רק קומץ קטן של אנשים זה לא מספיק – צריך לגדול. המצוה הראשונה והעיקרית של מעשה בראשית היא "פרו ורבו", צריך לגדול, צריך למלא את הארץ, "הבו גדל לאלהינו". משה עצמו צריך לגדול.