היום מתחילים אגרת כ' – 'איהו וחיוהי חד'.
אגרת זו נחשבת לאחת האגרות הקשות כיוון שהיא מסבירה נושא עמוק בקבלה.
בקבלה כתוב על הספירות של עולם האצילות שהם לגמרי אחד עם ה' – "איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד" (בעולם האצילות הקב"ה וחייו – שהם האורות של עולם האצילות - הם אחד, ואפילו הכלים של עולם האצילות הם אחד עם הקב"ה).
אמרה זו אינה מובנת הרי ה' הוא אין סופי, וספירות אף על פי שהם בעולם מאוד גבוה – עולם האצילות יש בהם כל מיני סוגי ספירות (חסד, גבורה...) דבר שמוכיח שהם מוגבלות ומוגדרות, אם כן כיצד אפשר לומר שהספירות של עולם האצילות הם אחד עם הקב"ה?
התשובה היא שהספירות של עולם האצילות הם אחד עם ה' לעניין מסוים, כמו שה' בורא יש מאין כך מהספירות של עולם האצילות נבראים דברים יש מאין. יש שני סוגי בריאה: אפשר לייצר משהו בהשתלשלות מ'עילה לעלול' – כלומר הדבר הגדול הוא סבה לדבר הקטן, ואפשר להבין את הקשר בין היוצר לנוצר, כמו עץ שהופך לשולחן העץ הוגבל הפך מצומח לדומם אך עדיין ברור הקשר בין העץ לשולחן. אפשר לברוא משהו 'יש מאין' – הבורא הוא אין לעומת הנברא היש כלומר לנברא אין שום קשר ויחס לבורא. לברוא 'יש מאין' זו תכונה שיש רק לה' ולא לנבראים, אך גם מהספירות של עולם האצילות נבראים דברים 'יש מאין', כיוון שהם חלק מה' – אחד עם ה' גם מהם נבראים דברים ב'יש מאין'.
נשאלת השאלה: הרי יש פעמים שכתוב בקבלה על ספירות מעולם האצילות שהם משתלשלות בדרך של 'עילה ועלול'? התשובה היא שבתוך הספירות עצמם של עולם האצילות הירידה היא בדרך של 'עילה ועלול' אך כאשר הספירות של עולם האצילות יוצאות לברוא את עולם הבריאה הן בוראות אותו 'יש מאין', כיוון שהמרחק בין גשמיות לרוחניות גדול מדי ואי אפשר לעשותו רק בצמצומים קטנים של 'עילה ועלול' אלא רק בקפיצה של 'יש מאין'.
