"עם ישראל יכול להאיר ככוכבים ויכול להירמס לעפר"

פרשת לך לך תשע"ט

וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה – כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים - כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
עַם של כוכבים

"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו ה). הסבירו המפרשים כי הברכה שנהיה כמו כוכבים היא קודם כל באיכות שלהם (הכתב והקבלה). שהרי התורה מעידה עלינו כי תמיד היינו "הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז ז), ואעפ"כ אומר לנו משה באותו זמן "ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" (דברים א י). ללמדך שהמילה "לָרֹב" היא בעיקר בחשיבות.

כְּשֶׁהֵן עוֹלִין - עוֹלִין עַד לַכּוֹכָבִים

על האיכות הזאת אומרת הגמרא שאנו יכולים להיות במקום גבוה ומכובד כמו כוכבים, ולא במקום נדרס כמו עפר. כך מסביר רבי יהודה את שתי מערכות היחסים שיכולות להיות בין ישראל לאומות. את דבריו הוא מבסס על המילים שאמרו החכמים וזרש להמן "וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". על כך "דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָהְ ברַבִּי אִלָעִי, שְׁתֵּי נְפִילוֹת אֵלּוּ, לָמָּה? מְלַמֵּד שֶׁאָמְרוּ לוֹ, אֻמָּה זוּ מְשׁוּלָה לְעָפָר, וּמְשׁוּלָה לְכוֹכָבִים. כְּשֶׁהֵן יוֹרְדִין - יוֹרְדִין עַד עָפָר, וּכְשֶׁהֵן עוֹלִין - עוֹלִין עַד לַכּוֹכָבִים" (מגילה טו ע"ב). ועלייה זו היא בחשיבות. בימינו אנו מבינים היטב את הדרשה הזאת. אנו בדור שקודם לו היינו העם המושפל ביותר בעולם, וכיום ישראל תופסת מקום מכובד ביותר בין האומות, ורק הולכת ועולה.

משפיעים אורה לכלל העולם

רבנו בחיי מסביר את ההשוואה של עם ישראל לכוכבים בכך שבשעה שאנחנו עולים, אנחנו יכולים להאיר לעולם כולו, כדכתיב: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב ג). וטובה שמביאים לעולם דרך החכמה נמשלה לאור, שנאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיה ס ג). ואע"פ שלא כל חלקי העם מאירים ומשפיעים לעולם, עדיין שם האור על העם. "כי כשם שיש בכוכבים מי שאורו מזהיר ומבהיק יותר מחבירו, ומדריגותיהם חלוקות זו למעלה מזו באורה ובהשגה, כך עתידין חכמים שבישראל שיהיו מדריגות חלוקות, אור תורתו של זה למעלה מאור תורתו של זה, והשגתו של זה למעלה מהשגתו של זה" (רבינו בחיי, הכתב והקבלה, משך חכמה).

העמיק הנצי"ב בספרו "העמק דבר" והסביר כי הקב"ה מדגיש בדבריו לאברהם את ההשוואה של עם ישראל למספר הכוכבים: "דאע"ג שיש בכל אומות העולם אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון". ה' הבטיח לעם ישראל שיהיה בהם ריבוי של אנשים שמאירים לעולם. "שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים".

ממשיך ה"משך חכמה" ואומר, כי בגלל תפקידם להביא ברכה לכל העולם הם מעל המזל, "כמאמרם ז"ל בתענית (ט ע"א) שאני משה כיון דרבים צריכים לו כרבים הוא. וזה הוא 'אין מזל לישראל' (נדרים ל"ב) כי ישראל יאמר על הכלל כולו". ובאמת אנו רואים את ההתקיימות של עם ישראל מעל לחוקי הטבע הנהוגים בכלל האומות האחרות.

כך נאמר בגמרא (שבת קנו ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר 'ויוצא אתו החוצה'. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל". כיוון שההנהגה של עם ישראל היא מעל לכללי הטבע הנהוגים בשאר האומות.

הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים

זו הסיבה שבגללה ה' מעלה את אברהם מעלה-מעלה, כדי שיתבונן על המציאות מהגובה של הכוכבים, "הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה". הכול כדי שיוכל להתבונן על העולם ועל ההיסטוריה של עם ישראל ממקום גבוה ולראות את העבר ואת העתיד כאחד. כך רואה אברהם את גלות מצרים ואת יציאתם ממנה, את הכניסה לארץ ואת גאולתם של ישראל עד ימינו אלה.

יכולת הסתכלות זו עוברת לכל צאצאיו, על כן נאמר: "כה יהיה זרעך". אנו מכירים את כוח ההתבוננות הזה מכל הנביאים וגם מהחכמים כדוגמת רבי עקיבא, שעיניהם רואות שועלים יוצאים מקודש הקדשים ועיני רוחם רואות מלמעלה את בניין ירושלים ואת הילדים המשחקים ברחובותיה.

הכוכבים יחד לאחד נחשבים

ה"כתב סופר" מכוון אותנו להסתכל על בחינה אחרת של הכוכבים שישנה בעם ישראל. כי כאשר מסתכלים בהסתכלות שטחית על הכוכבים, עלולים לחשוב שהם מפוזרים ברקיע ללא סדר. אבל החכמים יודעים כי מסלול הכוכבים ומהירותם מדויקים להפליא. הם יודעים גם כי כוח המשיכה של כל כוכב משפיע על חברו, כך שאם תסיר אחד מהם, כל המערכת תושפע. "כשנתבונן היטיב הדק אי אפשר לעולם לאחד בלא אחרים, כי זה מביא קור וזה מביא חום ולכל אחד טבע ופעולה אחרת כידוע והכוכבים יחד לאחד נחשבים, וא"כ אפשר לומר המספר מהכוכבים אחד הוא, וכן בישראל ראוי לומר עליהם מספר זה".

בגלל חשיבותו של כל כוכב למערכת כולה, אנו משווים בכל יום בתפילה את בניין ירושלים וקיבוץ הגלויות למספר ושמות הכוכבים "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם: מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא" (תהילים קמז). לומר לך שכל אחד מישראל חשוב לפניו ונקרא בשם מיוחד, ועל כן הוא מכנסם ומרפאם ומחבש לעצבותם ולא מוותר על אחד מהם.

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה

בנבואת "נחמו נחמו עמי", המדברת על הגאולה, משווה הנביא ישעיהו בין ישראל לכוכבים מבחינת העוצמה. שם אומר ישעיהו לישראל: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". ישעיהו מכוון אותנו להתבונן בתבונה העצומה ובכוח העצום שנדרש להניע את כל מערכות הכוכבים. "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ".

ישעיהו אומר לישראל, שהתבונה הזאת והעוצמה הזאת מופנית לעם ישראל בעת גאולתם. אלוקים לוקח את עם ישראל העייף והמרוט מאלפי שנות גלות ומחדש את כוחם ואת עוצמתם: "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מא). אמן ואמן.

מְבָרֵךְ הַגְּשָׁמִים
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

ברכת הגשמים מנוסחת כך שחותמים בברכת השנה ולא בברכת הארץ או העם. "בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה". וחותמים גם בברכת השנה: "כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים". ובאמת זה דבר שצריך הסבר. הסיבה היא שברכת הגשמים תלויה בשנה. "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא יב). ברכה לשנים שתהיינה גשומות ומבורכות. כן לומדים זאת מהפסוק (ויקרא כה, כא) "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים" (אבודרהם שמונה עשרה, ברך עלינו).

שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע

בבקשה לשנה אנו כוללים בקשה להצלה מדָּבָר רָע ומַשְׁחִית, "שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵֹה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם". וצריך להדגיש כי מדובר על פורענות שפוגעת בתבואת הארץ. שהרי מיד אחר כך אנו מבקשים "חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָֹבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה".

שילוב הבקשות הוא בגלל מה שנאמר בספר יואל, תפילה גם על גשם וגם למנוע פורענות. שם מסופר על שנים שבני ישראל סבלו ממכת ארבה שאכל את תבואת הארץ והם מתפללים בבית המקדש "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּ֣הֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָֽעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם" (יואל ב יז. לא מדובר על מלחמה עם האומות, מדובר במשבר חקלאי וכלכלי בעם ישראל שמביא שמחה לאויבינו שרואים אותנו מושפלים. השפלה לעם ישראל שיש בה גם חילול ה').

ה' שומע את תפילתם, מפסיק את מכת הארבה ומביא להם את ברכת הגשמים ותבואת הארץ. "וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם". יורדים להם גשמי יורה ומלקוש, "וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן". גם פה השפע מגיע במנות של שנים: "וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר: וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם" (יואל ב כה). לכן אנו מתפללים על ברכת השנים.

וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם

במסגרת הברכות שנאמרות בספר יואל, כתוב שה' מרחיק מהם את הצפוני: "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת". חכמינו אמרו שיש שבעה שמות ליצר הרע, והגרוע שבהם הוא הַצְּפוֹנִי, שנקרא כך כי הוא צפוּן בליבו של אדם.

הוא מוזכר בהקשר לשפע הכלכלי, כיוון שלעיתים האוכל והשובע מעורר את היצר הרע הצפוּן בתוך ליבו של אדם ומרים ראש בעת הרווחה. נבואתו של יואל היא שהשפע יגבר והיצר הרע הצפון ירחק מעלינו. "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹ֣הֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם" (יואל ב כו-כז). ואולי גם על יצר הרע הזה אנו מתפללים במילים מִכָּל דָּבָר רָע.

ושבעינו מטובך – ושבעינו מטובה

הרא"ש בתשובותיו הביא כי בברכה זו צריך לומר "ושבעינו מטובך" ולא יאמר "ושבענו מטובה" של השנה (כלל ד' סימן ך'), וכן הלכה. "כי השביעה שיתברך המזון בבני מעים אינו תלוי בגידול הארץ, אלא בברכת ה' שישפיע השובע מאתו". על כן כתוב בקיצור השל"ה כי אין להשגיח במה שכתב בספר עטרת זקנים (קיז ס"ק א) "כשהוא בדרך אז יאמר ושבענו מטובך, כי אז יש סופי תיבות שם של יוה"ך היוצא מפסוק "כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך וגו' סופי תיבות, וכן יש סופי תיבות פנ"י האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ך. מה שאין כן כשהוא בעיר אז יש לומר ושבענו מטובה, משום שיש בסופי תיבות שם של הוי"ה, פנ"י האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ה". ואין נוהגים כך, כי אין להשגיח על סופי התיבות אלא על המשמעות. ותמיד יאמר "ושבענו מטובך" דווקא.

עשה שבתו החורפית חול וביקש טל
שתי טעויות בתפילה אחת

להלן נדון בשאלה הלכתית, שדרכה נוכל ללמוד הלכות ועקרונות של תפילה על הגשמים בברכת השנים. השאלה היא מה יעשה אדם שטעה בשבת בימות החורף פעמיים. גם טעה והתפלל תפילה של חול ונזכר בטעותו רק אחרי שברך ברכת השנים, וגם שם הוא טעה ולמרות שהיה צריך לבקש על גשם הוא ביקש על טל – האם הוא צריך לתקן ולבקש על גשמים, או שאנו אומרים כי כל ברכת השנים הייתה טעות, ולכן אינו צריך לתקן בעניין זה כלום? כדי לברר את ההלכה נדון בשאלה מה דינו של טועה ומתפלל של חול בשבת.

התחיל בברכה, אומרים לו גמור

מי שטעה והתפלל תפילה שאינה צריכה, עוצר במקום שנזכר ולא ממשיך להתפלל ולברך ברכה שאינה צריכה. אמנם מי שטעה והתפלל בשבת תפילה של חול ונזכר תוך כדי תפילה, ימשיך את אותה הברכה שהוא נמצא בה עד סופה, ואחר כך יחזור לתפילת שבת.

הטעם שבגללו שונה דין זה מכל טועה אחר הוא בגלל שמעיקר הדין היה צריך להתפלל את כל תפילת י"ח ביום שבת. רק משום כבוד שבת לא הטריחו את המתפלל לומר 18 ברכות. ולכן, כיוון שהתחיל לברך את הברכות בתפילת חול יסיים את אותה ברכה, ורק אחר כך יחזור לתפילה של שבת בעודו עומד. בערב ימשיך "אתה קדשת", בבוקר "ישמח משה" ובמנחה "אתה אחד" (שולחן ערוך רסח ב).

הטועה בברכת השנים בחול

אדם שטעה ביום חול, ובברכת השנים וביקש טל במקום גשם – אם נזכר שטעה לפני שסיים "ברוך אתה ה' מברך השנים" יכול לתקן ולומר "ותן טל ומטר לברכה". לדעת מרן ה"בן איש חי" לא כדאי להסתפק ולומר רק "ותן טל ומטר", שכן אם יאמר רק מלים אלו, נמצא שמדלג על כל התפילות שהתקינו בברכת השנים כגון "ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ורווה פני תבל, ושבע את העולם כולו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך" וכו'. על כן אומר ה"בן איש חי", שאם עוד לא אמר ברוך אתה ה', טוב שיחזור לראש הברכה ולא משום שזה לעיכובא, אלא משום שברכה זו מלאה בתפילות יפות ומועילות לאדם ולכל העולם כולו.

עוד למדנו כי אם אדם טעה ביום חול וביקש טל ועדיין לא חתם ואמר רק "ברוך אתה ה'" יכול לומר "למדני חוקיך", ואחר כך יחזור על ברכת השנים כתיקנה כדלעיל. ואם כבר אמר "ברוך אתה ה' מברך השנים" יאמר אחרי הברכה רק "ותן טל ומטר לברכה". לפני שהוא מתחיל ברכת "תקע".

הטועה בברכת השנים בשבת

דין זה קיים גם באדם שטעה בברכת השנים בשבת וביקש טל בימות הגשמים. אם נזכר בשתי הטעויות שלו, יכול לחזור ולתקן תוך כדי הברכה ולומר "ותן טל ומטר לברכה", או לחזור ולברך את כל ברכת השנים מתחילתה, כיוון שהתיקון הזה הוא חלק מהברכה שחייב לסיים. וכתב "תורת החיים" (ז) כי גם אם סיים ברכת השנים, יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה" אחרי סיום "מברך השנים". כמו שאנו עושים אם טעה בימי החול וביקש טל בימות הגשמים. ולדעת "כף החיים" (קיז ס"ק ז"ך) גם "ותן טל ומטר לברכה" אחרי ברכת השנים לא צריך לומר בשבת שטעה בה פעמיים.

ברכת הגשמים ב"שמע קולנו"

אדם שטעה בימי החול ולא ביקש גשמים, ורק בברכת "שמע קולנו" נזכר שטעה, יאמר "ותן טל ומטר לברכה" באמצע "שמע קולנו", לפני "כי אתה שומע תפילת כל פה". אם נזכר רק אחרי שחתם "ברוך אתה ה'" יאמר "למדני חוקיך" ויחזור לתחילת הברכה. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה' שומע תפילה" ועדיין לא התחיל "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".

גם אם טעה שתי טעויות, כך שהתפלל בשבת תפילה של חול ולא ביקש על הגשמים, ונזכר רק ב"שומע תפילה" – אם נזכר בתוך הברכה, יתקן תוך כדי ברכה ויבקש גשמים כדלעיל. אם נזכר אחרי ברכת "שומע תפילה" ולפני "רצה" - הרי זו מחלוקת בין "כף החיים" לבין בעל "תורת החיים" כדלעיל. אם התחיל "רצה" – יסיים אותה ברכה שנמצא בה ויחזור לתפילת שבת.

מאחר שהתחיל ברכת השנים, חייב לגמרה כתקנה

רבי יעקב חגיז זצוק"ל, בעל "הלכות קטנות" (חלק ב צא) נשאל מה הדין אם אדם טעה פעמיים בימות החמה וביקש גשם במקום לבקש טל, וסיים ברכת "תקע" ונמצא באחת הברכות אחר כך. האם יעצור בסוף אותה ברכה שנמצא בה ויחזור לברכת השנים לברך אותה כמו שצריך, או שיחזור לתפילת שבת? השאלה הזאת נכונה גם למקרה שלנו, העוסקת במי שטעה פעמיים בימות הגשמים ולא ביקש טל ומטר בברכת השנים, ונמצא באחת הברכות אחרי "תקע".

במאמר מוסגר נזכיר, כי ההבדל בין טעות בימות החמה לטעות בימות הגשמים הוא בכך שהטועה בימות הגשמים וביקש רק טל לא ביקש דבר רע, הוא רק החסיר בקשת גשמים, ולכן יכול להשלים אותה בברכת "שמע קולנו". לעומת זאת, מי שביקש גשמים בימות החמה ביקש סימן קללה, ולכן הוא צריך לחזור ולבקש כראוי בברכת השנים ולא יכול לתקן ב"שמע קולנו".

ענה רבי יעקב חגיז זצוק"ל, כי למרות שנזכר אחרי שהתחיל ברכת "תקע" או כל ברכה אחרת - יחזור בשבת ויברך את "ברכת השנים" כמו שצריך. ו"אין זה דומה למי שהזכיר מאורע שאר ימים ביום שאינו שייך שאין בכך כלום דהתם לא אמרו שיסיים אותה ברכה, אבל בשל חול אם התחיל חייבוהו לגמור משום דראויה היתה תפילה של חול ליאמר בשבת וכו' א"כ מאחר שהתחיל ברכת השנים חייב לגמרה כתקנה. ואם טעה - חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואח"כ הולך לשל שבת". והסכים איתו בעל הבאר היטב (קיז ז).

חשש ברכה לבטלה

תמה עליו בעל "יד אהרן" בהגהות הטור ושאל: הרי מי שביקש גשמים כשצריך טל, או שלא ביקש גשמים כשצריך גשמים, הרי הוא כמי שלא ביקש גשמים. ואדם זה שלא ביקש על גשמים בשבת הרי  לא חייב לבקש על הגשמים. "ואם כן למה צריך לחזור בשביל הטעות שלה, ועל כן נראה לי דאין צריך לחזור כי אם לתפלת שבת ואם חוזר לתפלת חול יש חשש ברכה לבטלה". וכדעתו פוסק כף החיים (קיז ס"ק ז"ך).

תפילה על הגשמים – עיקר התפילה
שומע תפילה בברכת השנים דווקא

מי שלא ביקש גשמים בברכת השנים ונזכר רק אחרי שאמר "רצה", חוזר לברכת השנים ולא לברכת "שומע תפילה" אע"פ שהיא יותר קרובה למקום הימצאו. הטעם הוא, כי עיקר מקומה של בקשת הגשמים היא בברכת השנים, ורק אם שכח יכול להזכירה ב"שומע תפילה". וכשאדם כבר חוזר לברכה קודמת, העדיפו חכמים שיחזור למקום הראוי לו בברכת השנים ולא בברכת "שומע תפילה" (כה"ח קיז ס"ק טל בשם הלבוש).

שאילת גשמים חמורה מברכת "עננו"

בשולחן ערוך מובא כי מי ששכח לבקש גשמים ביום תענית ונזכר ב"שומע תפילה", יאמר קודם "ותן טל ומטר לברכה" ואחר כך יאמר "עננו". כך פוסק הרמ"א, ומסביר ה"מגן אברהם" (קיז ס"ק ז) בשם האבודרהם כי שאילה של גשמים חמורה יותר מ"עננו", שאם אדם לא ביקש גשמים ולא נזכר עד אחרי שסיים תפילתו – מחזירים אותו ומתפלל שנית, וכאילו לא התפלל כלל. ואם אדם לא אמר "עננו" – לא מחזירים אותו ולא מתפלל שנית. "הלבוש" כתב הטעם מפני שבקשת הגשמים היא תדיר, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.

כתבו הפוסקים כי טעמו של האבודרהם עיקר (משנה ברורה י"ז). שהרי תפילה על גשמים היא עיקר התפילה שמוזכרת בקריאת שמע, והיא עיקר מעלתה של ארץ ישראל. וזו התפילה הראשונה של אדם הראשון אחרי היווצרו, והיא זו שהביאה גשמים לעולם. על כן היא קודמת. ויהי רצון שנזכה השנה לגשמי רצון, ברכה ונדבה, אמן ואמן.