היום לומדים אגרת י"א – 'להשכילך בינה'.
בשביל שאור ה' ישכון בתוך האדם, האדם צריך לעשות מהגשמיות טפל ולבטל אותה לקשר עם ה', עד שלא יהיה לו שום רצון בענייני עולם הזה, אפילו בדברים הכי עיקריים שהם בני חיי ומזוני (בנים, בריאות ופרנסה).
יהודים מאמינים בה' שהוא בורא את העולם 'יש מאין' בכל רגע (בריאה 'יש מאין' היא מדרגת החכמה שלמעלה מהשכל האנושי, לכן היא אמונה ולא ידיעה). כאשר נכנסים ומתבוננים בבריאה קולטים שכל פרט ופרט מגיע מה', מכיוון ש"אין רע יורד מלמעלה כלל" ממילא כל הדברים שיש בעולם הם טובים, על כן אין שום סיבה להצטער מכך שאני מרגיש ייסורים, הייסורים שאני מרגיש הם רק בגלל שאני לא מצליח להשיג את הטוב של ה' אך באמת הכל טוב. לכן כתוב "עז וחדווה במקומו" אצל ה' יש רק שמחה כי הכל טוב.
מי שעצוב מהייסורים שמגיעים עליו, מראה בעצמו שהוא חושב שה' הוא לא טוב לגמרי והוא כמו כופר. על הגויים וה'ערב רב' כתוב שהם אוהבים את עצמם ועובדים רק בשביל עצמם, כך גם אותו אחד רוצה הרבה גשמיות כי ככה כיף לו. היה עדיף אילו אותו אחד כלל לא היה נברא, כיוון שעיקר בריאת האדם היא לנסות אותו האם מעניין אותו תאוות הגוף שמשתלשלים מהטומאה, או שמעניין אותו ה' יתברך ורצונו לחיות חיים אמיתיים שמשתלשלים מה' יתברך.
לכן בפועל: כל אדם צריך להאמין שהקב"ה הוא מקור חייו, וכל הדברים שעוברים עליו מגיעים ממנו יתברך, ממילא הכל טוב לגמרי רק שהוא לא מצליח לתפוס שבאמת הכל טוב והוא רק מאמין בכך. על ידי אמונה זו נהיה הכל טוב גם בגלוי, כיוון שבאמונה זו האדם מאמין שכל הרע שהוא רואה מגיע מטוב גמור, במחשבה זו הרע המדומה עולה ונכלל בטוב העליון.
בורא עולם יודע מה הכי טוב בישבילנו 1 ד' אלול תשע"ו 18:41 עומר