אתמול למדנו שארץ ישראל מכוונת כנגד הארץ העליונה אשר היא מקבלת את חיותה ממדת החכמה שהיא ממש ה'.
השפע שמקבלת הארץ (העליונה וממילא גם ארץ ישראל הגשמית), מתחדש בכל שנה, כלומר בכל שנה יורד מהחכמה אור חדש לגמרי שלא היה אף פעם בעולם ומאיר לארץ.
בפרטות יותר, כשנגמר חודש אלול ונגמרת השנה נגמר האור של ה' לשנה זו, כל האור שה' השפיע בשנה שעברה מסתלק מהעולם. לאחר מכן בתקיעת שופר של ראש השנה ה' משפיע אור חדש לגמרי להחיות את העולם, אור הרבה יותר גבוה מהאור שהיה בשנה שעברה.
בקטן, כל יום ויום ההשפעה של היום הקודם מסתלקת ובתפילה מגיעה הארה יותר גבוהה, אבל בראש השנה העליה וההתחדשות הרבה יותר משמעותית.
עכשיו אפשר להבין את הפסוק "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה" טוב יותר. עיני ה' אלקיך הם האור שיוצא מהחכמה (כמו שהחכמים נקראים 'עיני העדה'). וכתוב 'מרשית השנה ועד אחרית שנה' (ולא 'לעולם ועד') כיוון שבכל שנה מתחלפת ההארה, כלומר ההארה שדרכה ה' מסתכל ומאיר לארץ השנה היא רק עד סוף השנה, בשנה הבאה תגיע הארה אחרת הרבה יותר גבוהה.
חז"ל אומרים על הפסוק, שמה שכתוב "מרשית השנה" ללא א' מרמז לכך שהשנה מתחילה בחוסר (לשון 'רש'), החוסר הוא מכיוון שההארה של שנה שעברה הסתלקה ואין הארה עד התקיעות של ראש השנה, שבהם מגיעה הארה חדשה גבוהה יותר שלא היתה אף פעם בעולם הזה.
כאשר האור מאיר לעולם, הוא מתלבש ומסתתר בתוכו וכך מחיה אותו, התגלותו תלויה בתשובה ומעשים טובים שעושים לאחר ראש השנה – בעשרת ימי תשובה.
לסיכום:בכל שנה מתחדש האור שה' משפיע לארץ העליונה שמכוונת כנגד ארץ ישראל, כל שנה האור שמתחדש הוא הרבה יותר גבוה מהאור שהיה לפני כן, וכך כל הזמן עולים מדרגה לדרגה ומקדושה לקדושה.
