אתמול שאלנו, למה דווקא עולם העשיה נברא בה' ולא כל העולמות שנבראו על ידי המלכות, והתחלנו לענות שכל העולמות מקבלים מפנימיות הדיבור.
אבל עולם העשיה, נמוך מדי בשביל להכיל את האור הגדול של צורת ופנימיות האותיות, לכן את העולם הזה ה' ברא על ידי חיצוניות הדיבור – ההבל הפשוט שיוצא מהלב. הזוהר אומר שהעולם עומד על שבעה הבלים שכתובים בפסוק "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", זהו גם ההבל שעליו אנו מדברים שממנו נברא העולם.
הבל זה הוא 'מוצא פי ה'' שמחיה את העולם, בתוכו מלובשת צורת האותיות וכל הדרגות של ה' (דיבור, מחשבה, מדות, שכל, רצון) שמיוחדות ודבוקות באין סוף עצמו.
על כך שעולם העשיה דווקא נמשך מהחיצוניות וה' תתאה, נאמר בקבלה שחיצוניות הכלים של מלכות דאצילות היא הנשמה של עולם העשיה, וכן כתוב שיו"ד של שם הוי' הוא באצילות וה' תתאה בעשיה.
מחר נלמד על הקושי שבבריאת עולם העשיה.
