היום מתחילים אגרת ו' – 'זורע צדקה שכר אמת'.
במשלי כתוב: "זורע צדקהשכר אמת", כלומר על ידי שנותנים צדקה מקבלים את מידת האמת.
יש עוד פסוק על קבלת מדת האמת: "תתן אמת ליעקב", הפסוק נאמר כשבח לקב"ה, ופירושו שה' נותן ליעקב את מידת האמת. נשאלת השאלה: מפני מה צריך לתת ליעקב אמת, הוא לא אמיתי מצד עצמו?
בשביל לענות על השאלה הזו, היום נסביר מהו יעקב, ומחר נסביר למה נותנים לו אמת.
יעקב הוא מדת הרחמים. והעבודה במידת הרחמים היא, לעורר רחמים רבים על ניצוץ אלוקות שנמצא בתוך האדם בגלות, רחוק מאור ה' כאשר האדם הולך אחר הבלי העולם.
כיצד מעוררים רחמים על אותו ניצוץ אלוקות? על ידי התבוננות בגדולת ה'.
ה' כל כך גדול עד שהוא ברא את כל העולמות על ידי אות אחת בלבד משמו הקדוש, כמו שכתוב "ביו"ד נברא עולם הבא...".
עוד יותר, רק באור שיורד למטה יש שינויים בין העולמות העליונים והתחתונים, ובין כל הפרטים בתוך העולמות, כי השינויים מגיעים מצירופי האותיות שיוצאות מה' להחיות את העולמות.
אך על הקב"ה בעצמו כתוב "אני הוי' לא שניתי", הוא לא משתנה בכלל לא במקום (כי ה' נמצא בכל מקום בשווה) ולא בזמן (כי ה' נמצא בכל זמן בשווה). העולמות לא נחשבים אצל ה' בכלל (כמו אות אחת שמישהו אמר לגבי עצמותו ומהותו, ויותר מזה), ולכן הוא לא משתנה מהם. לכן אומרים על ה': "המלך המרומם לבדו מאז", כי כל העולמות נבראו מהמלכות, וה' מרומם מהם כמו לפני בריאת העולם ('מאז').
כיוון שה' כל כך מרומם מהעולם, יש רחמנות גדולה מאוד על הניצוץ שירד ממנו והתלבש באדם, עד שהיתה אפשרות וחשש שהוא יכנס לטומאה ויתלכלך בתאוות, אם ה' לא היה מגן עליו ('מגן ישענו') ועוזר לו להילחם בהם.
מחר בע"ה נסביר, למה יעקב צריך את מידת האמת, ולמה האמת מגיעה על ידי הצדקה.