צפו: תוקפן של שלושת השבועות

פרשת אחרי-מות קדושים – ערב יום העצמאות תשע"ח

אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ

אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד

למה שלוש השְבוּעוֹת לא מונעות שלטון יהודי בארץ

מצוות התלויות בעצמאות ישראל
עצמאות לישראל – הפסקת שיעבוד מלכויות

ביום ה' באייר תש"ח הוכרזה המדינה, וכבר למחרת פרצה מלחמה קשה על חייה. עמדו מולה עשר מדינות ערביות, שהדובר שלהם איים לטבוח את כל היהודים ולטאטא אותם אל הים. ב"ה יכולנו לאויבים הללו, אף שהיינו מעטים מול רבים, וביום הזה בכל שנה אנחנו מודים לאלוקים על הנס הגדול של ההצלה המופלאה. מודים על השחרור משלטון אומות העולם על עם ישראל ועל ארץ ישראל. ולא יהיה השלטון קל בעינינו, שהרי הגמרא אומרת: "אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד" (ברכות לד).

שלטון יהודי, על-פי ההלכה, הוא כמו בניין הארץ, שהרי "אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: 'ערי קדשך היו מדבר' וקורע" (מועד קטן כו ע"א). ופירש הבית יוסף, כי חורבן פירושו שלטון נוכרים, אפילו אם בתיהם בנויים. "דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב 'בחורבנן' מיקרי וכן עיקר" (בית יוסף על או"ח סימן תקסא).

עצמאות לישראל – בניית מאות אלפי בתים ביום

יוצא אפוא, שהעברת העברת השלטון מנוכרים ליהודים נקראת "בניין" ארץ ישראל, שערכו עצום. כך מובא בתנא דבי אליהו (רבה פרק ט): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים אמרתי להם רבותי מה נשתנה עמדי שר צבא מלך ישראל מכל אשר היו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי וישבו לו שלשה מלכים על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: שכרו היה משום שויתר (הוסיף) עיר גדולה בארץ ישראל כמו ירושלים, שהייתה בדעתו שכשם שירושלים היא למלכי יהודה כך יהא שומרון למלכי ישראל. שנאמר (מלכים א טז) 'ויקן עמרי את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שומרון'".

וכן הוא בגמרא (סנהדרין קב ע"ב) בשם רבי יוחנן "מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל". למרות שהוא עבד עבודה זרה בעיר שומרון, עצם הבנייה שלה נותנת לו זכות של מלוכה במשך שלושה דורות. כל שכן שבה' באייר "נבנו" מאות אלפי בתים בבת אחת.

עצמאות לישראל – וירשתם את הארץ

מלבד זאת יש בשליטה על הארץ מצוות עשה מן התורה של "וירשתם את הארץ וישבתם בה". שלדעת הרמב"ן פירושה הוא "שלא נניחנה ביד זולתינו מהאומות או לשממה". אם כן, בשעה שארץ ישראל עברה מידי האומות אלינו, קיימנו את מצוות ירושת הארץ שה' נשבע עליה וכורת עליה ברית, ולא עוד אלה שהקב"ה כותב אותה ומזכיר אותה בתורה כמאה פעמים!

זלזול בירושת הארץ הוא חמור. כך למדנו מהמלאך שגוער בעם ישראל שלא כבשו את כל הארץ:  "וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: וַֽיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'" (שופטים ב ד-ה). הם מבינים את גודל הטעות ובוכים. אשר על כן ראוי לשמוח ביום שזכינו לתקן את הקלקול הזה ולשלוט בארץ ישראל.

עצמאות לישראל – דורות של מלוכה

הוצאת הארץ משלטונם של הבריטים, והטורקים לפניהם, הביאה לבניין גדול של ארץ ישראל, שבתקופת הטורקים והבריטים הייתה הגבלה גדולה על רכישת קרקעות בידי יהודים. בשנת 1892 יצאה פקודה מ"השער העליון" (הסולטאן בקושטא) לפחה הירושלמי אברהים חאק פשה, לאסור כל מכירת אדמת "מירי" ליהודים, תושבים ותיקים או עולים. קרקע "מירי" בחוק העות'מני היא קרקע בה הבעלות שייכת לשלטון, ורק זכות השימוש והפירות ניתנת למחזיק תמורת מיסים ומעשרות. בעקבות לחץ בינלאומי ריכך השער העליון את עמדתו והתיר ליהודים זרים לקנות אדמות עירוניות, ובלבד שימציאו אישור מהקונסוליה שאינם עולים ויתחייבו שלא לשכן עולים בנכסיהם או ליישבם עליהם.

בתקופת הבריטים היו כמה "ספרים לבנים" שהגבילו קניית אדמות על ידי יהודים. על פי תקנות "הספר הלבן" של 1939 נאסר על יהודים לקנות אדמות בארץ ישראל ולהקים יישובים ברובה הגדול של ארץ ישראל. בה' באייר הוסר שלטון הבריטים מארצנו והועבר לעם ישראל. בבת אחת הוקמו מאות יישובים ועשרות ערים. אם על בניין עיר אחת זכה עמרי לשלושה דורות של מלוכה, דמיינו כמה דורות של מלוכה מגיע לאלה שבנו מאות יישובים ועשרות ערים בישראל.

בעת הקמת המדינה ברחו מהארץ כ-500,000 ערבים. מנהיגיהם קראו להם לעזוב את ארץ ישראל עד שהחיילים הערבים יטאטאו את כל היהודים לים, ואחר כך יוכלו הערבים הבורחים לחזור לבתיהם לשלול שלל ולבוז בז. ערביי ארץ ישראל נענו לקריאת מנהיגיהם, עזבו את הבתים והשדות וברחו למדינות ערב.

עצמאות לישראל – וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ

עוד רווח גדול הגיע לעם ישראל בעקבות העברת השלטון מהבריטים לישראל, והוא באפשרות לקיים את מצוות העלייה לארץ ישראל למאות אלפי יהודים. בעת שלטון הבריטים, על-פי "הספר הלבן" יכלו לעלות לארץ לא יותר מ-20,000 יהודים בשנה, ורק למשך חמש שנים.

באותה שעה היו באירופה מאות אלפי יהודים שיצאו ממחנות ההשמדה וישבו במחנות ארעיים. בני משפחותיהם נרצחו על ידי הנאצים, בתיהם נתפסו על ידי הפולנים, הגרמנים, ההונגרים והרומנים. הם לא היו יכולים לחזור לבתיהם שנתפסו שמא יהרגום, כמו שהרגו בקיילצה 42 יהודים שרצו לחזור לבתיהם. למרות בקשתו של נשיא ארה"ב הארי טרומן מהבריטים לעזור לעקורים האומללים הללו, לא הרשו  הבריטים ליהודים לעלות לארץ ישראל. כמה ספינות שיצאו לדרך חזרו על עקבותיהן, וחלק מהן טבעו על יושביהן.

בשעה שהתבטל שלטון הבריטים הורשו בבת אחת להיכנס לארץ ניצולי שואה מאירופה. גם כל המגורשים שניסו לעלות לארץ ונתפסו על ידי הבריטים והושמו במחנות מעצר בקפריסין הורשו ביום אחד לעלות לארץ ישראל. עלייה זו הביאה לגידול גדול כל כך באוכלוסיית המדינה, שתוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. והכול בזכות העברת השלטון מידי האומות לידי בני ישראל.

בבתי הערבים הנטושים שיכנה ממשלת ישראל חלק מהעולים הרבים שעזבו את רכושם בגולה, באירופה ובארצות ערב, ועלו לישראל.

עצמאות לישראל - וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם

עוד הצלה גדולה הייתה בעת הקמת המדינה, והיא ליהודים במדינות ערב, שעלו מיד אחרי הקמת המדינה. בתוך שנתיים עלו יהודי עירק, מרוקו, לוב, תוניס, מצרים ועוד. יהודים אלה עברו פרעות, רצחו בהם, פגעו ברבים מהם וגזלו את כל רכושם בעת שעלו לארץ ישראל. הם איבדו את בתיהם, שדותיהם וכל הכסף, הזהב והתכשיטים שהיו ברשותם. בזכות שלטון היהודים בארץ ישראל היה להם מקום לברוח אליו, וכך ניצלו חייהם.

מלבד כל זאת, העברת השלטון מידי מלכויות הגויים למלכות ישראל הצילה חיים של אלפים רבים. שבזמן ששלטו פה הבריטים הם שמו לעצמם מנהג להיעלם בשעה שהערבים היו פורעים ביהודים באכזריות מרובה. כך היה בחברון, ביפו, בירושלים ובצפת, בפרעות תרפ"ט ובפרעות אחרות. בכל מקום היו הערבים טובחים ואונסים ושודדים את רכוש היהודים, ואף שוטר או חייל בריטי לא היה במקום בשביל להגן ולהציל. רק כאשר יהודי היה קם ומבקש להגן על אחיו, מיד היו מגיעים הבריטים ואוסרים את היהודי ומחרימים את נשקו. וזה היה מנהגם מאז ומקדם.

באופן הזה היו היהודים מפחדים להגן על אחיהם, ביודעם שהדבר יביא למאסר ארוך והערבי הפורע ישתחרר מיד לביתו. באופן הזה נהרגו מאות יהודים בפרעות הללו באכזריות מרובה. כל זה עד העת שבה עבר השלטון לעם ישראל ויהודים הורשו להגן על חיי אחיהם שחיים פה. סוף סוף למדו הערבים הפורעים שדם יהודי ורכוש יהודי אינו הפקר, ומי שנוגע לרעה ביהודי, ישלם על כך בחייו.

בימינו, כשאנו רואים את רשעי הערבים זורקים באכזריות מרובה איש את רעהו בעזה מבתים רבי קומות שיתרסקו חיים על הקרקע; כשאנו רואים בסוריה את הערבים משמידים מאות אלפים מאחיהם, מהם בגזים ובאמצעים כימיים – כשאנו רואים את כל אלה, אנו יודעים שלא היה בליבם טיפת רחמים עלינו אם היינו היום תחת ידם.

עצמאות לישראל – מצוות עשה מהתורה

כל הדברים הללו הם מצוות עשה מהתורה. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. כל שכן כשמצילים מאות אלפי יהודים ממוות אכזרי. כל עלייה לארץ היא מצווה, כל שכן כשעולים בתחילה מאות אלפים ואחר כך מיליונים. כל יישוב ארץ ישראל הוא מצוות עשה מהתורה, "וירשתם אותם וישבתם בה", וכל שכן יישוב של מאות אלפים.

שבועה שלא ישלטו בארץ ישראל
שלא לעלות בחומה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ

ואולם לא כולם רואים את הדברים הללו עין בעין. האדמו"ר מסאטמר, בספרו "ויואל משה", כתב שיש איסור לעלות ולשלוט בארץ ישראל ביד חזקה, ותמך את יתדותיו במה שנאמר בגמרא במסכת כתובות, שיש שלוש שְבוּעוֹת שהשביע הקב"ה את עם ישראל, ובכללן לא למרוד באומות ולא לעלות לארץ ישראל כחומה יחד ביד חזקה.

הגמרא מספרת כי רבי זירא רצה לעלות לארץ ישראל והשתדל להימנע מפגישה עם רבו, רב יהודה, שדעתו הייתה כי גם ליחיד אסור לעלות לארץ ישראל. שנאמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה את תעירו ואת תעוררו את האהבה עד שתחפץ". מקשה הגמרא על רבי זירא, אם אסור לעלות מה הרווחת בכך שאתה לא נפגש עם רב יהודה? אומרת הגמרא שרבי זירא סבר שהאיסור לעלות לארץ הוא כאשר הדבר בא עם מרידה בשלטון האומות – יחד ביד חזקה. "ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי" (כתובות קב ע"א).

וכתב האדמו"ר מסאטמר, כי להלכה אנו פוסקים כמו רבי זירא, שאדם יחיד יכול לעלות לארץ ישראל. "שהרי הרי"ף (כתובות סה: מדפי הרי"ף) והרא"ש (כתובות פי"ג סי' יח) והטור ושולחן ערוך (אה"ע סי' עה סעי' ג), הביאו להלכה "הך דהכל מעלין (כתובות קי ב) אפילו בזמן הזה". בנוסף, ראינו בגמרא כמה אמוראים שעלו מבבל לארץ ישראל, ועשו מעשה רב כרבי זירא ולא כרב יהודה. אמנם אם עם ישראל עולים יחד בכוח וכובשים את ארץ ישראל, הם עוברים על השבועה "שלא יעלו בחומה" - "יחד ביד חזקה".

וירשתם אותה – בלי למהר את הקץ

לדעתו של "ויואל משה" זצוק"ל, בימינו אין מצוות יישוב ארץ ישראל בגלל שלוש השְבועות. מקור דבריו בתשובת הרשב"ש (ב) שכתב: "והנה אין ספק שהדירה בארץ ישראל מצווה גדולה היא בכל עת ובכל זמן. ואדוני זקני הרמב"ן מנאה מכלל מצוות עשה, שנאמר 'וירשתם אותה וישבתם בה'. וכן היא דעת אדוני אבי הרשב"ץ בספר זוהר הרקיע. אמנם מצוה זו אינה מצוה כוללת לכל ישראל בגלות החל הזה. אבל היא נמנעת בכלל, כמו שאמרו חז"ל (כתובות קיא, א) שהיא מכלל שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ ושלא יעלו בחומה. צא וראה מה אירע לבני אפרים, שמיהרו את הקץ לפני פקוד ה' את עמו ביציאת מצרים".

בטלה מצוות יישוב ארץ ישראל, בטל ההיתר להסתכן

לפי פסק זה, הוא גם אוסר לגור ביהודה ושומרון, כי יש בזה סכנה. אומנם מותר להסתכן בשביל מצוות כיבוש הארץ ויישובה. אבל אם יש שלוש שבועות שאוסרות להתיישב בארץ "יחד ביד חזקה", הרי בטלה מצוות יישוב ארץ ישראל, וממילא אין שום היתר להסתכן ולגור במקום סכנה. מכאן בא הרבי מסאטמר הנוכחי ואמר כי האנשים שגרים ביהודה ושומרון מסכנים לשווא את החיים שלהם. כי לדעתו שלוש השבועות ביטלו את מצוות יישוב ארץ ישראל.  

פיקוח נפש דוחה את ארץ ישראל השלמה

על פי סברתו של ה"ויואל משה" כתבו רבנים אחרים פסק הלכה שמתיר למסור שטחים מארץ ישראל לערבים במסגרת הסכמי אוסלו כדי למנוע מצב של פיקוח נפש. ואע"פ שמצוות כיבוש הארץ דוחה פיקוח נפש. "נהי דכל המצוות נדחים מפני הסכנה, מכל מקום מצוה זו, דהתורה ציותה ללחום עמהם, וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס, כמבואר ברמב"ן, ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה. אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה. א"כ דחויה סכנה במקום הזה, ומצוה להרוג אותו, אף שיסתכן" (מנחת חינוך תכה). עם זאת, כיוון שלפי דעתם אין כיום מצוות יישוב ארץ ישראל, הרי שמותר לתת את שטחי ארץ ישראל לערבים ואין איסור של "לא תחנם". ואין איסור של לא ישבו בארצך וכד'.

האומות מאוחדות בהחלטה על בית לאומי

על זה ענו ואמרו לאדמו"ר מסאטמר ולכל ההולכים בדרכו, כי עם ישראל עלה וירש וכבש את הארץ ברשות אומות העולם שלוש פעמים. שבתחילה שלטה האימפריה הבריטית על חלק גדול מהעולם, ובהצהרת בלפור הם נתנו רשות להקים בית יהודי לעם ישראל בארץ ישראל. כדי שלא יאמרו שזו החלטה של מדינה אחת, הוקם על ידי נשיא ארה"ב ווילסון אחרי מלחמת העולם הראשונה ארגון שכלל את כל עמי אירופה בשם "חבר הלאומים" (ארגון שאחר כך הוחלף על ידי האו"ם).

בישיבת חבר הלאומים אחרי מלחמת העולם הראשונה, במקום שנקרא "סן רמו", הם החליטו להקים את הבית לאומי לעם ישראל באמצעות הבריטים, שיקבלו מנדט ורישיון לסייע לכך. בהחלטה ההיא נתנו האומות לעם ישראל את ארץ ישראל מנהר פרת ועד הים התיכון, כמו ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם בברית בין הבתרים. ובאותה החלטה לא החליטו לתת כלום לערבים שהיו בארץ ישראל.

כדי שלא יאמרו שההחלטה הראשונה והשנייה היו רק על "בית לאומי" ולא על מדינה, חזרו האומות והחליטו בפעם השלישית להקים לעם ישראל מדינה יהודית. אחרי מלחמת העולם השנייה הוחלט על כך באו"ם, בכ"ט בנובמבר, ברוב של 33 מול 13, ובכל מקום רובו ככולו.

החלטת האומות דוחה שבועה

האדמו"ר מסוכוש'ב כתב בשו"ת "אבני נזר": "אם יותן רשות לכל ישראל לעלות – לא יחשב שעולין בחומה. כי בחומה פרש"י ביד חזקה" (שו"ת "אבני נזר" חלק יורה דעה סימן תנד). כך כתב גם בעל ה"אור שמח": "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רמו ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש'סר פחד השבועות' וברישיון המלכים, קמה מצות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".

עַד שֶׁתֶּחְפָּץ – וכעת חפץ ה'

עוד כתב בשו"ת "אבני נזר", כי בפסוק כתוב "אם תעירו ואת תעוררו את האהבה עד שתחפץ". וכאשר הגויים מאשרים לנו לעלות ולבנות את ארץ ישראל, הרי זו עדות שה' פקד אותנו והוא חפץ, ואם כן אין כאן שבועה. הוסיף על כך בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ז סימן מח) שה' "פקד אותנו ד' לטובה ליתן לנו שם ושארית בארץ קדשו, להיות אדונים בה, ונתן בלב אומות העולם המאוחדות, כלכורש בשעתו, להשיב לנו הגזילה בחלק מארצנו ושערי הארץ נפתחו לרווחה יום ולילה ולא יסגרו לפני כל יהודי בלא כל הגבלה ובלא שום צמצום וכולם מתקבלים בזרועות פתוחות ובשמחה נפשית, אם כן הרי לא חל ממילא יותר על עלייה כללית דבר – השבועה, שלא יעלו בחומה ופג תקפה".

וזה דבר שנכתב בגמרא, כי הקץ המגולה הוא כאשר ארץ ישראל תיתן פירותיה בעין יפה. שבכל תקופת הגלות הארץ הייתה שממה, וכשרצו להושיב אותה לא הצליחו. וכעת הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בערך פי שלושה מהממוצע העולמי. השפע החקלאי הזה הוא דבר טוב ורווחי, אבל יש בו גם הודעה כי הקב"ה חפץ בנו, וכלשון הגמרא זה נקרא קץ מגולה. קץ לשבועות. קץ לגלות. קץ לאיסור העלייה לארץ באופן של שלטון.

אומות העולם הפרו את השבועה

מרן הרב אליהו זצוק"ל הוסיף וכתב )שו"ת "מאמר מרדכי" ג' ו) כי השְבועות הללו לא חלות גם מסיבה אחרת. "הרי שנראה ששלוש השבועות הן קשורות אחת עם חברתה. שתי השבועות הראשונות הן שבועה לא לעלות ביד חזקה ולא למרוד באומות, ומה נעשה אם באים להרוג ולהשמיד את עם ישראל בגולה, האם ניתן את עצמינו כצאן לטבח יובל? על זה באה השבועה השלישית לאומות העולם שלא ישתעבדו בעם ישראל יותר מדאי. ומעת שהאומות הפרו את השבועה ורדפו והרגו וטבחו והשמידו חלק ניכר מעם ישראל, וחלק מהם ישב שקט ושאנן ולא מיחה, הרי שהפרת השבועה על ידם ביטלה את השבועות הראשונות" (ועיין פרסומי ניסא להרה"ג מנשה קליין מחבר שו"ת משנה הלכות בשם האדמו"ר מבעלז).

שבועות בלי תוקף הלכתי

עוד שמענו מפי הרב זצוק"ל, כי לשבועות הללו אין תוקף הלכתי. שהרי לא נכתבו לא בשו"ע ולא ברמב"ם ולא בשום ספר הלכתי שאנו פוסקים על פיו. גם הרמב"ן שמפרש את הסוגיה מסביר מה שלפני השבועה ומה שאחריה ומדלג עליה. ואם היא הייתה הלכה למעשה, הרי לא היה מדלג עליה.

הסביר מרן הרב זצוק"ל, כי השבועות הללו הן כמו מחיצה של ברזל – חומה שמונעת את סיום הגלות טרם זמנה. ובאמת ראינו כמה וכמה אנשים שמנסים לעודד עלייה לארץ ישראל במהלך תקופת הגלות ולא עלה בידם בגלל החומה הרוחנית הזו, ובא הרצל באמצעים קלים ועלה בידו. אין זאת אלא כי ה' הסיר את החומה שמנעה מאיתנו, ויש כעת בידינו לעלות לארץ. במיוחד שכתב רבי חיים ויטאל  בהקדמת ספר עץ חיים של רבנו האר"י ז"ל, שזמן השבועה שלא לעורר הגאולה עד שתחפץ, הוא עד אלף שנה, וכמ"ש בספר הזוהר פרשת וירא וכו'. וע"ע למרן החיד"א בשם הגדולים (ח"א סי' ריט ערך רבנו אלעזר בעל הרוקח).

נשבע שלא להשתדל

כנגד הדברים הללו כתב האדמו"ר מסאטמר, כי הסכמת אומות העולם באה בגלל השתדלות של יהודים אצלם, ואיסור השבועות כולל איסור להשתדל אצל האומות. שהרי בספר שמות (ו א) נאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ". פעמיים כתוב ביד חזקה. הראשון  "בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם", הוא היד של ה' שמכה את פרעה 10 מכות "מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם". השני הוא היד החזקה של פרעה "וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ" - "על כרחם של ישראל יגרשם ולא יספיקו לעשות להם צידה". מכאן הוכיח האדמו"ר מסאטמר כי בקשות גם נקראות יד חזקה, שהרי פרעה לא השתמש באלימות אלא רק בבקשה מעם ישראל. וכיוון שבני ישראל השתדלו אצל האומות להשיג את הצהרת בלפור וכדומה, הרי שעברו על השבועות.

יד חזקה – השתדלות של מלך

ודחו את דבריו ואמרו לו כי פרעה היה מלך, ולמרות שהיה מוכה, עדיין היה בו תוקף מלכות לפני כן, ואחרי כן בים סוף. על כן לא כתיב שהוא ביקש מהם לצאת, אלא שהוא גירש אותם. כשביקשו ישראל מהאומות לעלות לארץ, לעומת זאת, הם ביקשו בסגנון שנחמיה מבקש מארתחשסתא מלך פרס ונענה ובונה את ירושלים. וזה לא נקרא "יד חזקה". ובכל מקרה בסברה כל כך חלשה אי אפשר לדחות מצווה כל כך חשובה כמו ירושת הארץ, שהתורה מעצימה את ערכה, ומזכירה אותה בתורה כמאה  פעמים.

העולם כבר לא נגדנו

במיוחד בימינו אין כל חשש לשבועות, שאנו רואים כי למעלה מ-160 מדינות בעולם מכירות במדינת ישראל, וממשלת ארה"ב מעבירה את השגרירות שלה לירושלים (למרות מחאת האדמו"ר מסאטמר הנוכחי), ואפילו מדינות שלא מקיימות עם ישראל יחסים דיפלומטיים נעזרות בה ומכירות בזכותה להתקיים – אין אפילו שמץ של חשש שאנו מורדים באומות בעצם קיומנו. וגם אם היה חשש לאדמו"ר מסאטמר הקודם, הרה"ג יואל טייטלבוים זצוק"ל, הרי בדורנו, שיש הכרה מרוב רובו של העולם במדינת ישראל, בוודאי אין כל חשש מרידה במדינת ישראל. ולהפך, מתקיים בהם "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ: וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹקָיִךְ" (ישעיה סב ב).