אתמול למדנו שכל הפרנסה שאנחנו מביאים הביתה, היא לא סתם מאהבה לאשה ולילדים, אלא כצדקה ליהודים שהם 'חלק אלוק ממעל ממש', האשה והילדים הכי קרובים לאדם ולכן אותם הכי צריך לפרנס.
היום ב'עקבתא דמשיחא' הדבר הכי חשוב הוא צדקה, כך אמרו חז"ל "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה".
מה שאמרו חכמינו "תלמוד תורה כנגד כולם (גם כנגד גמילות חסדים)", היה רק בימיהם. לכל תקופה יש את העבודה העיקרית שלה, בזמן התנאים העבודה העיקרית היתה לימוד תורה, לכן באותו זמן כולם למדו והיו חכמים גדולים. אבל היום העבודה העיקרית היא צדקה, כיוון שהאלוקות ירדה למטה יותר לבחינת עשיה, לכן העבודה העיקרית היא מעשה הצדקה ולא לימוד תורה. באלוקות 'עשיה' היא ההשפעה למטה למי שאין לו, כי 'עשיה' היא החלק באלוקות שיורד הכי למטה, וכיוון שהאלוקות ירדה בזמן הזה לבחינת עשיה, העבודה העיקרית היא לתת צדקה למי שאין לו.
כיוון שמצוות הצדקה היא העבודה העיקרית היום, בכך צריך בעיקר להתאמץ. כל מי שכופה את יצרו על כך, גורם להשפיל את הסטרא אחרא, ולהפוך את חושך הקליפות לאור ה' השוכן עלינו היום בבחינת עשיה, "ויזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון כו'".
