בפרשיות לך לך וירא אנו קוראים על ברית בין הבתרים וברית המילה שמשפיעות על כל חיינו, קוראים על העקידה ועל השבועה של ה' לאברהם בעקבותיה, קוראים על החסד של אברהם, על ארץ ישראל ועל כל הטוב של עם ישראל.
אבל אף שמדובר על פרשיות יסוד של עם ישראל, יש בהן באופן מפתיע עיסוק גדול מאוד בחטאי סדום ובחורבנה. מתוך עשרה פרקים שמרכיבים את שתי הפרשות הללו, שלושה פרקים עוסקים בעיקר בסדום והיא מוזכרת בהם לא פחות מ-21 פעמים, מתוך 23 פעמים שהיא מופיעה בתורה ו-39 פעמים בתנ"ך כולו. והדבר אומר דרשני.
בנוסף לכל זה, שמונה פעמים קורא הנביא יחזקאל לסדום אחות של עם ישראל: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן" (יחזקאל טז נה). והמפליא מכל היא האמירה שלו שגאולת סדום וירושלים תהיה ביחד. הכול מרוב אחווה. "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן, אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה" (יחזקאל טז נג). למה גאולת ירושלים קשורה לגאולת סדום?
באמצעות הנבואה הזאת הוכיח הרד"ק שהגאולה שמדברים עליה הנוצרים אינה גאולה. שהרי סדום עמדה בימיו בשוממותה. "וטעם זה תשובה שאומרים שהנחמות כבר עברו, והנה סדום היום עדיין בהפיכתה כמו שהיתה ולא שבה עדין ישוב" (רד"ק יחזקאל טז(. וכן אומר האברבנאל כי ימות המשיח לא באו כי סדום עדיין בשממונה: "והייעוד הזה אין ספק שהוא לימות המשיח שעד עתה לא נתקיים" (יחזקאל טז). ובימינו כל האזור של סדום הוא אחד המקומות המיוחדים בעולם לתיירות מרפא ולמפעלי דשנים שמרבים חיים.
להבין את הקשר המיוחד הזה נזכיר כי כשסדום תחזור לקדמותה היא תהיה עיר מרכזית לכל העולם כולו. כך היה בעבר, ומעשה אבות סימן לבנים. כך הושוו בסדום כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין אחרי הניצחון שלו על ארבעת המלכים. "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית יד טז). המלכים כולם מעריצים אותו ויוצאים לקראתו "אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ". אמרו חכמינו "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין" (רש"י שם). רש"י מביא ביהושע: "ומדרש אגדה: האדם הגדול בענקים הוא אברהם אבינו, שהמליכו אותו כל גויי הארץ בעמק שווה הוא עמק המלך, ואמרו לו: נשיא אלקים אתה בתוכנו".
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
"כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח" (בראשית פרק יד ג שִּׂדִּים נקרא כמו ס' כמו סדם). שלוש שמות נקראו לו, עֵמֶק הַשִּׂדִּים, עמק שוה, עמק סוכות" המדרש מסביר את כל השמות בזה אחר זה, וכשמגיע לעמק שווה הוא מסביר: "עֵמֶק שָׁוֶה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: שֶׁשָּׁם הִשְׁווּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְקִצְּצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ לוֹ בִּימָה גְּדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוֹ אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִים: 'שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ'. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ אַתְּ עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתְּ עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתְּ עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ, וְאֶל יֶחְסַר הָעוֹלָם אֱלוּהוּ" (בראשית רבה לך לך מב).
מדרגתה המיוחדת של סדום שמסוגלת להביא את העולם כולו להכיר במעלת אברהם אבינו כתובה כמעט במפורש בפרשת השבוע, שכך נאמר לאברהם לפני שה' מודיע לו על הפיכת סדום: "וה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית פרק יח יז). וכן נאמר לו בסוף פרשת לך לך קודם ברית המילה: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיך" (בראשית פרק יז ד).
המעשה הזה של אברהם הוא כמובן בחינת מעשה אבות סימן לבנים. שעתידות כל האומות כולן להמליך את ישראל עליהן שנאמר "וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ: לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ" (תהלים עב, ח). ובעת המלוכה הזאת יהיה לסדום מקום מרכזי באיחוד כל העולם כולו להכיר במעלת ישראל.
לכן בסדום נולד מושיען של ישראל שזרעו עתיד לשלוט על כל העולם כמו אברהם אבינו. וכך מובא במדרש למה המצווה אחרי חטא בנות מואב לצור רק את מדין. ולא עוד אלא שה' אומר למשה (בבא קמא לח ע"א) "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".
וכן כתוב במדרש על הפסוק בפרשת השבוע שבו המלאכים אומרים ללוט "קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות" – "שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. 'מצאתי דוד עבדי' היכן מצאתיו? בסדום" (רבה בראשית מא ד. ילקוט שמעוני בראשית - פרק יג - רמז ע).
עד התיקון הגדול, סדום שייכת לראש הקליפה. על סדום נאמר שאנשיה רעים וחטאים לה' מאוד (בראשית יג, יג). "וַיֹּ֣אמֶר ה֔' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד" (בראשית פרק יח, כ). סדום היא סמל לכל הרשע שבעולם, גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. היא סמל של זנות ומשכב זכור. סמל של ניצול.
הכול מתחיל מרוב טובה שהייתה להם, והם בסך הכול לא רצו לעשות צדקה וחסד. "הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֹ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה" (יחזקאל פרק טז, מט). יש להם רוב שפע והם רוצים לשמור אותו לעצמם.
"תָּנוּ רַבָּנָן, אַנְשֵׁי סְדוֹם, לֹא נִתְגָּאוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (סנהדרין קט ע"א). אמרו יושבי סדום, עכשיו יבואו אלינו כל העניים ויבקשו מאיתנו צדקה. אנחנו חייבים לעשות מעשים שימנעו מעוברי דרכים לבוא לכאן. הם המציאו אפוא חוקי עוול למנוע מעניים לבוא וליהנות מהשפע. "לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים? שֶׁאֵין בָּאִים עָלֵינוּ, אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ מִמָּמוֹנֵנוּ, בּוֹאוּ, וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ". ומכאן הגיעו לכל התועבות שבין אדם לחברו "וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי" (יחזקאל טז נ).
הגמרא מספרת כי כשהיה מגיע עני לסדום היו נותנים לו צדקה. כל אחד נותן לו שטר עם סכום וכותב על השטר את שמו, וכשהיה מגיע העני לחנות לא היו מוכרים לו דבר עם השטר הזה והוא היה מת ברעב מול עיניהם.
באותה שעה כל אחד היה בא ולוקח את השטר שלו. "כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא, וכתיב שמיה עליה, וריפתא לא הוו ממטי ליה. כי הוה מית - אתי כל חד וחד שקיל דידיה" (סנהדרין קט ע"ב). הגמרא לא מספרת לנו את הסיפור הזה בשביל לספר היסטוריה. היא מספרת לנו איך קליפת סדום פועלת בעולם היום. אם תראה איש רשע שמראה את עצמו כאילו הוא איש של אהבת האדם, תבין שנפגשת עם קליפת סדום ועמורה.
הגמרא ממשיכה ומביאה דוגמאות לחוקי הרשע שהם חוקקו, ואיך הם הסוו את הרשע שלהם. "דרש רבא: מאי דכתיב 'עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה' - מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין אותו עליו, ובאים ונוטלין את ממונו".
הפסוק שמביא את שיא הרשע שעליו נחתם גזר דינם הוא: "וַיֹּ֣אמֶר ה֔' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד". ומספרת התורה שה' אומר "אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה". הגמרא מביאה סיפור על נערה שנתנה בסתר אוכל לעני, ואנשי סדום שגילו כי העני לא מת עקבו אחריה ומצאו שבשעה שהיא הולכת לשאוב מים, היא מסתירה אוכל בכד ומפילה לידו שיאכל. "הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא-שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה. והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה. ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה".
ראו אנשי סדום כי זו תקלה גדולה שבאה על ידם, ואם ילמדו מאותה נערה לתת צדקה לעני יבואו אליהם כל עניי העולם. מה יעשו? הם לא יכולים להרוג אותה על חטא שנחשב בעיני כל העולם לחסד. על כן הם נתנו לה פרס, מרחו את גופה בדבש ושמו אותה על החומה, שכולם יראו כמה היא מעולה וצדיקה.
הדבורים נמשכו אל הדבש, עקצו את הנערה והרגו אותה בייסורים, וכולם למדו את הלקח, לא לתת צדקה עוד. על זה נאמר "צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" (דברים פרק כב כז). ובגמרא (סוכה כט ע"א): "תנו רבנן בשביל ארבעה דברים חמה לוקה. על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה. ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה. ועל משכב זכור. ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד". זוהי סדום.
בברית בין הבתרים הובטחו לאברהם עשרה עממים. "אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים: וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי" (בראשית טו יט). וברש"י שם: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים. והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) 'אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם'".
כשאברהם כובש את ארבעת המלכים הוא כובש את כל מה שהיה להם, והם כבשו את כל הארצות שלימים ישבו בהן עמון ומואב ואדום. "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר". אברהם מוריש את עבר הירדן המזרחי ללוט בזכות העובדה שלא הלשין עליו במצרים (רש"י דברים ב' ה'). לכן משה מזהיר את בני ישראל שלא להתקרב לשלוש הארצות הללו עד מדרך כף רגל.
כשלוט בורח מסדום עם שתי בנותיו, הוא בא עליהן והן יולדות שני ממזרים, עמון ומואב, והם יורשים את ארצם בזכות ירושת לוט שקיבל מאברהם אבינו. עמון ומואב לא ממשיכים את דרך אברהם אלא את דרך סדום, ולכן הם אסורים לבוא בקהל "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה֑' גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל ה֖' עַד־עוֹלָֽם: עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וכו' ומסיימת התורה "לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם" (דברים פרק כג, ד-ח).
ובנבואת צפניה: "שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדֻּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם: לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גּוֹיִ יִנְחָלוּם". כל זאת בגלל שהם הגדילו את גבולם על חשבון עם ישראל. חשוב להזכיר לכולם כי בי"ז חשוון תרע"ח הכריזה האימפריה הבריטית שכל ארץ ישראל, כולל עבר הירדן המזרחי, תהיה ירושה לעם ישראל כמו שכרת ה' ברית עם אברהם. אבל אחר כך באו הערבים וביקשו את עבר הירדן לעצמם והיא נחלת עמון ומואב ואדום. עמאן בירת ירדן יושבת במקום שבו ישבו בני עמון, ושאר המדינה יושבת בנחלת מואב ואדום. על זה דיבר הנביא צפניה.
ישעיהו הנביא מוכיח את עם ישראל על כך שהם קיבלו רוב טובה ודבקו בקליפת סדום. לכן באה עליהם הגלות. מתוך 15 פעמים שמוזכרת סדום ועמורה בכל הנביאים והכתובים, 12 פעמים מוזכרת סדום כתוכחה לעם ישראל שנדבק בתרבות סדום. חטא פילגש בגבעה הוא אימוץ התרבות של סדום שהביאה חרון אף נורא על ישראל, מלחמת אחים שנהרגו בה עשרות אלפים מעם ישראל.
כך מביא ישעיהו הנביא את הסיבות לחורבן ירושלים בכך שאימצו את מנהגי סדום: "שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם" (ישעיהו א, כג). לכן היא נהפכת כמו סדום. "אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים".
ובאמת התורה בעצמה משווה את הגלות למהפכת סדום: "וְאָמַ֞ר הַדּ֣וֹר הָֽאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵאַ֣חֲרֵיכֶ֔ם וְהַ֨נָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֑ה וְ֠רָאוּ אֶת־מַכּ֞וֹת הָאָ֤רֶץ הַהִוא֙ וְאֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔יהָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה ה֖' בָּֽהּ: גָּפְרִ֣ית וָמֶלַח֘ שְׂרֵפָ֣ה כָל־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כָּל־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה וּצְבוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ ה֔' בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ" (דברים כט, כא-כב).
צריך להזכיר כי הבעיה הגדולה של ירושלים היא הצביעות שנלמדה מסדום. בני ישראל נקראים "קציני סדום" כאשר הם באים לבית המקדש כמו הצדיקים הגדולים ומביאים הרבה קורבנות: "לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר ה֔'". באים לראות את פני ה' בבית המקדש: "כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי". שומרים שבת וחגים: "חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה". וממשיכים להתפלל: "וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ" (ישעיהו א' ).
הצביעות הזאת היא תולדות סדום שנראית כמו גן עדן ומלאה בתועבות מצרים. "כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י׀ שַׁחֵ֣ת ה֗' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה, כְּגַן־ה֙' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר" (בראשית יג, י). הם מבלבלים כל כך בצביעות שלהם, עד שאפילו אברהם טועה וחושב שיש שם חמישים צדיקים, כשבפועל אין שם אפילו עשרה.
התיקון של ירושלים מגיע רק אחרי שכל הקלקולים הללו חוזרים בקיבוץ הגלויות ונרפאים. כך מתארת הגמרא ואומרת: "רֵישׁ לָקִישׁ רָמִי, כְּתִיב (ירמיה לא) 'בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו', וּכְתִיב (ישעיה לה) 'אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה'. הָא כֵּיצַד? עוֹמְדִים בְּמוּמָם, וּמִתְרַפְּאִים" )סנהדרין צא ע"ב). בקיבוץ גלויות באים כולם עם הבעיות שלהם לארץ ישראל ואחר כך מתרפאים.
ובמדרש מובא כי כך יהיה עם כל הקלקולים. "בא וראה כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבא, העורים מתרפאים שנאמר (ישעיהו לה) 'אז תפקחנה עיני עורים'. והפסחים מתרפאים שנאמר 'אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם', וכשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור, חרש ובא חרש, אלם ובא אלם" (בראשית רבה צה). וכך אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה "מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים".
הריפוי הוא על ידי האור שמסיר את כל ההסתרה של הצביעות. "וְעַל דָּא, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַלָּאָה הַהוּא שִׁמְשָׁא, וּלְאַנְהָרָא לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב, וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, מַאי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה. דָּא שִׁמְשָׁא דְּיַעֲקֹב, דְּאִתְּסֵי בֵּיהּ. וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, דְּהַהוּא שִׁמְשָׁא, יִתְּסוּן כֻּלְּהוּ. בְּגִין דְּהָא בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, כַּמָּה חִגְרִין וְכַמָּה סוּמִין יְהוֹן בְּהוֹן. וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַנְהִיר לוֹן הַהוּא שִׁמְשָׁא לְאִתְּסָאָה בָּהּ. דִּכְתִיב וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". (זהר חלק א דף רג/ב).
וְעַל כֵּן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַלּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַהוּא וּלְהָאִיר אוֹתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה". מַה זֶּה שֶׁמֶשׁ צְדָקָה? זֶה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנִּרְפָּא בּוֹ. "וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ" - שֶׁל אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ כֻּלָּם יִתְרַפְּאוּ. מִשּׁוּם שֶׁהִנֵּה בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָקוּמוּ מִן הֶעָפָר, כַּמָּה חִגְרִים וְכַמָּה סוּמִים יִהְיוּ בָהֶם, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָאִיר לָהֶם אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ לְהֵרָפֵא בָּהּ, שֶׁכָּתוּב "וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ".
ואע"פ שמדובר בחוטאים שמתרפאים, אין השמש מרפאת את כולם. כך אומר הפסוק "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק" (מלאכי פרק ג יח).
ובגמרא (נדרים ח ע"ב) משמע שזה אותו האור עצמו ששורף את הרשעים שלא רוצים ריפוי ותשובה, ומרפא את אלה שחטאו ומחפשים ריפוי: "אין גיהנם לעולם הבא אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה. שנאמר "וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו'" ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר "ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק" והרשעים נידונין בה שנאמר "הנה יום בא בוער כתנור וגו'".
תיקון עם ישראל מחייב את תיקון שלושת העמים הללו, כפי שכתב החתם סופר: "אי אפשר להיות גאולה שלימה אלא אם כן נזכה גם לירושת קיני קניזי וקדמוני שהוא אדום ועמון ומואב" וכתב עוד כי התיקון הוא לתקן קליפת העמים הללו בתוכנו פנימה (ב"ר מ"ד כ"ג תורת משה דברים תפילה).
כעין זה כתב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי זיע"א "לא זכו ישראל לרשת עמון ומואב ואדום, מפני כי אלו הם כנגד שלשה ספירות חכמה בינה ודעת דקליפה, והם קשים יותר מחמת גובהן, ולא היו ישראל יכולים לשלוט בהם, ולא שלטו אלא על שבעה עממין שהם כנגד שבעה ספירות תחתונות שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, אבל לעתיד בשלימות התיקון בביאת מלך המשיח שיבא במהרה בימינו אמן, ישלטו גם על עמון ומואב ואדום, כי יתגברו גם על הראש דקליפה" (בן יהוידע סוטה לד. וראה עוד ליקוטי תורה להאר"י ז"ל דברים, ואגרא דכלא שג:).
להבין זאת נזכור כי שלושת העממים קֵּינִי֙ קְּנִזִּ֔י קַּדְמֹנִֽי הם בגימטרייה ישראל (541) )אהלי שם" קרח), ושלוש האומות הללו מתחילות באות ק', וכתב "על ידי שישראל משלשלין בשלש קדושות לקדוש שהם גם כן ג' קופי"ן, מבטלין הג' קליפות של ג' קופי"ן הנ"ל". )צמח צדיק). לכן אומרים את שלוש הקדושות הללו ב"ובא לציון גואל", כי כשישראל זוכים לגאולה פיזית, הם זוכים לגאולה רוחנית, מתבטלת קליפת סדום וקליפת קיני קניזי וקדמוני ומתקיים "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט).
לכן לימדו חכמינו שאסור לאדם לנהוג במידת סדום שנאמרו לעיל, לא בקלקול של בין אדם לחברו, לא בקלקולי העריות שלהם ולא בצביעות שלהם. ולמרות שהלכה זו היא לפעמים לפנים משורת הדין, בית דין כופים על מידת סדום כמו שכופים על הצדקה. וכשמתקנים את מידת סדום זוכים שיתקיים בנו "צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה" (ישעיהו א כח). ובזכות "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים ו יח. פסיקתא זוטרתא ואתחנן יא ע"ב) יתקיים בנו המשך הפסוק "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ". אמן ואמן.
סיפור
סיפר הרב זצ"ל: בתחילה הייתי דיין בבאר-שבע ואחרי כן הייתי דיין בירושלים. באוניברסיטה בירושלים היה פרופסור אחד שהיה מלמד "מוסר". ואיך נהיה פרופסור? אשתו הייתה עובדת בשטיפת בתים, כדי שיוכל בעלה ללמוד באוניברסיטה, והלך וגדל עד שנעשה פרופסור שמלמד מוסר. משנעשה מכובד הרשה לעצמו לבגוד באשתו והגיע אלי לבית הדין.
כשעמדו לפני, שאלתי אותו איך הוא לא מתבייש להיות פרופסור שמלמד מוסר ודרך-ארץ, ולעשות כאלה מעשים. בחוצפתו ענה לי: האם כבודו מכיר את פרופסור פרנקל המומחה למתמטיקה? האם בגלל שהוא מלמד על משולשים, הוא עצמו בצורת משולש? גם אני, אז מה אם אני פרופסור למוסר, וכי אני צריך להתנהג ככה?
אמרתי לו: אבל תורתנו אינה כן, כי כשכתוב על רבי מאיר או על רבי יהודה – "הוא היה אומר", זה רק משום שהוא קודם היה בעצמו מקיים את הדברים במלואם, ורק אחר כך מלמדם לאחרים. וכך גם עליך לנהוג!
סיפר הרב שלמה בן אליהו: פעם שמענו מאדם אחד כי הרב עשה בעצמו טהרה לנפטר למרות שלא הכירו כלל. וכל זאת בעת היותו הראשון-לציון והרב הראשי לישראל.
הלך אליו אחיו, החכם נעים אליהו זצ"ל, ואמר לו: אני אחיך הגדול, אם אין מי שיעשה את הטהרה, תקרא לי ואני אעשה את הטהרה במקומך.
ענה לו הרב מרדכי אליהו ואמר: "אני אומר כל היום מוסר לאנשים אחרים, ואין מי שיגיד לי. כשאני מטהר מתים אני מקבל מזה מוסר גדול".
תשובה כהלכה
אור שבור. למדנו בפרשת נח על הקשת שהיא סימן שצריך להיות מבול. אבל הקב״ה כרת ברית עם העולם, וכשהיה צריך להיות מבול הקב״ה עשה את הקשת כאות שכאשר הוא מסתכל בה הוא נזכר בברית. האם בדורנו היום כשרואים קשת זה סימן שעל פי המעשים שלנו מגיע לנו מבול ושהקב''ה רוצה לעשות לנו מבול אבל לא עושה בגלל הברית?
הקשת היא סימן שיש קטרוג על העולם, שיש בו שני כוחות שפועלים בלי תיאום. כי יש זמן שבו צריך אור ושמש ויש זמן שבו צריך גשמים. כשהם באים במשותף נוצרת קשת והיא סימן לשפע משמים שלא מגיע בצורה מסודרת. לכן האור נשבר לחלקים ונראה כמו קשת.
מוּסר לאביך. האם מותר לי להעיר לאבי במקרה שהוא עושה משהו שלמדתי שהוא נוגד את ההלכה?
מותר לך להביא ספר ולהראות לו שלמדת אחרת.
שירת הנשמה. האם נטיות והתנהגות פוליטית או דתית או מוסרית צריכות להשפיע על שמיעת שירים של זמרים מסוימים?
ודאי. שירים מעבירים את תחושות הנפש של הזמר. ואם הוא מושחת או נואף או מקולקל בדרכים אחרות, שומעים את כל זה בשירה שלו. שירה שהיא שפת הנשמה.
מובאות
כשסדום תחזור לקדמותה היא תהיה עיר מרכזית לכל העולם כולו. כך היה בעבר, ומעשה אבות סימן לבנים. כך הושוו בסדום כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין אחרי הניצחון שלו על ארבעת המלכים
הבעיה הגדולה של ירושלים היא הצביעות שנלמדה מסדום. הצביעות הזאת היא תולדות סדום שנראית כמו גן עדן ומלאה בתועבות מצרים. הם מבלבלים כל כך בצביעות שלהם, עד שאפילו אברהם טועה וחושב שיש שם חמישים צדיקים, כשבפועל אין שם אפילו עשרה
