אתמול למדנו שהאדם צריך להתבונן בכך שגרם בחטאיו לעקור את נשמתו ולהוריד אותה לקליפות - מקום הטומאה והמוות.
דבר זה נכון בכל העבירות ולא רק בעבירות שחייבים עליהם כרת ומיתה. אלא שבעבירות קלות, הרבה עבירות עושות את הפעולה של עבירה אחת חמורה. אם נקביל זאת למשל של החבל המורכב מתרי"ג חבלים קטנים, אזי כשחותכים הרבה חבלים קטנים זה כמו לחתוך חבל אחד עיקרי.
כמו כן, עשיית עבירה אחת פעמים רבות,מנתקת גם היא את הקשר עם ה' כמו עשיית עבירה אחת חמורה. המשל לזה הוא עננים המסתירים את אור השמש - יש עננים דחוסים (עבירות חמורות) שמסתירים על השמש, ויש עננים קלים (עבירות קלות) שלא כל כך מסתירים עליה. אך אם יהיו הרבה עננים קלים הם יסתירו כמו ענן אחד כבד.
המשל של ריבוי עננים קלים הוא על עבירות קלות, וקל וחומר שהוא נכון ונוגע יותר לעבירות שחז"ל השוו אותם לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (לדוגמא: כל הכועס כאילו עבד עבודה זרה, לשון הרע, צדקה ועוד).
יתרה מזאת - לפי הקבלה, כל עבירה פוגמת באות אחרת משם הוי' לפי ענינה הפנימי, ו4 אותיות שם הוי' מקבילות ל4 מיתות בית דין, ממילא לפי זה כל עבירה קשורה למיתה ולירידה לקליפות. לכן בקריאת שמע שעל המיטה מקבל כל יהודי על עצמו 4 מיתות בית דין למרות שהוא לא חייב בהם כיוון שכל העבירות קשורות אליהם.
בפרק הבא בע"ה נרחיב יותר במה התשובה פועלת ונתחיל להסביר על תשובה עילאה.
