היום בע"ה מתחילים פרק י"ב.
אתמול למדנו שעל ידי שמקיימים"וחטאתי נגדי תמיד" וזוכרים את החטא, יש כח לשמוח בייסורים.
היום נלמד ממה שמחים בייסורים, ולמה זה טוב שהם באים עלינו.
התשובה פשוטה - הייסורים בעולם הזה מכפרים על העוונות, ועל ידם ניצולים מהייסורים של הגיהנום (שאף הוא תפקידו לנקות את הנשמה מלכלוך העוונות). בדורות שלנו עוד יותר נחוץ שהעוונות יתכפרו על ידי הייסורים, מכיוון שאין לנו כח להתענות מרצון את כל התעניות שהאריז"ל קבע לכל עוון, וממילא הנפש נשארת מלוכלכת וצריך שהיא תתנקה על ידי ייסורים.
אך נשאלת השאלה: הרי הייסורים של העולם הזה קלים הרבה יותר מייסורי הגיהנום, ואפילו על ייסורי איוב - שסבל שבעים שנה ייסורים קשים ומרים - הרמב"ן אומר שהם לא בערך לייסורי הגיהנום, אם כן, איך יכול להיות שהייסורים (ה'קלים') של העולם הזה מצילים את האדם מייסורי גיהנום (הקשים יותר)?
התשובה היא שה' ברא את העולם הזה בחסד ("עולם חסד יבנה"), ולכן גם בדבר קל מתכפרים העוונות, לעומת העולמות העליונים שנבראו בדין ורק על ידי הרבה ייסורים מתכפרים העוונות. אך בכל מקרה ברור שמה שקורה בעולם הזה בקטן, משפיע בעולמות העליונים בגדול (והמשל לכך היא השמש - שצריכה לעבור מרחק ענק בשביל שהצל ברצפה יזוז מטר אחד).
היחס בין העולם הזה לעולמות העליונים מתבטא בכל המצוות, על ידי כל קרבן וכל פעולה קטנה של מצווה נעשית עליית העולמות באין ערוך, ומכיוון שבחסידות אומרים שהשכר והעונש מגיעים כהמשך וכחלק מהמצווה/העבירה, לכן (כמו שבמצווה דבר קטן בעולם הזה משנה הרבה בעולם העליון) גם בנוגע לכפרה על העונש ייסורים קלים בעולם הזה מצילים מהמון ייסורים בגיהנום. ולכן יש מה לשמוח בייסורים שמגיעים בעולם הזה. (וכאמור הכח לשמוח מגיע מכך שכל הזמן זוכרים את החטא ורוצים שהוא יתכפר - "וחטאתי נגדי תמיד").
ברוך ה' סיימנו את אגרת התשובה, כעת אפשר להתכונן לחודש אלול - חודש התשובה.
