בתפלת "על הנסים" אומרים "מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך". מסירת גיבורים ורבים ביד חלשים ומעטים היא נס, אך מה הנס המיוחד במסירת טמאים רשעים וזדים ביד צדיקים טהורים ועוסקי תורה?
הרבי מליובאוויטש מפרש כי הגיבורים והרבים הם היוונים שנלחמו בישראל, אך הטמאים, הרשעים והזדים הם המתיוונים שבאו מתוכנו. כאשר חלק מעם ישראל מסייע לאויב ומתבולל בתרבותו נדרש נס מיוחד – גם בגשמיות, כשמהרסים ומחריבים מתוכנו פוגעים במערכה זקוקים לנס כדי לנצח; וגם ברוחניות, נס הוא שה' אינו דן את כל עם ישראל לכשלון בשל ההתייוונות הפושה ברוב העם.
פירוש זה ל"על הנסים", המתייחס גם למאבק הפנים-יהודי של חנוכה, מעורר אסוציאציות לימינו, בהם שומרי התורה הם מיעוט ביחס לרבים מבני ישראל השבויים בתרבות זרה.
| שתי קומות של תודעה
החלוקה בין שתי המדרגות הראשונות ("גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים") לשלש המדרגות הבאות ("טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך") מבטאת שתי קומות תודעה הקיימות בו-זמנית בעם ישראל – בקומה אחת, הוא נאבק כעם מול האומות; בשניה, מתחוללת מלחמת תרבות בתוכו עצמו.
כך, עם התיאור "גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים" יכול להזדהות בקלות גם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות. זו קומת מודעוּת בסיסית-יחסית של סולידריות יהודית, המחייבת הגנה פיזית על עם חלש מפני המתנכלים לו ושמירה על זהות העם היהודי הנמצא במיעוט ובסכנת התבוללות. ההזדהות היהודית הזו באה מתוך הלב היהודי החם, ללא תשתית של תובנות או עולם ערכים מוצק (לכן גם יהודי המתנגד בשכלו לכל 'גזענות' יודה כי אינו מאחל לעצמו שבנו או בתו יתבוללו חלילה). היום בארץ סולידריות זו מתבטאת בהתגייסות למלחמה על חיי יהודים – בארץ ובעולם – ובעידוד עליה לארץ וחיזוק הזהות היהודית בחו"ל.
לעומת זאת, על התיאור "טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך" מתחוללת מלחמת תרבות. מי שאינו שומר תורה ומצוות יתקשה להסכים עם עצם המושגים שבו, עליהם נטושה המערכה:
מול דרישת הטהרה היהודית, המתבדלת מהעמים ומציבה סייגים וגדרות לאדם, מתייצבת תת-תרבות של התבוללות ופריצות הטוענת שאין שום בסיס הגיוני להתערבות בגחמות הפרט כל עוד אינו פוגע בזולתו (וגם אם בפועל רוב העם שומר על ערכים, מתוך רגש יהודי בריא, הטענה היא שהשכל אינו מחייב זאת ולכן אין מקום לכפיה או אף להוקעה של שום התנהגות).
מול דמויות ההוד של צדיקי היהדות, המצטיינים בעדינות, בהתגברות על היצר ובהתמסרות לערכי הנצח, מציבה הישראליות גיבורי תרבות המצטיינים בחוצפה ישראלית, בזקיפת גב ובגבורה ותחכום ארציים וחיצוניים (תוך קריצת עין שובבה במקרים בהם סוטים אותם גיבורי תרבות מערכי המוסר והיושר).
מול האמונה בתורת אמת, המחייבת עיסוק בה כמדריכה בכל תחומי החיים, ניצבת 'האמונה המדעית' – אמונה מטריאליסטית בעליונות השכל האנושי, המזלזלת בכל ידע שמגיע מחוץ לנתפס ומושג בחושי האדם. ה"זדים" של דורנו אינם חוטאים במזיד, מתוך הכרה שכלית, שהרי הם 'תינוקות שנשבו' בתרבות זרה. הזד המתוחכם של דורנו מזלזל בתורת חיים – שאינו מכירה כלל – מתוך טענה-אמונה שאין רציונאלי ומפוכח ממנו.
מחנוכה עולה מסר אקטואלי מורכב: אין סתירה בין הסולידריות הלאומית היהודית למלחמת התרבות החילונית-דתית. אסור למאבק על הנהגת המדינה על פי תורה לפגוע חלילה בסולידריות היהודית, וממילא עליו להתחולל בדרכי נעם ואהבת ישראל. לאידך, אסור לסולידריות היהודית הנפלאה לבלבל את המאבק ההכרחי על אופי חיי הצבור שלנו. ובאוירת הבחירות: הבלבול הזה מוביל לחיבור פוליטי של 'בית יהודי' המבוסס על הזדהות במישור הלאומי, ומולו יש להציב חיבור של יראי ה' – טהורים, צדיקים ועוסקי תורה מכל המגזרים – במגמה לחולל שינוי אמתי בהנהגת הצבור.
וטמונה בחנוכה גם הבטחה: אין לחשוב שכל עוד רוב העם אינו שומר תורה ומצוות איננו זכאים להנהגה ציבורית תורנית ולקיום מצוות הצבור (ויש רק לעסוק בהחזרה בתשובה עד ליצירת רוב). נצחון החשמונאים על המתייוונים מעיד כי שומרי התורה מבטאים את נקודת הלב הפנימית שקיימת גם אצל השבויים בתרבות הזרה, ולכן הם המייצגים האמתיים של עם ישראל כלפי שמיא ויש להם את הכח גם לחולל את המהפכה הנדרשת כאן בארץ.
(מתוך התוועדות כ"א כסלו תשע"ה של הרב יצחק גינזבורג)
