מי אינו רוצה להישאר צעיר לנצח? כל-כך הרבה אנשים אינם אוהבים את מראה פניהם המזדקן, נלחמים בקמטים ובשער הלבן, וחולמים על מעיין הנעורים הנצחיים... אבל פרשת חיי שרה היא פרשת הזִקנה הטובה.
אברהם אבינו הוא הזקן הראשון. אמנם היו הרבה לפניו שחיו שנים רבות מאד, אבל התואר 'זקן' מופיע לראשונה בתורה אצל אברהם, "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". חז"ל אף אומרים שעד אברהם אבינו לא היתה זקנה בעולם, כלומר לא היתה הזדקנות המשנה את המראה, "עד אברהם לא היתה זקנה, ומי שהיה רוצה לדבר עם אברהם היה מדבר עם יצחק [שהיה דומה לו, ולא היה ניתן להבדיל ביניהם]. בא אברהם ובקש רחמים והיתה זקנה".
יש משהו טוב בהבחנה בין שכבות גיל, ובקיומו של מעמד מיוחד לבני "גיל הזהב" ("אזרח ותיק"). הזקנה מאפשרת להבחין בנסיון החיים שצברת, ואולי זה עצמו פירוש המושג זקנה: "זקן – זה שקנה חכמה" – חכמת חיים מצטברת. הזקנה מזמינה כבוד, המגיע לה בצדק, "והדרת פני זקן".
בן-הזוג של מושג הזקנה הוא השֵּׂיבָה, המתבטאת בפשטות בשער הלבן. והנה גם השיבה מופיעה לראשונה אצל אברהם אבינו שהובטח "תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה", ובפרשתנו נאמר שאכן מת בשיבה טובה. וגם בגימטריא, אברהם אבינו = שיבה.
אברהם אבינו נקרא זקן ובעל שיבה בגיל מופלג, אבל בנוגע אלינו אומרת המשנה הידועה בפרקי אבות "בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה [שימו לב לקרבה הלשונית בין שיבה לשבעים]", וכך בגיל שבעים משלימים את הזקנה והשיבה. לא צריך להתבייש בכלל בשער-השיבה הלבן, ובמיוחד בזקן הלבן, "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם". השיבה היא כמו כתר על הראש, אלא שהכתר הזה נראה עלוב על ראש שעסוק בהבלים ומנסה לשוא לשחזר את צעירותו, והוא הולם רק את הזקן שקנה חכמה ומעשים טובים, "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" (פירוש המלבי"ם: "אבל העטרת הזה לא תמצא רק בדרך צדקה, שאז כל שהוסיף ימים הוסיף מצוות ומעשים טובים").
בעומק: שבעים השנים הראשונות שלנו הן תקופת הרגשות, שכן שבעים השנים מקבילות ל"שבע המדות של הלב" (המיוצגות בשפת הקבלה בשבע הספירות מחסד עד מלכות). אבל בתחילת העשור השמיני, האדם בשל לעבור מעולם המדות לשלב של ה"מוחין", העולם השכלי שמושפע פחות מהרגשות הסוערים. הרגשות הם 'צבעוניים', גועשים וחיים, אבל השכל הטהור מתאים למושגים של שחור-לבן. לכן השתלטות שער השיבה על ראשנו מסמנת את השלב הזה בחיים.
אפשר לחשוב שאברהם, אבינו הראשון והזקן הראשון, ממש פותח "בית אבות"... פעמים רבות, מושג הזקנה מתקשר אצלנו עם כבדות ועצלות, מקובעות ושבלוניות. מה כבר אפשר לחדש, ולאן אפשר למהר?
אך ישנו צד נוסף ומשלים בדמותו של אברהם: גם בגיל זקנה, אברהם תמיד ממהר. כמו בתיאור המופלא של הכנסת האורחים בפרשה הקודמת (וירא): "וירץ אברהם... וימהר אברהם", וכמו בנסיון עקדת יצחק "וישכם אברהם בבקר". אפשר גם לשחק באותיות שמו של אברהם ולקבל את המלים בא מהר. אך המהירות הזו אינה פזיזות נחפזת, אלא זריזות שאין כמותה, "זריזים מקדימים למצוות (כלל הלכתי שנלמד מאברהם)".
חסידים אומרים שאין דבר כזה "חסיד זקן" – ברגע שהוא זקן הוא כבר לא חסיד... זקן כזה באמת אובד עליו הכלח, אבל זקן כמו אברהם אבינו הוא זקן שלעולם נותר צעיר. במזמור תהלים (ק"י) המוקדש לאברהם אבינו נאמר "לְךָ טַל יַלְדֻתיֶךָ". אברהם הזקן ואיש-השיבה נותר לעולם כילד, לעולם אינו מזדקן ואינו מתיישן. וכמה שהוא זקן המיושב בדעתו, הוא מצליח לשמור על טל-הילדות הרענן, ילד-זקן שלעולם לא נס ליחו.
פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'
