בר כוכבא, ר' שמעון ור' מאיר
כאשר שמעון בר כוזיבא הרים את נס המרד ברומאים, ר' עקיבא היה בעדו. הוא ראה אותו כמשיח וקרא עליו "דרך כוכב מיעקב", עד שהשם שלו השתנה בפי העם מבר כוזיבא לבר כוכבא. הרמב"ם כותב שר' עקיבא היה נושא הכלים של בר כוכבא.
אבל המרד של בר כוכבא נכשל, בר כוכבא לא היה המשיח [עד שדרשו את שמו המקורי "בר כוזיבא" – שהכזיב אותנו], ואנחנו צריכים מישהו אחר, משהו אחר. מבחינה מסויימת, אפשר לומר שהתלמידים של ר' עקיבא ניסו ללמוד לקח מהמרד ולנסות לחשב מסלול מחדש איך להביא את הגאולה. ר' שמעון בר יוחאי, אחד מחמשת התלמידים של ר' עקיבא לאחר שכל תלמידיו האחרים מתו במגפה, מאוד לא רצה את הרומאים פה בארץ, בלשון המעטה. "כל מה שתקנו (הרומאים) לא תקנו אלא לצורך עצמן! תקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן את עצמן, גשרים ליטול מהן מכס!" אבל הדרך שלו היתה שונה משל בר כוכבא. ר' שמעון בר יוחאי כתב את ספר הזוהר, וכתב בו "בספרא דא תפקו מן גלותא ברחמין" - בספר הזה תצאו מן הגלות ברחמים. אפשר להגיד שזו היתה המסקנה שלו מהמרד. המרד של בר כוכבא דוכא על ידי הרומאים באכזריות (ולא ברחמים...) ור' שמעון בר יוחאי מבין שהבעיה היא שלא התעסקו בפנימיות התורה. על ידי לימוד פנימיות התורה נצא מן הגלות ברחמים.
איך על ידי לימוד והפצת פנימיות התורה יוצאים מן הגלות? על קצה המזלג, פנימיות התורה מרבה להסביר איך ה' נמצא בכל מקום. בעוד התורה הנגלית מדברת על הלכות, ובעצם אפשר להבין ממנה שה' נמצא במסגרת מצומצמת של תורה ומצוות, פנימיות התורה מראה איך התורה והמצוות בעצם מתרחבים על כל החיים והקשר עם ה' נמצא בכל דבר. הקב"ה מעוניין שהתורה והמצוות והקשר הפנימי והעמוק איתו יתגלו גם בתרבות, מדיניות, פוליטיקה, ביטחון, לאומיות, אומנות, מדע, ובעצם כל מרחבי החיים וכל התענוגים של החיים הכל הם ניצוץ מזיו ה'.
ככל שיותר נראה איך הקשר עם ה' נמצא בכל מקום, כך יהיה יותר שייך להקים מדינה יהודית שמפרסמת את ה' בעולם. מדינה ששואפת לכך שהמדיניות הביטחון המדע והאומנות יהיו קשורים לה' ויקרבו אותנו ואת כל העולם כולו אל ה'.
תלמיד נוסף של ר' עקיבא שאפשר לומר עליו שהוא מקרב את הגאולה הוא ר' מאיר בעל הנס. במשך הרבה שנים היתה להרבה יהודים בעולם קופת צדקה בבית שנקראה קופת ר' מאיר בעל הנס, והיא היתה מיועדת לצדקה עבור אנשי ארץ ישראל. הצדקה שנותנת לכל היהודים בעולם להחזיק את יהודי ארץ ישראל ובכך להיות שותפים לבניין הארץ וקירוב הגאולה. הסגולה המפורסמת אמרה שכל פעם שיש לאדם צרה קטנה או גדולה עליו לשלשל מספר מטבעות לקופה הזאת, להגיד "אלוק דר' מאיר ענני, אלוק דר' מאיר ענני" ועל ידי כך להיוושע. כך מקרבים תלמידיו של ר' עקיבא את הגאולה: ר' מאיר בעל הנס דואג לקיום הגשמי של אנשי ארץ ישראל, ור' שמעון בר יוחאי לתוכן הרוחני.
כלים ואורות
הרב יצחק גינזבורג כותב שאם במרד בר כוכבא ר' עקיבא היה נושא הכלים של בר כוכבא, הלקח ממנו צריך להיות שבשביל להביא את הגאולה ברחמים על הצדיקים להיות האורות ולא נושאי הכלים... כלומר בעוד במרד בר כוכבא בר כוכבא היה המנהיג ור' עקיבא לא ראה צורך להנהיג אלא רק להיות השופר שלו, לפרסם בעולם שהוא המשיח ושהמרד שלו הוא טוב, וכך בעצם לשאת את כליו בצורה מטאפורית, הצורה הזאת נכשלה, ולקראת הגאולה העתידה צריך לעבוד בצורה אחרת. צריך שהתוכן הרוחני יהיה העיקר, והכלים שנושאים אותו יבואו ממילא. צריך שקודם כל הצדיקים יצקו תוכן ויסבירו איך תיראה הגאולה ואיך צריך להביא אותה, כפי שאמר ר' שמעון בר יוחאי "בספרא דא תפקו מן גלותא ברחמין", וזה מה שיגרום שיהיו לבסוף גם כלים מעשיים של גאולה. לשים את עיקר פנינו אל הפצת המעיינות ולימוד פנימיות התורה בצורה כזאת שהם יחדרו את כל המסגרות הלאומיות והביטחוניות, המדעיות והאומניות, ויהיה ברור לכולם שהם מפתים אותנו להתקרב לה', והמסגרות האירגוניות יהיו הפועל היוצא.
כך אפשר לראות את היחס בין שני התלמידים של ר' עקיבא, ר' מאיר בעל הנס ר' שמעון בר יוחאי. בעוד בר כוכבא היה עסוק בעיקר, ואולי רק, במסגרת הצבאית, ולא עסק כלל בתוכן הרוחני, ר' שמעון עוסק בעיקר בפנימיות התורה ולגלות רזי תורה, והקיום הגשמי של אנשי ארץ ישראל הוא בבחינת נס שנעשה על ידי ר' מאיר בעל הנס... אין הכוונה כמובן שעלינו להשאיר את הנושאים הכלכליים או הביטחוניים בידי שמים ולא להתעסק בהם. הכוונה היא שמרוב שעיקר העיסוק יהיה בפנימיות התורה, עד שכל דבר שנעשה בחיים ישקף את הקשר שלנו עם ה', תמיד הקיום הגשמי שלנו ייראה לנו כנס. עיקר העיסוק שלנו יהיה בקשר עם ה' שנמצא בכל דבר שאנו עושים, וממילא כשניזכר בקיום הגשמי שלנו הוא ייראה לנו כנס...
היחס בין דתיים לחילונים
כאשר מתמקדים באורות אפשר לתקן גם את היחס בין הדתיים לחילונים. כאשר מתמקדים בעיקר בכלים, כלומר כאשר עיקר העיסוק הוא במסגרות המדיניות והביטחוניות, בדרך הטבע עיקר ההנהגה ניתנת בידיים "חילוניות". אין הכוונה דווקא לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות אלא לכך שהעיסוק בהם הוא לא תורני ולא מגיע מתוך תורה דווקא, אלא נעשה כדרך כל הארץ. בצורה כזאת התפקיד היחיד שניתן לתופסי התורה הוא להיות השופר של התהליך. או להכריז עליו כעל גאולה או להתנגד לו, אבל התורה לא נעשית חלק מהתהליך הזה. כפי שאפשר לראות בדור שלנו, ההשלכה של צורת עבודה כזאת מביאה בפועל לכך שאת ההנהגה תופסים החילונים, וזה יוצר מתח בין דתיים לחילונים.
לעומת זאת כאשר עיקר העיסוק הוא בתוכן הרוחני של הדברים, להקים מדינה ליהודים לשם שמים, לקרב את היהודים לה' ולהיות אור לגויים - לא רק שזה נותן מקום לתורה להיות היוצרת והמנהיגה של הגאולה, אלא זה יכול גם לפוגג את המתח שבין דתיים לחילונים. כי המתח הזה נוצר על בסיס התחושה שהתורה וממילא הדתיים לא מתעניינים בענייני עולם הזה ולא דואגים לאנשים שחיים בעולם הזה. כאשר העיסוק בפנימיות התורה יחדור גם את התחומים של ענייני עולם הזה, עד שכל ענייני עולם הזה יאירו מהקשר עם ה' כמו שכתבנו קודם, יהיה ברור לכולם שהתורה היא זו שמתעניינת ודואגת לכל היהודים יותר מכל אחד אחר.
יותר בעומק, כאשר עוסקים בפנימיות התורה ובחידוש הקשר עם ה' בכל תחומי החיים, זהו תחום שכביכול גם הדתיים לא התעסקו בו עד הדור הזה, ולכן אין בו כל כך פער בין דתיים לחילונים. בנושא הזה כולנו חוזרים בתשובה. חוזרים בתשובה אל האור של ה' וחוזרים בתשובה לעסוק בצורה פנימית גם בעניינים של ביטחון פוליטיקה ואומנות. בצורה כזאת גם המכונים "דתיים" מרגישים שהם כל רגע חוזרים בתשובה, ולכן אין הבדל בינם לבין אלו שמכונים "חילונים". כולנו עכשיו חוזרים בתשובה אל ה', בתשובה פרטית ותשובה ציבורית.
חודש אייר וקירוב הגאולה
בחודש אייר יש פוטנציאל גדול לענייני קירוב הגאולה. בחודש זה מציינים את מרד בר כוכבא, את מות תלמידי ר' עקיבא, ובחודש זה חלים ימי ההילולא של ר' מאיר בעל הנס ור' שמעון בר יוחאי באותו שבוע. ר' מאיר ביום יד באייר, פסח שני, ור' שמעון ביום יח באייר, לג בעומר. בדורנו ביום זה חוגגים המוני עם ישראל את יום העצמאות ואת יום ירושלים וגם מציינים את יום הזיכרון לשואה (קצת לפני חודש אייר) ואת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. נראה שבחודש זה יש הרבה כחות שאמורים לנצל אותם בשביל לקרב את הגאולה האמיתית והשלמה, ולהיזהר לא לפספס אותם. לא להתעלם מ"קול דודי דופק" חס ושלום. לצורך זה עלינו להיות נושאי האורות ומפיצי האורות של פנימיות התורה. לרצות בכל הכח שפנימיות התורה תחדור את כל התחומים בהם אנחנו עסוקים, מהתחומים הפרטיים עד התחומים הציבוריים, ולראות איך כל דבר וכל מעשה מקשר אותנו לה' עד להבאת הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו אמן.
