ספר התכתבויות ושו"ת בסגנון אחר, מגיע אלינו ממחוז לא צפוי; שאלות נוקבות על ההלכה והיהדות ששאלו צעירי תל אביב את הזמר והמוסיקאי מאיר דורפמן, מרצה ב"המקום - מרכז תרבות ורוח" בברנר 5. מדובר באוסף אותנטי ובו מהשאלות הקשות של החיים, חיפושי דרך, סיפורים אישיים ותשובות אנושיות, והכל באהבה גדולה.
מנכ"לית בכירה "דתיה לשעבר", עיתונאי "חוזר בתשובה אולי" ושחקנית ידועה ש"חיה בהצגה", נפגשים עם ספיקותיהם, ועם קשיי החיים, במרכז תרבות ורוח הנמצא בלב עירם, תל אביב. המפגשים גורמים להם להסיר מסכות ו'לשים על השולחן' את חייהם האמתיים. בגילוי לב נדיר הם פורשים חוויות אנושיות, מתלבטים ביעוד חייהם, באהבתם ובדידותם, ומעלים שאלות נוקבות של בן דורנו, זה הנפגש עם יהדותו דרך אינפורמציה רבה, אך כבר לא דרך המפגש החם, האנושי והאינטימי, שדרכו עברה המסורת מדור לדור. זהו סיפור מרתק על תהליך של חיבור עמוק ליהדות, המתחולל דווקא בלב הברנז'ה התל-אביבית. מה שיצר את הבסיס לאווירה הפתוחה והגלויה הזאת, הוא שילוב של מפגשי שירה ישראלית וניגון חסידי, שיעורים בגמרא וחידושי ר' שמעון שקאפ (!), כתבי הרב קוק ור' צדוק הכהן, "טישים" חסידיים, שיחות נפש אל תוך הלילה, הקשבה ואנושיות רבה.
במבוא מתוארת עבודת בחירת השאלות המצויות ביותר, מתוך אלפי מיילים. השאלות נוגעות בנושאים כמו התמודדות עם אמונה במשבר, אהבה ובדידות, הלכות קטנות ו"מציקות", נישואין וגירושין, מוות של קרוב, איך נדע את יעודנו בחיים, תחושת מועקה לקראת יום כיפור, שינוי שם, הנחת תפילין לאישה, יחס התורה לחד- מיניות, מי קובע את ההלכה, ועוד נושאים רבים.
דורפמן מנסה בתשובותיו להעביר לקורא את חוויית היהדות המקורית, האנושית, הקשובה, המעניקה תחושת שייכות, שיש לה תשובות גם לחיי החולין. חוויה מעמיקה ורלוונטית, המייחסת ערך רב גם לחיפוש ולשאלה. במובן זה מהווה הספר מודל חדש ועכשווי בלימודי האמונה, ההלכה והחכמה היהודית.
מערכת היחסים המסקרנת שיש למחבר עם גדולי תורה מכל הגוונים, שבאה לידי ביטוי בסיפורים מפתיעים בספר, שוברת סטיגמות של 'מחמירים' ו'מקילים'. הקשר הטבעי שלו לכל גווני העולם הדתי והחרדי, כמו לעולם החילוני, הוא כבר לא איזו אמירה של אחדות. זה קשר ענייני ומובן מאליו, ואולי מעיד על עידן חדש.
הלקטורים של סטימצקי התלהבו מהרעיון של עריכת ספר מהאי-מיילים הללו, וכך הם כותבים על הספר: "דורפמן מנגיש את היהדות, ואף את הדת. ישנה תחושה, שאין הוא 'כופה' דבר, ואף לא את דעתו, אלא עונה בכנות, באובייקטיביות, כמה שניתן, חושף מרחשי ליבו, והכל על מנת לסייע ל"שואל". ישנה תחושה אמיתית שאכן אכפת לו. אין הוא 'מפחד' לדון אף בסוגיות שעלולות, לכאורה, להתנגש עם האמונה. הטקסט נותן תחושה של חוסר- פורמאליות, של העדר התנשאות, ובעיקר את התחושה ש'הכל' יכול להישאל, וייענה ברצינות ובכובד ראש".
