שיטוט ביער ההכרה

ביאור על מעשה י"א מספר סיפורי מעשיות - בו מספר רבי נחמן על הכתרת המלך האמתי תחת העבד. הביאור ערוך על פי שיעורי הרב יצחק שפירא שליט"א.

אחר כך היו הולכים אצל יער עב מאד (היינו שהאילנות הם רצופים ותכופים מאד זה אצל זה). והלכו ותעו שתי בהמות מהבהמות של זה הבן, שנעשה רועה אצל הסוחר כנ"ל, וצעק עליו הסוחר והלך אחריהם לתפסם, והם ברחו יותר, ורדף אחריהם, ומחמת שהיער היה רצוף ועב, תכף כשנכנס לתוך היער לא ראו זה את זה, ונתעלם מעיני החברים שלו מיד.

כשנראה שהמצב כבר לא יכול להיות יותר גרוע, מגיעה צרה חדשה: הבהמות בורחות לבן המלך.

התהליך שתואר בפרק הקודם, של השתקעות בהתמכרות ואכזבה אחריה, ממשיך לענות את התענוג יותר ויותר והוא מרגיש שהעולם "בורח לו בין האצבעות" בלי שהוא מצליח להשיג שום דבר. הרדיפה הזו מייגעת אותו וגורמת לו "להיכנס ליער": לשקוע בתוך עצמו, במחשבות שונות על מה שעובר עליו (את המחשבות האלו מסמלים העצים הצומחים ביער. כמוהם, גם המחשבות נטועות עמוק בנפש, שורשיהן יונקים ממה שמתחת לפני השטח, וכמוהם הן מתפתחות ומסתעפות: עלה מענף, ענף מגזע וגזע משורש).

למעשה, מה שנראה כהחמרת המצב הוא תחילת הרפואה: השקיעה הזו מנתקת אותו מחבריו רועי הבהמות שהשכיחו ממנו קודם לכן את החומרה האמתית של מצבו. אך למרות שהתירוצים כבר לא מספקים אותו לנוכח המשבר החדש-

והוא היה הולך ורודף אחרי הבהמות, והם בורחים; ורדף אחריהם הרבה, עד שבאו לתוך עבי היער, ונתיישב: בין כך ובין כך אמות, כי אם אשוב בלי הבהמות, אמות על ידי הסוחר, כי היה נדמה לו מחמת פחד שהיה לו מן הסוחר, שימית אותו כשישוב בלי הבהמות, ואם אהיה כאן גם כן אמות על ידי חיות שביער, ולמה לי לשוב אל הסוחר, כי איך אוכל לבוא אליו בלי הבהמות, כי היה לו פחד גדול ממנו, והלך ורדף יותר אחרי הבהמות, והם בורחים. בתוך כך נעשה לילה, ודבר כזה עדין לא עבר עליו, שיצטרך ללון יחידי בלילה בתוך עבי היער כזה, ושמע קול נהמת החיות, שהומים כדרכם, ונתיישב בדעתו, ועלה על איזה אילן ולן שם, ושמע קול החיות ששואגים כדרכם.

למה בן המלך ממשיך לרדוף אחרי הבהמות בדבקות כזו? או במילים אחרות, למה האדם ממשיך לשקוע בתאוות למרות האכזבה שהן מנחילות לו פעם אחר פעם? יותר מכך: בן המלך ממשיך לרדוף אחרי הבהמות גם כשהוא חושש שחיות היער יהרגו אותו- שרוע שיגלה בתוך נפשו יערער אותו באופן חסר תקנה. מה מפחיד אותו כל כך באפשרות שיחזור אל הסוחר בידיים ריקות?

התשובה היא שהוא התחיל בטעות לחשוב, מתוך דפוס מסוים של התגוננות, שהעברות שלו הן חלק (וחלק מרכזי ממנו, בלתי נפרד מאישיותו. המחשבה הזו אפשרה לו להדוף טענות של אנשים אחרים וטענות שהפנה כלפי עצמו, כיוון שהוא חש שהוא לא באמת יכול להפרד מהעברות שלו. הוויתור על המרדף אחרי הבהמות פירושו שמיטת הבסיס מתחת לכל חייו עד כה כמעט, והחרדה מפני האפשרות הזו היא שגורמת לו להמשיך במרדף, ולהעמיק יותר אל תוך היער.

בבקר הסתכל וראה והנה הבהמות עומדים סמוכים אצלו וירד מן האילן והלך לתפסם וברחו להלן, והלך אחריהם יותר וברחו יותר, והיו הבהמות מוצאים שם איזה עשבים, ועמדו לרעות ולאכל, והיה הולך לתפסם וברחו, וכן היה הולך אחריהם, והם בורחים; הולך אחריהם והם בורחים, עד שבא בתוך עבי היער מאד, שהיה שם חיות שאינם מתייראים מאדם כלל, כי הם רחוקים מן הישוב, ושוב נעשה לילה, ושמע קול נהמת החיות, ונתיירא מאד. וירא והנה עומד שם אילן גדול מאד מאד, ועלה על אותו האילן. בבואו על האילן, וירא והנה שוכב שם בן אדם, ונתיירא. אך אף על פי כן היה לו לנחמה, מאחר שמצא כאן בן אדם.

לאחר שהעמיק עוד אל תוך היער, מגיע בן המלך למקום בו החיות כבר לא מפחדות מבני אדם. חיות היער הן כל מה שמתרוצץ במרחבי ההכרה: רגשות ומחשבות, זיכרונות וחוויות. ברבדים החיצוניים של התודעה, החיות מפחדות מהאדם. המחשבות נשלטות פחות או יותר על ידי החלק המיושב והשקול של האישיות. עמוק יותר פנימה המצב מתהפך והחיות-החוויות "לא עושות חשבון" למה שמקובל.

בן המלך עולה על "עץ גדול"- הוא מתחיל לחשוב ברצינות על התהליך שנקלע אליו. עצם המחשבה הזו, התבונית והתכליתית, היא פגישתו של בן המלך באדם נוסף. מאוחר יותר יתברר שאדם זה הוא בן השפחה- הלא הוא הרצון.

ושאלו זה את זה: מי אתה, בן אדם. מי אתה, בן אדם. מאין באת לכאן. ולא היה רצונו לספר לו מה שעבר עליו, והשיב לו: על ידי הבהמות, שהייתי רועה בהמות, ותעו שתי בהמות לכאן, ועל ידי זה באתי לכאן כנ"ל. ושאל הוא את האדם שמצא שם על האילן: מאין באת אתה לכאן? השיב לו: אני באתי לכאן על ידי הסוס, שהייתי רוכב על הסוס ועמדתי לפוש, והלך הסוס ותעה בתוך היער, והייתי רודף אחריו לתפסו, והוא ברח יותר, עד שבאתי לכאן. ונתחברו שם יחד, שיהיה להם צוותא חדא, ודברו ביניהם, שאפילו כשיבואו לישוב, יהיו גם כן ביחד בצוותא חדא, ולנו שם שניהם, ושמעו קול נהמת החיות, שהומים ושואגים מאד.

באופן מפתיע, לא רק שאיש מהם אינו מזהה את השני, הם אף מתחילים להתיידד- שניהם כל כך מרוטים ממה שעבר עליהם, והשתנו כל כך בדרך, עד שאין להם כוח להתקוטט על השליטה והם מחליטים להישאר יחד גם הלאה, בישוב. כמו המדינה בתחילת המעשה, מבטא הישוב את ההתנהלות הנורמלית ואת המקום הנפשי הרגוע והמיושב בדעתו, שאליו הם חותרים להגיע. למרות השותפות החדשה, ההבנה האמתית של היחס בניהם תתחיל להפציע מאוחר יותר, ותושלם לחלוטין רק בסוף הסיפור ממש.

בפרק הבא נראה איך כל אחד משני הצדדים האלה בנפש מתמודד עם היער ומה שהוא מציב בפני כל אחד שנכנס לתוכו.