אתמול, למדנו על ההבדל בין השגת האלוקות של האריז"ל, ובין ראיית האלוקות של משה רבנו.
ראיית האלוקות של משה רבנו היא התורה ותרי"ג מצוות, והם מגיעים מאחוריים של החכמה דאצילות, היום נסביר מה הכוונה ה'אחוריים' של החכמה דאצילות.
'אחוריים', הכוונה למדרגות התחתונות של הספירה. המדרגות התחתונות יותר מצומצמות, לכן הם יורדות ומתלבשות בספירות שמתחתם, החלק בספירה שיורד למטה הוא יחסית חיצוני לספירה, לכן הוא נקרא 'אחוריים'.
'פנים', הכוונה לספירה עצמה, לחלק בספירה שקשור ומיוחד עם ה'.
בנוגע אלינו, על ספירת החכמה עצמה כתוב שהקב"ה וחכמתו אחד, זהו הפנים של החכמה. אך יש חלק בספירת החכמה, שיורד מספירת החכמה לספירות התחתונות להחיות אותם, זהו האחוריים של החכמה.
האחוריים נקראות עשיה, כי העשיה היא הירידה הכי גדולה בשביל האדם, והיא המדרגה הכי תחתונה שלו.
נסביר, באדם יש חמש דרגות בנפש: שכל, מדות, מחשבה, דיבור ומעשה, מדרגות אלו משתלשלות אחת מהשניה, השכל מוליד מדות - קשר לדבר, המדות גורמות שאני יחשוב עליו, המחשבה גורמת שאני ידבר עליו (לפעמים יש דילוג מהמחשבה ישר למעשה, אך עדיין בשביל שהמחשבה תייצר מעשה, היא מתגשמת לרובד יותר חיצוני בדוגמת הדיבור), והדבור גורם שאני יעשה את מה שרציתי.
כיוון שהמעשה הוא המדריגה הכי תחתונה, יש בו הכי קצת חיות ('חיות' = קשר לעצם הנפש, כלומר המעשה מבטא חלק מאוד קטן מהנפש, באין ערוך ממה שאפשר לבטא בדבור, במחשבה, במדות, והכי הרבה בשכל עצמו), עד שאין ערך בין החיות שבדבור לחיות שבמעשה, וכן אין ערך בין החיות שבדבור לחיות שבמחשבה וכך למעלה, יוצא שיש הפרש מאוד גדול בין הנפש עצמה לבחינת המעשה.
מחר בע"ה נקשר את ההתבוננות האחרונה לתורה.
