\
מאז שהגשנו את הבקשה להפגין מול ביתו של מנדלבליט – הפרקליט הצבאי הראשי, עולות שאלות כמו: למה דווקא מנדלבליט? הוא בסך הכל פקיד. ואפילו אם כן, למה ליד הבית ולא ליד המשרד? מה אתם רוצים מהמשפחה שלו?
בואו ניזכר רגע בתוך איזו מציאות אנו חיים. חיילי צה"ל המסכנים את חייהם במלחמה, עומדים היום בפני עשרות חקירות "פליליות" על מה שעשו במלחמה כדי שיצאו בחיים. מי שעומד מאחורי החקירות הללו הוא אביחי מנדלבליט.
האם זה שמנדלבליט מסכן את חיי החיילים בתפקיד רשמי, מפחית מחומרת מעשיו? האם ההתכסות במדים מתירה לעשות מעשי עוול? – הטענה הזו מקורה וסופה כאחד במשטרים אפלים, לא ביהדות וגם לא בדמוקרטיה. האחריות האישית, הבחירה החופשית, היא מיסודות אמונתנו כיהודים וגם מיסודות המשטר היום.
כאשר פוקדים על חייל לגרש יהודים, ברור לכולנו שעליו לסרב. האם לפקוד עליו לסכן את חייו וחיי חבריו שלא לצורך היא פקודה פחות חמורה? היא חמורה הרבה יותר! וודאי שעליו לסרב לפקודה בלתי חוקית כזו!
יתירה מזו: אביחי מנדלבליט מוביל מהלך מסוכן ביותר לפיו כל גדוד יאלץ ללחום כאשר מופקד עליו יועץ משפטי גדודי. המהלך הזה, אם יצא לפועל, יעלה בעוד חיי יהודים רבים!
המשמעות היא שמנדלבליט, כאדם, בחר לפעול בדרך המסכנת את חיי חיילינו, ועלינו למחות.
עלינו ודווקא עלינו מוטל למחות, כי אלו החיילים שלנו. צה"ל הוא צבא העם, לא צבא הממשלה. עבורנו הם מסתכנים, ועלינו מוטלת האחריות לשמור עליהם ככל יכולתנו.
האם לדעתכם אמהות של חיילים המסתכנים לשוא בגלל מנדלבליט ישנות בשקט? אולי הן דואגות רק במשרד?
על כן ראוי ונכון לתבוע ממנדלבליט: הסר ידיך מחיילינו! ואת זאת נתבע בכל מקום – במשרד, בבית ובבית הכנסת. בכל מקום.
שכ 1 ט"ז כסלו תשע"א 21:29 שכ