החזרת השכינה לבית המקדש השני
הניצחון במלחמה על היוונים גרם לנס פך השמן. בלעדי ניצחון החשמונאים לא היה קורה הנס. נס הנרות הדולקים כפול זמן מלמד שישנה שכינה בישראל. "עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים". (שבת כב:). שכל הנרות שבמנורה היו דולקות מערב עד בוקר, והנר המערבי שהיה בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ - הייתה דולקת מערב עד הערב שלמחרת, וזו עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל.
כדי להבין את הקשר בין הניצחון במלחמה לבין סיפור השמן שדלק יותר מזמנו צריך לזכור את דברי חכמינו שאמרו כי כאשר נבנה בית המקדש השני, לא שרתה בו בתחילה השכינה. חכמינו למדו זאת מהפסוק העוסק בגילוי כבוד ה' שהוא השכינה. "עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה בּ֥וֹ וְאֶכָּבֵד (קרי: וְאֶכָּבְדָ֖ה) אָמַ֥ר הֽ'" (חגי א ח). ושאלו חכמינו, למה כתוב "וְאֶכָּבֵד" בלי אות ה', הרי קוראים וְאֶכָּבְדָ֖ה? ועונה הגמרא כי בבית השני היו חסרים חמישה דברים שהיו בבית הראשון. "אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן, אָרוֹן, כַּפֹּרֶת, וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוּרִים וְתֻמִּים". (יומא כא:).
בגמרא ישנן שתי דעות המסבירות מדוע בתחילה לא שרתה שכינה בבית השני. לדעת ריש לקיש, לא היו מספיק עולים שעלו לארץ ישראל ושכינה תלויה בכך שרוב יושבי עם ישראל יהיו בארץ. "רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר לָקִישׁ הֲוָה קָא סָחִי בְמַיָא דְיַרְדֵּן, אֲתָא רַבָּה בַר בַּר חַנָּה, יָהִיב לֵיהּ יְדָא, אֲמַר לֵיהּ, אֱלָהָא סָנֵינָא לְכוּ". ריש לקיש שחה בירדן, ראה אותו רבה בר בר חנה ונסה לתת לו יד לסייע לו. אמר ריש לקיש לרבה בר בר חנה: אלוקים שונא את כל בני בבל שלא עלו בימי עזרא ומנעו מהשכינה לשרות בתחילת ימי הבית השני" (רש"י שם). "דִּכְתִיב, (שיר ח) "אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף" וְגו'. "אִם חוֹמָה" - אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כַּחוֹמָה וַעֲלִיתֶם כֻּלְּכֶם בִּימֵי עֶזְרָא - נִמְשַׁלְתֶּם כְּכֶסֶף שֶׁאֵין הָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲלִיתֶם כִּדְלָתוֹת, נִמְשַׁלְתֶּם כְּאֶרֶז שֶׁהָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ. מַאי "אֶרֶז"? אָמַר עוּלָא, סַסְמַגָּר. מַאי, סַסְמַגָּר'? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בַּת - קוֹל. כִּדְתַנְיָא, מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים אַחֲרוֹנִים - חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִן הָיוּ מִשְׁתַּמְשִׁין בְּבַת - קוֹל".
לדעת רבי יוחנן, לא שרתה שכינה בגלל שהיינו אז עדיין תחת שלטון פרס ויוון שהם בני יפת. "כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ, לָאו הַיְנוּ טַעְמָא, דְּאִי נַמִי סְלִיקוּ כוּלְהוּ בִימֵי עֶזְרָא - לָא שַׁרְיָא שְׁכִינָה בְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. כשבא רבי יוחנן אמר גם אם היו עולים כל ישראל בבית שני לא הייתה שורה בו שכינה, כיון שהפרסים הם שולטים והם מצאצאי יפת - ולא יכולה לשרות שכינה תחת שלטון יפת. דִּכְתִיב, (בראשית ט) "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם", אַף עַל גַּב דְּ"יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת", אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְאָהֳלֵי שֵׁם". וּפַרְסָאֵי מְנָא לָן דְּמִיֶּפֶת אֲתוּ? ומי אמר שהפרסים הם צאצאי יפת? "דִּכְתִיב, "בְּנֵי יֶפֶת - גֹּמֶר, וּמָגוֹג, וּמָדַי, וְיָוָן, וְתֻבָל, וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס". ותירס זו פרס (יומא ט:).
אם מניעת השכינה לדעת רבי יוחנן היא בגלל שלטון היוונים, הרי בעת שחזר השלטון לישראל בימי חשמונאים השכינה גם היא יכולה לחזור. והיא אכן חוזרת. כך מתנבא הנביא חגי "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא" - "משתכלה מלכות פרס זו המושלת עליכם עוד אחת תקום למשול עליכם להצר לכם מן מלכות יון, ומעט יהא זמן ממשלתה" (רש"י). "וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה" - "בניסים הנעשים לבני חשמונאי". "וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר ה' צְבָאוֹת" - "ויבינו ששכינתי שורה בבית זה ויביאו תשורת זהב וכסף וכו''" (רש"י).
הנביא ממשיך ואומר כי השראת השכינה בבית המקדש השני תהיה גדולה יותר מהשראת השכינה שהייתה בבית המקדש הראשון. "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת". (חגי ב' עם רש"י). והטעם שהשראת השכינה של הבית השני יותר גדולה מהשראת השכינה שהייתה בימי הבית הראשון הוא מפני שהשכינה באה כתוצאה ממאמץ שלנו מלמטה ולא ממתנת חינם מלמעלה. בְּבַיִת רִאשׁוֹן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וּבְבַיִת שֵׁנִי דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. (זוהר א דף כו/א). ושכינה שבאה ממאמץ של מטה חשובה יותר ומשפעת יותר. בגלל מעלתה הגדולה אנו מזכירים אותה כל יום בתפילה. "שהמחזיר שכינתו לציון אמרו כשחזרה שכינה בבית שני" (ב"י או"ח קיב. מהספר 'מעשה רקם' להרה"ג קלמן בר שליט"א).
מתחילת בנין הבית השני ועד ימי החשמונאים עברו 214 שנים. "מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה. מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה. מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש. מלכות בית הורדוס מאה ושלש". (עבודה זרה ט.). עוד אומרת הגמרא שם: "מאה ושמונים שנה קודם שנחרב הבית - פשטה מלכות הרשעה על ישראל" (עבודה זרה ח:). מלכות הרשעה זו היא מלכות רומי שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והגלתנו לבין האומות. מלכות זו שלטה על ישראל 180 שנה לפני שהחריבה את בית המקדש. מכאן למדה הגמרא כי בית חשמונאי שלטו לבדם רק 26 שנה. "אלא עשרין ושית שנין קמו בהימנותייהו בהדי ישראל ולא אישתעבדו בהו" (עבודה זרה ט.).
בתקופת שלטון הפרסים והיוונים היו חסרים חֲמִשָּׁה דְבָרִים: "אָרוֹן, כַּפֹּרֶת, וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוּרִים וְתֻמִּים". (יומא כא:). אך באמת, הארון הכפורת והכרובים לא היו ממש חסרים, כיון שהם הוטמנו "במטמוניות עמוקות ועקלקלות" על ידי יאשיהו מתחת לבית המקדש (רמב"ם הלכות בית הבחירה ד א). גם האש הייתה בוערת על המזבח, אלא שלא הייתה גדולה וחשובה כמו שהייתה בימי הבית ראשון ולא הייתה אוכלת את הקורבנות. (יומא כא:.). גם שכינה הייתה, אבל מעט, כמו שאומר שם רש"י, וכדלקמן. רוח הקודש גם היא התגלתה באופן חלקי על ידי בת קול. וגם אורים ותומים היו, שאם לא כן היה הכהן הגדול מחוסר בגדים. אלא שלא היו עונים לכהן השואל אותם (תוס' יומא כא:).
השראת שכינה חלקית החלה בימי שמעון הצדיק. בימיו היה נר המערבי דולק מערב עד ערב והוא היה הסימן להשראת שכינה בישראל, כדלעיל. "תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק - הָיָה גוֹרָל עוֹלֶה בְיָמִין, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים עוֹלֶה בְיָמִין, פְּעָמִים עוֹלֶה בִשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין. מִכָּאן וְאֵילָךְ - פְּעָמִים מַלְבִּין, פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים דּוֹלֵק, פְּעָמִים כָּבָה. וְהָיְתָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֶּרֶת, וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֵצִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל מַעֲרָכָה - פְּעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת, פְּעָמִים אֵינָהּ מִתְגַּבֶּרֶת" (יומא לט.).
ובגמרא: "תַּנְיָא, אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אָמַר לָהֶם, שָׁנָה זוֹ הוּא מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶן, כָּל יוֹם הַכִּפּוּרִים (בכניסתי לקודש הקדשים) נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים, וְנִתְעַטֵּף לְבָנִים, וְנִכְנָס עִמִּי, וְיֹצֵא עִמִי. שָׁנָה זוּ נִזְדַּמֶּן לִי זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים, וְנִתְעַטֶּף שְׁחוֹרִים, וְנִכְנַס עִמִּי, וְלֹא יָצָא עִמִּי. לְאַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעַת יָמִים וּמֵת". (מנחות דף קט ע"ב). ובתוס' שם: "בירושלמי פריך והכתיב 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד' ואפי' מלאכים דכתיב 'ודמות פניהם פני אדם'? ומשני דשמא שכינה היתה". בגמרא בירושלמי יש שאלה כיצד היה מותר לאדם להיכנס עם שמעון הצדיק לקודש הקדשים, והרי הפסוק אומר שאסור לאף אחד להיכנס לאהל מועד כשהוא מקטיר קטורת, אפילו לא למלאכים שדמות פניהם פני אדם? ומתרצת הגמרא בירושלמי שמא היתה זו השכינה שהתלוותה לשמעון הצדיק כשנכנס לקודש הקדשים.
הטעם להשראת שכינה בימי שמעון הצדיק דומה לטעם חזרת השכינה בימי החשמונאים, והיא- זהות השלטון השולט על ישראל. בימיו של שמעון הצדיק נכנע אלכסנדר מוקדון מלפני שמעון הצדיק ולא התערב לעם ישראל בניהול המקדש והמדינה. בזכות אותה שליטה של ישראל על המקדש באותם ימים, זכו להשראת שכינה בכל ימיו של שמעון הצדיק (יומא סט.).
