היום מתחילים איגרת ט' (שמתחילה - 'אהוביי אחי ורעי אשר כנפשי...')
תתעוררו תתעוררו!
תבדקו ותקפידו שכל המטרה שלכם בכל החיים תהיה רק לה', את כל הדברים שאתם עושים, את כל החיים צריך להפנות לה', למעשה את כל עסק הפרנסה שעושים צריך למסור לה'.
הרבה פעמים אנחנו עובדים ועושים כסף כי צריך שיהיה כסף בבית, יש אשה וילדים ואנחנו רוצים שיהיה להם טוב, ובשבילם אנחנו עובדים קשה מאוד. אבל רק רגע, איפה ה' נמצא כאן? אולי אני אוהב את אשתי וילדי יותר מאת הקב"ה? אומר אדמו"ר הזקן: אכן, אהבה כזו היא כמו אהבה של גויים, "ולא יהיה בית ישראל כעוע"ג דזנין ומפרנסין ומוקירין לנשייהו ובנייהו מאהבה" (אסור שבני ישראל יחיו כמו גויים עובדי עבודה זרה, שמאכילים ומפרנסים ומכבדים את נשיהם ובניהם מאהבה).
אם כך, יוצא שאני לא צריך להתיחס כלל לאשה ולילדים "כי ה' יותר חשוב"?! התשובה היא: כיוון שכל חיינו הם קשר לה', לכן גם ההתייחסות לאשתי היא דרך הקשר לה', כיוון שאשתי היא 'חלק אלוק ממעל ממש', לכן אני אוהב אותה לגמרי, ומפרנס אותה בכל מה שהיא צריכה. שוב, כיוון שהיא חלק מה' היא כל כך חשובה ואני אוהב אותה.
למרות שכל היהודים הם חלק אלוק ממעל ממש, את אשתי אני אוהב ומפרנס יותר מכולם (ולא כמו גוי). למה?! כי ה' אמר שחייו של מי שקרוב אלי חשובים יותר מחייו של מי שרחוק ממני, מצווה זו מלמדת אותי לפתח יותר קשר עם אשתי וילדי (שקרובים אלי יותר מכולם), וכך האהבה לאשתי מגיעה מדחיפה של ה' לאהוב את מי שקשור אלי, ממילא אהבה זו היא חלק מעבודת ה'.
כשאני עובד לפי האמור כאן ומפרנס את אשתי וילדי כי הם חלק מה', לא רק שאני לא נפרד בכך מה' אלא ממש מתדמה לה' בעשיה זו, הולך בדרכיו של ה', כיוון שה' תמיד עושה צדקה וחסד (חסד של אמת) בכך שהוא מחיה את העולם כל הזמן, וכך אני עושה חסד עם אשתי וילדי.
מחר נלמד על חשיבות הצדקה בזמן הזה.
