שבירת הברית והחזרתה
שבירת לוחות הברית על-ידי משה בי"ז בתמוז נגרמה בגלל הפרת הברית שכרת הקב"ה עם האבות ועם עם ישראל במעמד הר סיני. בארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים משה מתפלל על החזרת הברית. גם בני ישראל מתאמצים מאוד לחדש את הברית שהפרו בעשיית העגל. בסופו של דבר נתרצה הקב"ה ביום הכיפורים. הוחזרה הברית ומשה מקבל את לוחות הברית השניים.
חידוש הברית הוא דבר שמתרחש לאורך כל הדורות. כך כורת הקב"ה עם אברהם ברית, וחוזר ומחדש אותה עם יצחק ועם יעקב. גם בני ישראל מקבלים עליהם את הברית הזאת במעמד הר סיני, ואחרי חטא העגל הם חוזרים ומחדשים אותה. כך מחדשים אותה ישראל לפני כניסתם לארץ, וחוזרים לחדש אותה בהר גריזים ובהר עיבל.
בימי יאשיהו חוזר המלך ומחדש את הברית הזאת אחרי שנים של עבודת ע"ז: "וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית לִפְנֵ֣י ה' לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר ה' וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֹתָ֜יו וְאֶת־ עֵדְוֹתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית" (מלכים ב כג). כך עושה גם נחמיה ומחתים את העם על שמירת הברית אחרי שנים של ריחוק גדול: "וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ" (נחמיה י').
אחד האנשים שזכה לחדש את הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים הוא אליהו הנביא. על כן הוא נקרא "מלאך הברית" (שו"ע יו"ד רסה יא). אליהו הנביא אוסף להר הכרמל את כל העם, אחרי ש"עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ומראה להם במוחש מי שולט בשמים ובארץ, עד שהם אומרים כולם כאיש אחד בלב אחד כי ה' הוא האלוקים: "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א, יח לט). בזה מתחדשת הברית מצדם. כשיורד גשם מהשמים מתברר שגם משמים חודשה הברית.
זו הסיבה שבגללה אנחנו אומרים בסליחות: "ה' הוּא הָאֱלֹהִים, ה' הוּא הָאֱלֹהִים". גם אנחנו רוצים לחדש את הברית עם אלוקים כמו שעשו בני ישראל בהר הכרמל. לכן אנחנו גם אומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" לקבל עול מלכותו, ואומרים "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד". וכתוב באבודרהם כי הגימטרייה של המשפט הזה היא 620, כמניין כתר, לומר כי אנחנו מודים כי אלוקים היה מלך העולם, הוא עכשיו המלך והוא יהיה המלך לְעולם. ובזה אנחנו מודים במלכותו.
כדי להבין טוב יותר את המשמעות של הברית, כדאי להיזכר במעמד חידוש הברית שעושה משה רבנו לעם ישראל לפני פטירתו. בפרשת "ניצבים" אומר משה לבני ישראל: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה֣' אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל". המטרה של ההתייצבות הזאת היא לחדש את הברית: "לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם" (דברים פרק כט).
באותו מעמד מסביר להם משה את המשמעות של הכניסה לברית, או חלילה אי כניסה אליה. "פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ ה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה". שהרי אדם יכול לומר לעצמו: למה לי להיכנס לברית ולכל ההתחייבויות הנובעות ממנה? אם ארצה אקיים מצוות, ואם לא ארצה – לא אקיים.
אומר משה, כי מחשבה כזאת היא שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה. כשאדם לא מתחייב לברית אבות, יצמחו משורשו הרבה פירות מבאישים. אדם זה אם יחטא – "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ", כי הוא הביא על עצמו את כל הקללה הזאת. לעומתו יש אדם שנכנס בברית ה' וחטא. לאדם זה ה' יסלח, כי הוא רוצה להיות דבוק בה' אבל יצרו מנצחו. כיוון שהוא רוצה ופותח פתח כפתחו של מחט – ה' יסייע בידו. היום יצרו מנצחו, מחר הוא ינצח את יצרו.
זאת הסיבה שבגללה עומד אברהם אבינו בשערי גיהינום ולא מאפשר להכניס לשם יהודי שיש ברית מילה בבשרו. "הַהוּא דִמְחַיְּיבֵי דִּינָא דְּגֵיהִנָּם חֲדָא שַׁעְתָא, וְאָתִי אַבְרָהָם וּמְקַבֵּל לְהוּ, וּמַסִיק לְהוּ, לְבַר מִיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל כְּנַעֲנִית, וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ" (עירובין יט ע"א). אבל מי שנשא כנענית, או מצטער שיש לו ברית מילה ומושך בערלתו שלא ייראה נימול - הוא מנתק את עצמו מברית אבות, ועליו לא תחול כלל מידת הרחמים (עיין אור החיים הקדוש שם).
מיד אחרי חידוש הברית בפרשת "ניצבים" אומר משה לעם ישראל כי זה מה שיכניס אותם אל הארץ וזה מה שיביא גאולה באחרית הימים. "וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־ לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ" (דברים ל' א-ב). בקריאה ראשונה משמע כי מדובר כאן בתשובה מלאה של עם ישראל לשמירת מצוות, ורק אחריה בא קיבוץ גלויות המתואר בפסוקים ג'-ה' שם.
אבל מי שקורא את פסוק ו' מבין שהאמור בפסוקים א'-ב' הוא רק תחילת הדרך, כיוון שאחרי קיבוץ גלויות המתואר בפסוקים ג'-ה' בא תיאור של מילת הלב בפסוק ו'. "וּמָ֨ל ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ". ואחרי שה' מביא מכות לאויבינו בתהליך הגאולה (פסוק ז'), בא תיאור של חזרה לקיום מצוות (פסוק ח') "וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל ה֑' וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם". ובפסוק י' מתוארת תשובה יותר שלמה אל ה': "כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ".
מהי אפוא התשובה האמורה בתחילת הדרך בפסוקים א'-ב'? התשובה היא חזרה לברית עם ה', שהרי כתוב בפסוק: "וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ". ומה הדבר שציווה להם משה באותו יום? לעמוד בברית עם ה'. כי כשאדם מתחייב להיות חלק מברית האבות, יאבה ה' סלוח לו ויחזיר אותו לארץ ישראל ויגאל אותו. הוא יודע כי מי שבא בברית עם ה' – בסופו של דבר יחזור לקיום שלם של מצוות מאהבה גמורה של ה'.
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה
כיוון שחודש אלול הוא חודש של חידוש הברית, ממילא הוא חודש של חידוש הרחמים והסליחות. על כן מלמד הקב"ה את משה רבנו איך להכניס חזרה לברית את כל אלה שיצאו ממנה בחטא העגל או בחטאים אחרים. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב, אִי-אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ-צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ: כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין, יַעֲשׁוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶה, וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם". עוד אומרת הגמרא שם: אָמַר רַב יְהוּדָה, בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית" וְגוֹ' (ראש השנה יז ע"ב).
בגלל הגמרא הזאת אנו אומרים "אל מלך" 150 פעמים בסליחות וביום הכיפורים ומזכירים את דברי הגמרא הזאת במילים: "אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה". במילים אלו אנו חוזרים לברית האבות – וה' עובר ה' מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים, מתנהג אתנו בחסידות, מוחל עונות עמו וכו'.
המהר"ם אלשיך מדייק את לשון הגמרא ואומר שלא די באמירת י"ג מידות, אלא צריך אדם לאמץ לעצמו מעשים שמראים את שייכותו לברית האבות. שיהיה גם הוא רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת וכו'. שהרי נאמר בגמרא: "יַעֲשׁוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶה, וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם", ולא "יאמרו לפני כסדר הזה". ופירושו שינהגו במידות אלו של רחמים וחן ממש, ואז ימחלו עוונותיהם.
אבל מי שממשיך לאחוז ברשעו לא יינצל, שהרי הפסוק אומר במפורש: "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ. וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ: אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ" (תהילים נ). ולאיש אשר אלה לו מה תועיל אמירת י"ג מדות?
עם זאת מוסיף החיד"א (חומת אנך תהלים נ) ואומר כי מי שחטא ומשתדל להתקרב לבוראו, אע"פ שלא עזב לגמרי כל חטאיו - תועיל אמירת י"ג מידות. שבאמירתן הוא מראה שרצונו לתקן מעשיו ולחזור לברית אבות.
זְכוֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה
אחרי שאמרנו "אל הורתנו לומר מידות שלש עשרה" האמורות ב"ויעבור", אנו מבקשים שה' יזכור לנו ברית שלוש עשרה. ושמעתי פעם מהרה"ג ישועה בן שושן שליט"א, שאמר כי הכוונה היא לשלוש עשרה בריתות שנכרתו על ברית המילה. "גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת" (נדרים לא ע"ב). שכשהקב"ה מצווה את אברהם על המילה (בראשית יז) הוא מזכיר את המילה "ברית" ו"בריתי" שלוש עשרה פעמים. אם כן כשאנו אומרים בסליחות זכור לנו היום ברית שלוש עשרה – אנו מתכוונים לברית מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות.
הדבר הראשון שעליו נכרתה ברית בעת ברית המילה הוא האהבה שהקב"ה אוהב אותנו ואנחנו אוהבים אותו. "אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר". כך מפרש רש"י את המילים הפותחות את פרשת המילה: "וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ" - "ברית של אהבה" (בראשית יז – רש"י). כדוגמת ברית נישואין בין איש לאשתו שבנויה על אהבה, כך הקשר של הקב"ה לעם ישראל בנוי על האהבה. "וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד" (ירמיהו לא). אהבה הדדית, כמו שאנחנו מזכירים לעצמנו כל יום בקריאת שמע.
את ברית האהבה הזאת מזכיר משה לעם ישראל בספר דברים (ז יב) "וְשָׁמַר אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וַאֲהֵבְךָ וברכך והרבך" וכו'.
כך נאמר לאברהם בתחילת דרכו: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל", וה' כורת על כך ברית בין הבתרים ובמילה, ונשבע בעקידה: "כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם". גם בגלות – עם כל הצרות והרדיפות הם לא כלים: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם". וזה פלא גדול איך שרדנו 1900 שנה ולא כלינו. מכאן מובנת הסיבה לפלא הגדול הנוסף שאנו רואים בימינו איך ישראל מנצח את אויביו גם כשעשר מדינות ערב קמות עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. ממש מתקיים בנו: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".
בברית בין הבתרים נאמר: "כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת" (בראשית טו יח). והיא נכרתה לפני ברית המילה, כי דרכה מתקיימות כל הבריתות כולן. ובזכותה אנחנו שבים לארץ אחרי 1900 שנה.
אחד הדברים המרכזיים שעליהם נכרתה ברית היא התורה. לכן קיבלנו את הלוחות שנקראו "לוחות הברית", שנמצאים בארון הברית. את הברית הזאת אנו מזכירים יום יום : "וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר ה' רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר ה' מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם". (ישעיהו נט). וגם היא פלא גדול.
בזכות הברית הזאת לא הצליחו הגויים להעביר אותנו על דתנו, ולמרות האמצעים הדרקוניים והאכזריים של היוונים והרומאים, הנוצרים המוסלמים והקומוניסטים, נשמרה התורה בעם ישראל לדורותיו.
גם אנחנו התחייבנו לשמור את חלקנו בברית הזאת ולשמור על דברי התורה. "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה' נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע" (שמות כד ז. רמב"ם הלכות מילה ג ט).
בברית המילה נאמר לאברהם כי ה' יהיה מחובר לישראל: "וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ" (בראשית יז, ז). הברית הזאת היא על השראת השכינה בישראל. כדי שנוכל לקיים את הברית הזאת צריך לרשת את הארץ: "וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים" (שם, ח).
המשמעות של להיות לנו לאלוקים מתבררת גם בהר הכרמל, כשאליהו הנביא מראה לכל העם שכוחות הטבע נשלטים על-ידי בורא העולם וכל העם קורא בקול גדול: "ה' הוא האלוקים. ה' הוא האלוקים". המשמעות היותר גבוהה של הציווי הזה מתבררת בפרשת "תצווה" (שמות כט), שם נאמר כי המקדש נועד להרבות נבואה בישראל ולהשרות שכינה בתוכנו.
חלק מברית האהבה היא גם הברכה. "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים ז, יג). זה מה שנאמר לאברהם בתחילת דרכו: "וֶהְיֵה בְּרָכָה". כן חזר ה' ונשבע לו בעקידת יצחק: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב יז).
על השבת נכרתה ברית ככתוב: "וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם" (שמות לא - ויקרא כד ח - ישעיהו נו). גם הברית הזאת היא הדדית. אלוקים מתחייב מצדו להרבות בשבת קדושה, ברכה והשראת שכינה, ואנו מתחייבים מצדנו לשמור על קדושתה.
בתחילת דרכו של אברהם נאמר לו: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). בברית המילה אלוקים כורת על כך ברית ואומר לאברהם כי הוא צריך להפיץ אמונה יושר וברכה לעולם כולו: "אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ". כך נאמר גם על שרה: "וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ".
הציווי הזה הוא כל כך בסיסי, עד שאלוקים אומר אותו גם ליצחק: "וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ" (שם כו, ד). וגם ליעקב: "וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ" (כח, יד).
הנביא ישעיהו (מב) חוזר על הברית הזאת ואומר: "אֲנִ֧י ה' קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם: לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ". והנביא יחזקאל (לז) מסביר כי הברית הזאת מתקיימת בבית המקדש - המרכז רוחני שבו מתרכזים כל האומות.
בית מקדש צריך כהנים, ועל כהונתם נכרתה ברית. "כֹּ֣ל תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לַֽה' נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י ה' לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ" (במדבר יח יט). הברית היא גם על העבודה במקדש וגם על הפצת התורה. כדברי מלאכי (ב) שאומר: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם". ובזכותה מתקיים בו: "תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֹֽן".
גם על מלכות בית דוד נכרתה ברית. "כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי: עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה" (תהלים פט). כמו כל ברית – היא קיימת לנצח. "לְ֭עוֹלָ֗ם אֶשְׁמָר־ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ: וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם". ואם צאצאי דוד לא שומעים בקול ה', אלוקים מלקה אותם עד שיחזרו לדרך הישר. "אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן: אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֹתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ: וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֹנָֽם: וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי" (ראה עוד ירמיהו לג).
כך, אחרי חטא העגל כורת ה' ברית עם משה על הגאולה: "הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה ה' כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא" (שמות לד, י). בברית הזאת ה' מתחייב לטהר אותנו, כאמור בי"ג מידות של "ויעבור" – "נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". וזה מה שקורה לעם ישראל אחרי חטא העגל.
בזכות הברית הזאת מטהר הקב"ה את עם ישראל אחרי קיבוץ גלויות, כאמור: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל). הנביא מיכה (ז) אומר כי בעת הגאולה הקב"ה ירחץ אותנו וינקה אותו לקראת הגאולה. "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". כן אומר גם הנביא יחזקאל (לו): "וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם: וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר: וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם".
עם פנחס נכרתה ברית שלום. "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". הנביא ישעיהו (ב, ד) מסביר שהברית הזאת מביאה שלום לכל העולם: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". הנביא יחזקאל (לז, כו) מסביר שהשלום יהיה באמצעות המקדש: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם".
מי שממונה על הברית הזאת הוא אליהו, מלאך הברית, שחכמינו מזהים אותו עם פנחס. ובמשנה נאמר שתפקידו "לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (עדיות ח ז).
הנביא ירמיהו (לא) אומר כי על התמלאות עם ישראל בתורה תיכרת ברית חדשה: "הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה֑' וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה". הברית הזאת היא מיוחדת: "כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־ה' נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם".
ישעיהו הנביא (יא, ט) אומר כי דרך עם ישראל יושפע העולם כולו: "כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה֔' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים". דרך בית המקדש יפוץ אור ה' לכל העולם, עד כדי נבואה. כך אומר הנביא יואל (ג, א): "וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ".
אנו מתפללים על הברית י"ב פעמים בכל סליחות. ובשם האר"י הקדוש נאמר כי יש לומר בסליחות י"ב פעמים אלפא ביתא כנגד י"ב סוגים שונים של הארת פנים שמתקיימים בחודש אלול שנאמר בו: אני לדודי ודודי לי (עיין פרי עץ חיים ר"ה הקדמה שער כד). משמעות העניין היא שאלוקים מאיר לנו פנים באופנים שונים, וכשהחמה מאירה פנים – גם הלבנה מחזירה את אורה. לכן אנו מתפללים כנגד כל אותן בחינות שונות של הארת פנים ומתפללים עליהן.
גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים זיע"א, כתב בתשובה מהם י"ב האלפא ביתא (שו"ת תורה לשמה תקכג). ולא מנה את "אשרי יושבי ביתך", שגם הוא באלפא ביתא, כך שאתו יש י"ג אלפא ביתא.
כדי להבין זאת נזכור כי יש לנו י"ב חודשים בשנה, ובשנה מעוברת י"ג חודשים. יש לנו י"ב שבטים, וכאשר סופרים גם את שבטי מנשה ואפרים במקום שבט יוסף הם נמנים כי"ג. בי"ב שנים מתחייבת בת במצוות, ובי"ג שנים מתחייב הבן. בתפילת י"ח מתחלקות הברכות לשלוש ראשונות של שבח ושלוש אחרונות של הודאה, ביניהן יש י"ב ברכות של בקשה שחכמינו הוסיפו עליהן ברכה י"ג נוספת של "למינים ולמלשינים".
המהר"ל מסביר כי שלמות ההופעה של כל דבר היא בי"ב חלקים, ולצורך משל הוא מביא דוגמא של קובייה, שיש לה י"ב זוויות, וממנה נלמד על הופעה של כל דבר חומרי ששורשו בעולם הרוחני (גבורות ה' פרק יג). ומהי ההופעה הי"ג? הופעת הדבר עצמו שמגיעה אחרי שרואים את כל צדדיה החיצוניים.
המהר"ל מסביר כי ההופעה הי"ג קשורה לברית. "כי הדבר השלם כוחו י"ג כאשר תבין עניין זה. ודבר זה רמזה התורה שנאמרו י"ג בריתות בפרשת מילה. כי ע"י המילה גם כן האדם נעשה שלם, ודבר זה תבין מענין הגשם שלא יושלם רק ע"י י"ב גבולים והנקודה האמצעית אשר ביניהם, ובאלו יושלם לגמרי כי כנגד זה י"ג בריתות של מילה" (מהר"ל חדושי אגדות חלק ג' ב"מ נד).
ויהי רצון שנזכה לראות את התגשמות כל י"ג הבריתות שנכרתו עם האבות במלואן עין בעין במהרה בימינו, אמן.
