הנפש - רק משל מגושם לאלוקות

אתמול למדנו ש"עשר הספירות" שבנפש הן משל טוב לאלוקות, ולכן כאשר המקובלים רוצים לדבר על ה' הם משתמשים ב"עשר הספירות".

דבר אחד צריך לזכור תמיד - אמנם "עשר הספירות" שבנפש הם דומות לאלוקות, אך הם כלל לא דומות אליהם, הם 'משל' לאלוקות אבל מגושמות בהרבה. תמיד צריך לזכור שכאשר מדברים על ספירות באלוקות באמת אלו מושגים נעלים שאנחנו מכירים רק דוגמא אליהם - דוגמא מגושמת שרחוקה מהם מאוד. היום נסביר על כך יותר.

אברהם אבינו אמר על עצמו: "ואנכי עפר ואפר", ומסביר המגיד ממעזריטש: אברהם אבינו אומר שהוא עפר ואפר לגבי המדות של האצילות. נשמתו של אברהם אבינו היתה הארה מהחסד העליון, ולכן מדתו היתה מדת החסד והאהבה והוא היה אוהב את ה' כל כך, עד שהדבר היחיד שהוא היה עושה זה לאהוב את ה', ולכן הוא נקרא "מרכבה לשכינה".

היה אפשר לחשוב שכיוון שאברהם אבינו כל כך אוהב את ה', האהבה שלו היא כמו האהבה של המדות דאצילות עצמם, חוץ מכך שהמדות דאצילות הם אין סופיות ואברהם אבינו הוא סופי, אבל עדיין הייתי חושב שהם באותו ציר.

בא אברהם אבינו ואומר: "ואנוכי עפר ואפר", היחס שלי לגבי המדות דאצילות הוא כמו אפר לגבי העץ שממנו הוא נשרף.

ונסביר - העץ מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר. אך היסוד העיקרי שבו הוא העפר. כאשר העץ נשרף כל השלושת היסודות הולכים ונגמרים בעשן, ורק יסוד העפר שהוא היסוד העיקרי – נשאר.

האפר הוא המרכיב העיקרי של העץ והוא נשאר גם לאחר שהעץ נשרף, אך בכל זאת אין שום קשר ודוגמא בין העץ לפני שהוא נשרף לבין האפר לאחר שהעץ נשרף.

כך, אומר אברהם אבינו, החסד של האצילות בעצמו מלובש בגופי, ובכל זאת אין שום קשר ודוגמא בין החסד כפי שהוא נמצא באצילות, לבין החסד לאחר שהוא ירד לגופי בצמצומים והשתלשלויות רבות דרך כל העולמות.

באמת, היחס בין החסד של אברהם אבינו לחסד של האצילות הוא הרבה יותר גדול מהיחס בין העץ לעפר, אך התורה מדברת במשל כלשון בני אדם.