היום בע"ה מתחילים פרק י'.
אתמול למדנו שתשובה עילאה היא דבקות רוח האדם ברוחו של ה', המתבטאת בכל חלקי הנפש על ידי תורה, מצוות ומידותיו של ה'.
כל העניינים האלו הם הארות שמגיעות מה' אלינו וגורמות לקב"ה להתלבש בתוך האדם ב'אתערותא דלעילא' (התעוררות מלמעלה). אבל בשביל שהאדם יהיה כלי לגילוי אלוקות ויצליח באמת להתקשר לקב"ה בקשר נעלה של מוחין - צריך גם 'אתערותא דלתתא'(התעוררות מלמטה).
בשביל להיות כלי צריך כוונת הלב שנעשית בתפילה, ובמיוחד בק"ש וברכותיה. שכשאדם אומר "ואהבת את הוי'... בכל לבבך ובכל נפשך..." זה יהיה באמת עם כל הלב, וכן הוא ירצה מכח האהבה הזאת ללמוד תורה (כמו שממשיכים בקריאת שמע - "והיו הדברים האלה... ודברת בם"), ולקיים מצוות שמעלות אותו מעל המציאות, ומחברות אותו עם דרגה נעלית אצל ה' שלא מתלבשת בתוך העולם.
ועל זה מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" - כמו איש המקדש אשה, ובכך מפריש אותה מכל העולם ומייחד אותה לעצמו, כך,על ידי קיום המצוות, ה' מקדש את האדם בקדושה נעלית המובדלת מהעולם. גם לאחר שמונה עשרה ממשיכים עם אותו מהלך ואומרים "אליך ה' נפשי אשא" – האדם רוצה להידבק בה' לגמרי.
בשביל להגיד את הדברים האלו בכוונה צריך לפני כן להתבונן בגדולת ה' - או לפני התפילה, או בפסוקי דזמרה ובברכות שלפני קריאת שמע, ועל ידי כוונת הלב האדם נהיה כלי לאלוקות וה' יכול להשרות בו את שכינתו, וכך יהיה באמת יחוד של תשובה עילאה.
מחר בע"ה נוסיף שלפני התפילה צריך להקדים תשובה תתאה.
