חודש אב הוא מאד 'קיצוני'. תשעה באב נראה היום העצוב ביותר בשנה, והנה כמה ימים אחריו מגיע ט"ו באב השמח, גדוש שידוכים וחתונות. איך נעשה המעבר מיגון לשמחה, מירידה עד התהום לעליה עד השמים? מאבלות של אב לנחמה של מנחם-אב, משחור ללבן צחור...
אפשר להסתכל על החורבן והנחמה כשני שלבים שונים. בהתחלה מתרחש אסון גדול ונורא. אין מה לעשות אלא רק לשבת ולבכות. ובכל זאת, אף על פי כן ולמרות הכל, אנו מצליחים להתעודד אחרי השבר. זה באמת פלא גדול, איך אחרי הלילה האפל מגיע יום בהיר.
אבל זה לא הכל. הנחמה האמתית מחברת לגמרי את תשעה באב עם ט"ו באב, את חורבן הבית עם בנין הבית. מה פירוש הדבר?
חכמינו אומרים "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל". פירוש: נבוכדנצר נמשל לאריה, והוא עלה בחודש אב, במזל אריה, והחריב את המקדש שנקרא אריאל, וזאת "על מנת" שיבוא הקב"ה, הנמשל לאריה, ויבנה את המקדש בחודש אב. כעת שימו לב: החורבן היה על מנת שיבוא הבניין!
יש תכלית עמוקה לחורבן עצמו. חורבן המקדש הוא ההכנה של בניין המקדש הבא. זהו הסוד הגדול של "ירידה צורך עליה". עמדת במקום גבוה, חשבת שהכל בסדר, ואז ירדת, נפלת למטה-מטה. אבל לאחר הירידה אתה עולה, ועולה ועולה – למקום גבוה הרבה יותר ממנו התחלת, אתה מגלה פסגות חדשות הנמשכות לאין-סוף. בשביל זה היה צריך לרדת! להפסיק את המצב הראשוני שבו היה נדמה שהכל בסדר, ולגלות שיש דברים הרבה-הרבה יותר טובים.
גדולי החסידות נתנו משל עמוק: היה היה רב גדול ומופלא, ולפניו יושב תלמיד מצויין. הרב מלמד והתלמיד מאזין, הכל זורם טוב. והנה יום אחד, באמצע השיעור, החל הרב לגמגם, השיעור לא זורם כמו שצריך, עד שהרב השתתק לגמרי, הפסיק את השיעור והלך. התלמיד הנבוך לא הבין מה קרה. והנה כעבור כמה שבועות, חזר הרב אל התלמיד והחל ללמד. והפעם, השיעור הרבה יותר טוב מכל מה שהיה. ממדים עמוקים ואופקים חדשים ממש.
מה קרה כאן? הרב הפסיק את השיעור הקודם כי לפתע עלתה בדעתו תובנה חדשה לגמרי. כל מה שהיה עד עכשיו נעשה חיוור יחסית לאור החדש שמתגלה לרב. לכן היה צריך לעצור. חבל להמשיך בשגרה הקודמת, צריך לפנות מקום לדבר החדש שיבוא!
זה מה שמתרחש בזמן חורבן הבית. בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, שניהם יחד, לא הגיעו עדיין אל התכלית. זה היה מאד יפה, אבל עדיין 'זה לא זה'. בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, יהיה "אור חדש על ציון תאיר" – אור שעוד לא היה בעולם!
לכן היה צריך להחריב את המקדש, על מנת לבנות את בית המקדש השלישי. בשעת החורבן קשה לראות את זה, אבל באמת דווקא בשיא החורבן גנוז הזרע של הבניין הבא. בתחתית הירידה נמצא הכח לעלות לגבהים חדשים. לכן בתשעה באב עצמו נולד המשיח! הגאולה מתחילה מתוך החורבן עצמו, שם מתחבאת הנחמה.
כאשר תגיע הגאולה השלמה בפועל, נוכל להביט לאחור ולראות ממש איך החורבן הכין את הבניין, איך הירידה לא היתה אלא חלק מהעליה הגדולה. יהי רצון שחודש אב יתהפך לנו במהרה למנחם אב שמח מאד!
