צפו בשיחתו השבועית של הרב שמואל אליהו לקראת שבת בחוקותי ול"ג בעומר:
תורת רבי שמעון - תורת הגאולה
הרומאים רדפו את רבי עקיבא הם הבינו כי הוא סכנה להמשך שלטונם. לכן הם לכן הם גזרו עליו לא ללמד תורה ברבים. כשרבי עקיבא עובר על הגזירה הזאת הם סורקים את בשרו במסרקות של ברזל.
מאותה סיבה הם רוצים לעשות כך גם לרבי מאיר ולרבי שמעון. הם מפחדים מהם, כי הם יודעים שהתורה שלהם תקדם את העולם ותעלה את האנושות כולה עד שיבוא היום שבו תרבות האלילים של רומא תהיה כל כך שפלה; ששיעבוד העבדים ברומא יהיה כל כך דוחה; שההנאות שלהם מרצחנות ושפיכות דמים תשפיל אותם בפני כל עמי תבל.
אחד הסיפורים על המאבק הזה מסופר בגמרא על גזירת הסמיכה: "שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ - יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ - יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ - תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם – יֵעָקְרוּ". כל האזור שבו הייתה הסמיכה ייעקר ממקומו ויגלה למקום אחר.
כדי שלא לגרום נזק לעיירות סומך רבי יהודה בן בבא את חמשת תלמידי רבי עקיבא במקום לא מיושב. "מֶה עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים, וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. רַב אַוְיָא מוֹסִיף, אַף רַבִּי נְחֶמְיָה".
העם כולו מבין שתלמידי רבי עקיבא יהיו מעתה מורי הדרך של עם ישראל, וגם הרומאים שמעו על הסמיכה הזאת והגיעו. "כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבִים בָּהֶם, אָמַר לָהֶם (רבי יהודה בן בבא לחמשת תלמידי רבי עקיבא), בָּנַי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, מַה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם, הֲרֵינִי מֻטָּל לִפְנֵיהֶם, כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים". שהיה רבי יהודה בן בבא זקן שלא יכול לרוץ. ועל כן עשו חמשת החכמים כהוראתו וברחו כדי להמשיך את סמיכת החכמים לדורות הבאים. הכעס של הרומאים היה עצום. "אָמְרוּ, לֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה" (סנהדרין יד ע"א).
אין ספק, הרומאים כעסו מאוד. הם הבינו שהכוח שמצוי בידי חמשת תלמידי רבי עקיבא הוא יותר מכל כלי הקרב. "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" (קהלת ט יח). הם נוכחו כי יש כוח בדברי החכמים לעודד ולדרבן גם את העם הכי מושפל "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת" (קהלת יב יא). כך עשו מתתיהו ובניו לאימפריה היוונית, וכך עשה בר כוכבא לאימפריה הרומאית עד שנפל בלשון הרע ובביזוי תלמידי חכמים.
את הסוד הזה יודע גם רבי שמעון בעצמו, ולכן הוא מעורר את התלמידים שלפעמים לא מודעים לגודל כוחם. "תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, עַד אֵימַת נֵיתִיב בְּקַיְּימָא דְּחַד סַמְכָא. כְּתִיב (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. יוֹמִין זְעִירִין, וּמָארֵי דְּחוֹבָא דָּחִיק. כָּרוֹזָא קָארֵי כָּל יוֹמָא, וּמְחַצְדֵּי חַקְלָא זְעִירִין אִינּוּן. וְאִינְהוּ בְּשׁוּלֵי כַּרְמָא. לָא אַשְׁגְּחָן, וְלָא יַדְעִין, לְאָן אֲתָר אָזְלִין כְּמָה דְּיָאוּת".
אמר רבי שמעון לחבריו: עד מתי נשב על כיסא שיש לו רגל אחת? צריך לבנות את ירושלים שנקראת כיסא ה' על ארבע רגליים. "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע" (ירמיהו ג יז). צריך לבנות באופן יציב את מלכות בית דוד שנקראת גם היא כיסא ה' "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א פרק כט כג)
הימים קצרים, ובעל הבית דוחק, בת קול יוצאת כל יום מהר חורב לתבוע את עלבונה של תורה. ולעומת זאת החכמים שיודעים לקצור את פירות הפרד"ס הם מעטים ולא נחשבים בעיני עצמם, לא מרגישים אחריות על כלל ישראל ולא יודעים לאן להוביל את העם. על כן, אומר רבי שמעון, אנחנו צריכים להוסיף אומץ, כוח ואמונה, להתוות את הדרך לאזור אומץ ולצאת למלחמת הדעות.
רשב"י וחבריו יוצאים למלחמה חשובה זו באומץ ובכוח וביד חזקה: "אִתְכָּנָשׁוּ חַבְרַיָיא לְבֵי אִדָּרָא, מְלוּבָּשִׁין שַׁרְיָין סַיְיפֵי וְרוּמְחֵי בִּידֵיכוֹן, אִזְדְרָזוּ בְּתִקּוּנֵיכוֹן. בְּעֵיטָא, בְּחָכְמְתָא. בְּסוּכְלְתָנוּ. בְּדַעְתָּא. בְּחֵילא. דְּיַדִין וְּרַגְלִין". התכנסו החברים בבית המדרש, שהיה כמו גורן עגולה שנקראת אידרא. והם מלובשים בשריון ובסיף וברומח רוחניים שלא עשויים מברזל ופלדה אלא "בְּעֵצָה, בְּחָכְמָה, בְּשֵׂכֶל, בְּדַעַת, בְּמַרְאֶה, בַּיָּדַיִם, בָּרַגְלַיִם".
אומר להם רבי שמעון: "אַמְלִכוּ עֲלֵיכוֹן למלכא דְּבִרְשׁוּתֵיהּ חַיֵּי וּמוֹתָא. לְמִגְזַר מִלִּין דִּקְשׁוֹט. מִלִּין דְּקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין צַיְיתֵי לְהוּ, וַחֲדָאן לְמִשְׁמַע לְהוּ, וּלְמִנְדַּע לְהוּ". תמליכו על עצמכם את ה' שהחיים והמוות בידיו ואל תפחדו מהרומאים שמאיימים על החיים שלכם. תאמרו דברי אמת, דברים שיסכימו עליהם בשמים וישמחו לשמוע ולדעת אותם.
רבי שמעון וחבריו יוצאים למלחמה ברומאים ומנצחים. עם ישראל לא נאבד מהעולם כחלומם של הרומאים. לא נתקבל שם ארץ ישראל כ"פלשתינה" כמו שרצו הרומאים. לא התקבל שמה של ירושלים כ"אליה קפיטולינה". עם ישראל חזר לציון, בנה את ירושלים ויבנה בקרוב את בית המקדש.
זו הסיבה שבגללה רבי עקיבא צוחק למראה החורבן של בית המקדש, הוא יודע שהניצחון של הרומאים זמני. הוא יודע שבלימוד התורה של תלמידיו יצא עם ישראל מהגלות ומתרבות הנכר וינצח. "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ" בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דברים לב) "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".
רבי עקיבא לא בוכה גם כשסורקים את בשרו במסרקות של ברזל. הם סורקים את בשרו, אבל הם לא מצליחים להרוג את הרוח שבו, הרוח שתביא את הגאולה. כך מספרת הגמרא על שריפתו של רבי חנניה בן תרדיון: "הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁרָאוּם בְּמַיִם וֶהֱנִיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא אַרְאֶךָּ בְּכָךְ? אָמַר לָהּ אִלְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי. עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עַמִּי מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי מָה אַתָּה רוֹאֶה אָמַר לָהֶן גִּלָּיוֹן נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת" (עבודה זרה יח ע"א).
את האותיות הפורחות הללו מכנס רבי שמעון ושומר אותן למשמרת לדורות. הזוהר הקדוש מדמה את הפעולה של רבי שמעון לפעולה של נח בעת המבול, ששומר את זרעי החיים של העולם לתקופה שאחרי המבול. כך עושה רבי שמעון בעת שירושלים נחרבת והעולם נשטף בגל של תרבות אלילית ורצחנית. כל הערכים של צדק ומשפט נמחקים. כל האמונה באל אחד נרדפת. כל כוחות הנבואה נעלמים מן העולם וכל העוצמות הרוחניות הולכות להיכחד בשל מלכות רומי, חלילה.
לשם כך מתגייס אליהו הנביא ומביא לרבי שמעון את כל אוצרות החיים של עם ישראל שיתכנסו לתוך התיבה שבונה רבי שמעון. כך כותב הזוהר בכמה מקומות: "וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, יַזְהִרוּ כַּד אִתְכְּנָשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ מִזִּיהֲרָא עִלָּאָה דִּלְעֵלָּא, רְעוּתָא עִלָּאָה אִתְגַּלְּיָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי לְגַלָּאָה בֵּהּ רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא, וּמְתִיבְתָּא תַּתָּאָה, וְלִשְׁבַע טוּרִין עִלָּאִין, דְּאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָאן דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין, וּמַלְאָכִין דִּמְמָנָן עָלַיְהוּ" (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
כשהתכנסו חבריו של רבי שמעון לכתוב את ספר הזוהר מהזוהר העליון, היה רצון עליון וניתנה רשות לרשב"י וחבריו לגלות את כל הסודות העמוקים ולשמור אותם. באותה שעה ניתנה רשות לכל הנשמות מגן עדן העליון וגן עדן התחתון. לשבעה ההרים הגבוהים, שהם שלושת האבות, משה רעיא מהימנא ואהרון הכהן, דוד המלך ושלמה ואליהו הנביא. כולם היו שותפים בשמירת אוצרות החיים בתוך התיבה של רבי שמעון.
וכן מובא בתיקוני זהר (דף א/א) שהסודות שהורשו להיכנס לתיבה הם הסודות של ימות המשיח, שאין רשות לגלות אותם לשום אדם אלא בתקופת המשיח. "וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין וּלְכָל הֲוַיָּין וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לוֹן עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא".
ממשיך הזוהר ואומר: "וְהַאי חִבּוּרָא הֲוָא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין, הָכֵי מִתְכַּנְּשִׁין בְּהַאי חִבּוּרָא כָּל נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, וָאָחֳרָנִין דְּלָא צַדִּיקִים, אִתְדַּחְיָן מִתַּמָּן" (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
וכשם שבתיבת נח נכנסו כל החיים לתיבה ומי שהשחית את דרכו על הארץ לא נכנס, כך גם בספר הזוהר של רבי שמעון לא נכנסו אלה שתורתם הייתה פגומה ולא מתאימה לתורת ה' התמימה משיבת הנפש.
ועל כן נמשלת תורתו של רבי שמעון לעץ החיים שכל העולם ניזון ממנו: "אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית מֵעִילָא, בְכַמָּה חֲיָילִין דְּנִשְׁמָתִין, וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא סוּחְרָנֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עֲטָרָה עַל כֻּלְּהוּ, כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא אִתְעַר בְּאִילָנָא דִלְעִילָא בְּנִגּוּנָא וְכַמָּה עוֹפִין דְּנִשְׁמָתִין שַׁרְיָין תַּמָּן בְּעַנְפּוֹי הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ד ח) רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא: עָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא" (תיקוני זהר דף כד/א).
כלומר, תוך כדי הכתיבה בא אליהו הנביא מלמעלה עם הרבה כוחות של נשמות ומלאכים, ושכינה עליונה כעטרה על כולם. כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק. בזמן ההוא מתעורר קול באילן העליון בניגון. וכמה נשמות נמצאות בין ענפי עץ החיים העליון. גדול האילן וחזק. גובהו לשמים ונופו על פני כל הארץ. ענפיו טובים ופירותיו גדולים, ומזון יש לכולם ממנו. תחת ענפיו ישבו בצל כל חיית הארץ. בענפיו יקננו כל ציפורי הארץ. ממנו יתפרנס כל בשר.
"רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף וכו', וְיֵימָא הָכִי, רַבִּי רַבִּי אַנְתְּ הוּא אִילָנָא דִרְבָה וּתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא, בְּעַנְפִין דִּילָךְ דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, כַּמָּה עוֹפִין שַׁרְיָין תַּמָּן, דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ט) וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי (דף כד ע"א) חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (ויקרא כה י) 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ'" וכו'.
כלומר, גדל האילן והתחזק. ויאמר לרבי שמעון: רבי רבי, אתה הוא האילן הגדול והחזק שמחזק ומחייה את כולם. בענפיך דרים כמה וכמה נשמות קדושות. וכמה בני-אדם יתפרנסו ויושפעו מהחיבור שלך כשהוא יתגלה בעולם התחתון בדור האחרון באחרית הימים. בזכותו יתקיים: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ".
כך כותב הזוהר בכמה מקומות שבאחרית הימים אנשים רבים בכל העולם יאחזו בעץ החיים באמצעות תורתו של רבי שמעון. "וְכַד אִתְגַּלְּיָא הַאי חִבּוּרָא בְּעָלְמָא, סַגִּיאִין מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה בְּהַאי חִבּוּרָא עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלֵהוּ אִתְּמַר (דניאל יב) "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כְּאִנּוּן כּוֹכְבַיָּא דִּיהוֹן קַיְּמִין לְעָלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם". כשיתגלה החיבור הזה בעולם רבים יתכנסו סביבו ללמוד אותו והוא יהיה בחינת "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" – דבר שקיים לעד כמו הכוכבים (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
אבל לפני אחרית הימים אין רשות לגלות אותו לשום אדם, כמו שלא הייתה רשות לפתוח את התיבה של נח לפני סוף המבול, כדי שלא יתפזרו אוצרותיה. כך אומר רבי שמעון לרבי יהודה ולרבי יוסי: "אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא, וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (צפניה ג) 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד'. מַהוּ אָז? בְּזִמְנָא דְּתֵיקוּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (זוהר א דף קיח/א).
אמר להם רבי שמעון: הקב"ה לא רוצה שספר הזוהר וכל החכמה שלו יתגלו לעולם בדורנו (דור החורבן). אבל בזמן שיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו הנערים הצעירים יהיו בשלים למצוא את סודות החכמה ולדעת מתי יהיה קץ הגאולה. ובזמן ההוא האמת תתגלה לכולם, כדכתיב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה פרק ג ט). מתי יהיה הזמן הזה של "אָז"? בזמן שתקום כנסת ישראל מהעפר, ויקים אותה הקב"ה.
כותב על כך רבי חיים ויטאל: אמנם צריך לדעת כי "לא כל הרוצה ליטול את השם - יבוא ויטול', כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומרי, לולי על ידי שפע אלהי המושפע ממרום קדשו על ידי שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל". וגילויים אלו "על ידי שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל" צריכים להיות לכל לומדי החכמה הזאת. אם הם מכינים את עצמם כראוי. ובהקדמה זו של ספר עץ חיים רשומות האזהרות וההכנות הנדרשות ללמוד את התורה הזאת באמת ולהבינה.
עוד כותב שם רבי חיים ויטאל איך יהיה גילוי אליהו ללומדי תורת הסוד, ומביא את מה שנזכר בהקדמת התקונין (בכתיבת יד) וזה לשונו: "וָאַנְתְּ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְאֶתְגַּלְיָא בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ אַפִּין בָּאַפִּין. וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ בְּטֵמִירוֹ בְּעֵין הַשֵּׂכֶל דִּלְיה וְכוּ'". ואתה, אליהו הנ0ביא, עתיד להתגלות באחרית הימים, ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו פנים בפנים. ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו בהסתר, דרך שכלו.
זה מה שאומר הנביא ירמיהו על התורה שמתגלה בליבנו בעת הגאולה "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה'" (ירמיהו לא).
כל זה הוא הסבר לתופעה שמתרחשת בימינו שבה מיליוני יהודים מכל העולם מקבלים פתאום רצון, אומץ וכוח לעזוב את כל רכושם ומעמדם שבחו"ל ועולים לארץ ישראל. מיליוני יהודים מתהפכים מחולשה של אלפי שנים לגבורה גדולה לרדוף את אויביהם. מאות אלפים מתעוררים בתשובה אל ה' ואל עמו בכוח רוחו של אליהו הנביא שמפעמת בקרבם "בטמירו". בהסתר, נראית כמו מחשבה שלהם "בעין השכל דיליה". אבל באמת זו רוח ממרום שבאה דרך אליהו הנביא ללב כל בשר. "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג כד).
כתב החכם המקובל הגדול חכם רבי יוסף חיים דוד אזולאי, החיד"א, שגר בארץ ישראל והסתובב בעולם לחזק את בניינה ומוסדותיה של הארץ ולהגדיל תורה ולהאדירה: "ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות. ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל".
כך כותב רבי חיים ויטאל: "אמנם בעקבות משיחא כמו בדורינו זה התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן מעט". ואומר הרבי מחב"ד זצוק"ל: "ואם דברים אלו נכתבו בזמנו של רבי חיים ויטאל, הרי עאכו"כ כאשר נמצאים בימים אלו, ארבע מאות שנה לערך לאחרי הרב רבי חיים ויטאל". ויש שואלים: איך יכתוב מהרח"ו כי בדורו התחילו האורות להתפשט? הרי בדורו גורשו היהודים מספרד ומפורטוגל, והנצרות הרימה ראש על-ידי האינקוויזיציה הרשעה והאכזרית. איך כותב הרבי מחב"ד כי אנחנו בעת גאולה כשבדור שלנו הייתה השואה הנוראה?
מסביר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי בספרו "דעת ותבונה", כי כוח הקליפה מתחזק מסיבה הפוכה. יודעת הקליפה שהיא הולכת להיעלם מהעולם, לכן היא מתאמצת להילחם כנגד הקדושה בכוחה האחרון. "יען כבר נתברר הרבה, ועתה הברירה ברגלים, וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא, שהוא הסטרא אחרא, שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל".
כמו פרעה שמתחזק ברשעתו בעת שהגאולה עומדת לבא ומכביד את העבודה על עם ישראל, כי הם מתעצמים ומתרבים, כך המן וכך היטלר רואים את ישראל מתחילים לעלות לארץ ישראל ומתגברים לעצור את הגאולה – הכול בגלל שהם מפחדים שייגאלו ויעלו מן הארץ – כך ממש כל הקליפות של הטומאה שמנסות למלא את הארץ, כולן באות רק מתוך הקנאה בהתגברות כוחה של הקדושה.
ואם תשאל, איפה היה תיקון בעולם בזמן רבי חיים ויטאל? יענו לך שבוודאי היה תיקון. בפנים התגלה הזוהר וכתבי האר"י. רבי יוסף קארו כתב את ספרו שאיחד את כלל ישראל. יהודים עלו לארץ ישראל. וגם בעולם היה תיקון גדול, שבאותו דור הכריתו הנוצרים שהגיעו לאמריקה אלפי מקדשי אלילים אכזרים שהיו זובחים בהם רבבות בני אדם זבחי מתים. בימים ההם הומצא הדפוס והודפס התנ"ך והופץ בעולם כולו. בימים ההם החל להשתבר כוחה של הכנסייה הקתולית.
הזוהר אומר כי האור הזה הולך ועולה בעיקר משנת ת"ר, לְאָקְמָא מֵעַפְרָא. "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא. אוּף הָכִי נָמֵי. וְסִימָנִיךְ (בראשית ז) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וְגו' נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְינוֹת תְּהוֹם רַבָּה".
ובשנת שש מאות לאלף השישי (שנת ת"ר – 1840) ייפתחו שערי חכמה של מעלה ומבועי החכמה של מטה, ויתקן העולם באלף השישי כדי שיעלה למעלה למעלה באלף השביעי. משל להכנות ביום שישי לקראת שבת, גם הכנות מבחינה מעשית וגם הכנות מבחינה רוחנית. וכל זה אנו רואים בעינינו איך התהפך העולם מכל הבחינות החל משנת ת"ר מקצה לקצה.
וכותב הבן איש חי כי לכן נחלש כוחה של הסטרא אחרא "והנה תהלות לאל שנתבטל נזק של הזוגות מפני כי הסטרא אחרא נחלש כוחה. ותחלה נתבטל בארץ ישראל מפני קדושתה, ואחר כך נתבטל גם מבבל, אף על גב דשכיחי שם מזיקין טפי" (בניהו בן יהוידע פסחים קט ע"ב, וע"ע שם סנהדרין סז ע"ב).
וזה מה שכתוב בתיקוני הזוהר (צג:) על דרא דעקבא דמשיחא, "טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ, דָּא אִיהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר". טוב מבפנים ולבושו רע מבחוץ. בחיצוניות נראית ירידת הדורות, אבל בפנימיות מצטברות כל הזכויות של דורות צדיקים על גבי דורות צדיקים וביחד מצטברים לאלפי דורות. "נוצר חסד לאלפים". ועליהם נאמר: "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה".
ויהי רצון שיתקיים בנו "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ". אמן ואמן.
סיפורים
סיפר ד"ר יעקב הדני: הייתי מחובר מאוד לרב זצ"ל, חודשיים בטרם עלה לגנזי מרומים, הגעתי לרב ומצאתי אותו כשהוא שוכב במיטה, ועיניו עצומות. ליבי אמר לי שלא אזכה לראותו שוב, על כן ניסיתי למשוך את תשומת ליבו לראות שוב את עיניו מביטות בי. קראתיו, לא ענני, דיברתי אליו ולא הגיב. וכך עמדתי ליד מיטתו זמן רב כשאני מנסה בדרכים שונות לומר לרב שלום.
לאחר שכשלו מאמציי, התיישבתי על כיסא ועיני כבושות ברצפה. ל"ג בעומר היה אותו היום, ואני, שמכיר הייתי ברב וידעתי חיבתו לרבי שמעון, פתחתי פי לכבודו של רבי שמעון ולכבוד הרב זיע"א והתחלתי לזמר בקול נמוך "בר יוחאי". עיניי כבושות ברצפה ואני מזמר לי בשקט.
יד הונחה על כתפי, הרמתי ראשי לרב שמואל זעפרני שהיה עמי, והוא סימן לי בעיניו להביט ברב. ידו של הרב זעה בקצב השיר ששרתי. התרגשתי מאוד המשכתי לשיר כשאני מגביר את קולי, והרב בתורו מגביר את התנועות ביד.
וכך עמדתי בחדרו בבית החולים, הרב שמואל זעפרני לצידי, ואני שר את בר יוחאי, לא דילגתי על בית ולא על אות אחת. כל תו בשיר ניגן בי בעוז, כפי שלא שרתי מעולם.
סיימתי את השיר. והרב מסובב את ידו ומקפל אותה, פעם אחר פעם. הסתכלתי על הרב זעפרני והוא עלי. הרב קורא לך, הוא אמר. התקרבתי. הרב פרס את ידו כמסמן לי שרצונו לברך אותי. הנחתי את ידו על ראשי ובעיני דמעות.
זו הייתה הפעם האחרונה שזכיתי לראות את הרב, ובעיני תמיד אזכור את הרב זצוק"ל כשנפשו מחוברת לרבי שמעון בר יוחאי.
סיפר הרב יואל סעייד: בהיותי ילד בבית הכנסת של הרב זצ"ל, "היכל יעקב", אהבתי לשיר בקול עם הציבור את שירי התפילה כמו "לכה דודי", "ראו בנים" ועוד.
בבית הכנסת היה ילד גדול ממני בכמה שנים שהתנכל אלי, היה מחקה אותי, צוחק על השירה שלי, אומר לי שאני זייפן וכדומה. הדבר נמשך תקופה עד שכאשר הייתי רואה אותו הייתי מנמיך את קולי כדי שלא ילעג לי.
פעם בל"ג בעומר יצא מיניבוס מבית הכנסת להילולא ולקברי הצדיקים בגליל, בתיאום עם הרב. כל ציון שהרב מגיע אליו, אנחנו אחריו. בציון רבי יהודה בר עילאי הרב היה עורך הדלקה ואז היינו שרים ורוקדים. במהלך השירה והשמחה נעמדתי קרוב למקום ההדלקה, כדי שאוכל לראות גם כן. פתאום הרב קורא לי ומבקש: "תבחר שיר ותשיר אותו לכולם ברמקול".
מאוד התביישתי לשיר כך בפני כ-200 איש. אבל הרב שמואל זעפרני, שעמד בסמוך אלי, הוציא מכיסו ספרון שירה ואמר לי: בוא תבחר שיר שאתה מכיר. בחרתי את השיר "אשורר שירה", הרב נתן לי את המיקרופון וביקש שאשיר. כשסיימתי ביקש הרב שאשיר שיר נוסף. שרתי את "עזרני אל חי". נראה שהרב בחכמתו נתן לי את החיזוק לפתח את השירה ולא לשקוע בגלל ילד שצוחק עלי.
מאז אותו ל"ג בעומר הרב ביקש שאשיר בכל הזדמנות. כשגדלתי והגעתי לישיבה תיכונית, הרב היה שואל: איפה יואל ממצפה יריחו? שיבוא לשיר. לפעמים היה מבקש לאסוף את כל הילדים ואומר לי להוביל בשירה עם "רחם נא ה' אלוקינו, שיר שהוא כל כך אהב, וכן "תניא אמר רבי ישמעאל".
באותם זמנים היו פני הרב בעולמות אחרים, עולמות של תפילה לפני בורא עולם יחד עם הילדים.
תשובה כהלכה
נסיעה מדליקה. האם יש מעלה רוחנית לנסוע למירון בל"ג בעומר, או שזה כמו כל הדלקה לכבוד הרשב"י?
הרב אליהו היה נוסע למירון כל שנה. הוא היה אומר שרבי שמעון מזמין אותנו להילולא שלו "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". אם הוא מזמין – מי לא יבוא?
ונשמרתם מנשמרתם. שמעתי שהרב אומר שלא להתקרב לארגון "ונשמרתם". האם זה נכון? אם כן, מה הסיבה?
אכן זה נכון, כי מנהלים את הארגון הזה כמו כת, תתרחקו ממנו מאוד. שימו לב, ישנן הרבה חוברות שהם מפיצים, ונמצאות בכל הארץ, עם הסכמות של רבנים שלא מכירים אותם באמת. לא להתקרב!
מובאות
רבי שמעון וחבריו יוצאים למלחמה ברומאים ומנצחים. לא נתקבל שם ארץ ישראל כ"פלשתינה" כמו שרצו הרומאים. לא התקבל שמה של ירושלים כ"אליה קפיטולינה". עם ישראל חזר לציון, בנה את ירושלים ויבנה בקרוב את בית המקדש
"ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות. ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל"
