שבעים שנה עברו מהקמת המדינה ועדיין העולם היהודי מתווכח "מה טיבו של עוּבָּר זה". מצד אחד אומרת ההשקפה הדתית-לאומית: לפנינו התחלת הגאולה, הנה קיבוץ גלויות עצום בארצנו הפורחת וכבר אין שלטון זר. לעומת זאת אומרת היהדות החרדית: כיצד אפשר לקרוא גאולה לשלטון שאינו מקבל עול מלכות שמים, ללא מחויבות לתורת ישראל? הרי זה ניסיון לנתק את עם ישראל מנשמתו, להפוך אותו לעם ככל העמים, חס ושלום.
בשני המחנות יש נקודת אמת חשובה, ואולי הגיע הזמן למצוא נוסחה מאחדת שתאפשר לשפוט נכון את המציאות הקיימת. לשם כך, נשתמש במושגי-יסוד בפנימיות התורה – פרי וקליפות. סביב הפרי הטוב והטעים יש קליפות שתפקידן להגן ולשמור עד שיגדל הפרי ויבשיל. הכלל הגדול הוא "קליפה קדמה לפרי" – הופעת הקליפה מקדימה את הפרי, כמו החושך לפני האור וכמו אומות העולם לפני הופעת עם ישראל.
בדורות האחרונים הולך ומתפתח כאן פרי נהדר, "פרי הארץ לגאון ולתפארת". זהו עם ישראל החוזר לארץ הקודש. בארץ נמצא כיום הקיבוץ היהודי הגדול בעולם, מתקרב לרוב העם היהודי! ויש גם פריחה נפלאה של היהדות בשטחים רבים. למעשה, זהו תהליך ארוך ובו הרבה נקודות אור שאפשר לקרוא להן "אתחלתא דגאולה" – כמו שהתבטא רבי מנחם מנדל מויטבסק שעמד בראש עליית החסידים לארץ לפני 230 שנה.
לעומת זאת, המערכת המובילה ומנהלת בפועל את הישוב היהודי בארץ, על פני השטח, היא יחסית כקליפה חיצונית. למעשה, יש כאן שלוש קליפות: ראשית, התודעה העיקרית של התנועה הציונית, שפעלה מתוך תפיסה חילונית מוצהרת, והכריזה "אין לציונות כל עניין עם הדת". זהו זרם התודעה שממשיך להניע עד היום את אנשי הרוח וכלי התקשורת הראשיים – כאילו הכפירה והחילוניות הם הבסיס המובן-מאליו והדתיים יכולים לכל היותר להוסיף נופך ולהביע את דעתם...
הקליפה השניה היא מערכת המשפט המבוססת על בְּלִיל של משפט תורכי-אנגלי-בין-לאומי, במקום המשפט העברי. את חשיבות המשפט אנו רואים היום כאשר בג"ץ נטל לעצמו את מושכות השלטון (וכן היועצים המשפטיים). והקליפה השלישית היא הממשלה, שאינה פועלת מתוך אמונה ברורה בצדקתנו, והתוצאה היא מדיניות מתמשכת של היסוסים – חולשה שהאויב מנצל כדי לפגוע בנו.
ביד ההשגחה, דווקא הקליפות הללו סייעו לפרי להתפתח. אבל בשלב מסוים מתחילים להרגיש שהקליפה חונקת אותנו. אסור שאדם בן 70 ימשיך להתעטף בחיתולי תינוקות... הגיע הזמן שהפרי המבשיל – עם ישראל בארץ ישראל – ישיל את הקליפות שאינן מתאימות לו, מתוך רצון מלא ובדרכי נועם. זו תהיה חזרה בתשובה במובן הלאומי – לייסד את מערכות השלטון מתוך התודעה הבריאה של העם היהודי הדבק במסורת אבותיו וצועד בכוחה אל הגאולה השלמה.
ימי ספירת העומר מקשרים בין יציאת מצרים למתן תורה, כמו שמוסבר בספר החינוך: "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה". זו גם המשימה שלנו – להפוך את הגאולה הפיזית הראשונית לגאולה שלמה של הגוף והנפש גם יחד.
מתוך עלון התחדשות - מעובד מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
