היום מתחילים פרק ח' באיגרת התשובה. בפרק הקודם למדנו שבשביל לחזור בתשובה באמת, צריך לעורר רחמים על גלות השכינה והנשמה ולעשות חשבון נפש.
לאחר העבודה הזאת, אפשר לבקש באמת רחמים מה' שיכפר לנו על כל העוונות, וממילא ה' ירחם עלינו, ויעורר את י"ג מידות הרחמים שנמשכות מהרצון העליון שנמצא למעלה משם הוי', והם מכפרים על כל העוונות שפגמו בשם הוי' (כמו שאמרנו בפרק א' שבשביל לכפר על מצוות לא תעשה שפוגמות בשם הוי', צריך את יום כיפור שנאמר עליו "לפני הוי'" למעלה משם הוי'). כמו כן, י"ג מידות הרחמים גורמות שה' תתאה של שם הוי' תצא מהגלות ותתחבר עם שאר האותיות של שם הוי', וממילא לא תהיה ממנה יניקת החיצונים. עד כאן תשובה תתאה.
לאחר העבודה של תשובה תתאה והכפרה על כל העוונות אפשר לעלות לתשובה עילאה. תשובה עילאה היא לחזור למצב בו הייתי עם ה' לגמרי ולא הרגשתי מציאות עצמאית ונפרדת אף על פי שאני עושה מה שה' אומר (כמו בתשובה תתאה), אלא כמו המצב שהיה לפני שה' נפח את הנשמה שלי לתוך הגוף, כשהרוח-הנשמה שבי היתה עוד בתוך ה' והיתה חלק ממנו.
הזוהר כותב שתשובה עילאה זה ללמוד תורה באהבה ויראה, כיוון ש'תורה קדמה לעולם'. התורה זה החכמה של הקב"ה בה הוא משתעשע, בלי קשר לכך שיש עולם-מציאות חיצונית אליו, לכן כשאני לומד תורה אני גם מתחבר למקום הזה שאין שום דבר חיצוני לה' אלא הכל כלול בו, אך צריך לעשות את זה באהבה ויראה - בהתבוננות על היחוד עם ה' ולא בקבלת עול כמו בתשובה תתאה.
(לאחר תשובה תתאה אין שום מסך שמבדיל ומסתיר את ה', אם כן למה צריך לעשות עוד תשובה? כי בעל תשובה נמאס לו מהמציאות שבה הוא נמצא ויש לו חשק ותוקף חזק להתקדם, דבר שאין שלצדיק שלא עשה תשובה תתאה).
