הניגון בשואה – "כוחה של הנשמה"

שנים ארוכות שהרב ד"ר תמיר גרנות עוסק בחקר השואה, ומתמקד בנושא האמונה והניגון היהודי שהחזיק יהודים רבים בתקופםה הנוראית. לפני מספר שנים חבר הרב תמיר לאמן הקלרינט חיליק פרנק, ולאחר עבודת מחקר ארוכה הפיקו השניים את הדיסק "אחכה לו", שכולל ניגונים יהודיים שניגנו יהודים בשואה - כל ניגון וסיפורו המיוחד.

בשיחה עם הקול היהודי מסבירים השניים על כוחו של הניגון היהודי שמעורר את הנשמה, ומפיח תקווה וחיים, גם במקומות הנמוכים והשפלים ביותר.

"אנחנו יודעים שעם ישראל תמיד ביטא את הדברים שלו מתוך ניגון ושירה, אם זה בשירת הים ושירת דוד המלך, ושירת דבורה הנביאה. כל פעם שהיה משהו מכונן בעם ישראל היתה שירה", אומר חיליק פרנק. "לניגון יש כח מאוד מאוד מיוחד, כח של זיכרון. כח שמכניס את האדם למצב בו אפשר לראות איך הנשמה נהנית ממנו ואיך הניגון פועל בנשמה. יש דברים שבמציאות אחרת היה קשה לאדם להתמודד איתם, ודווקא הניגון הוא שעוזר. זה מובא בכל ספרי החסידות וגם יודעים את זה מעבודת בית המקדש, שקרבנות וטקסים גדולים כמו שמחת בית השואבה תמיד באו עם ניגון. לצערנו גם בזמנים קשים כמו השואה, זה בא גם כן, והניגון נתן כח לאנשים".

"בתקופה שעבדנו על הפרוייקט מצאנו סיפורים ממש מדהימים איך שיהודים פשוט שרו בשואה. אם זה מתוך תוגה ואם אפילו סיפורים כמעט הזויים לגמרי מתוך שמחה. מתוך כל הסיפורים הללו הקלטנו את האלבום 'אחכה לו' בשיתוף מכללת ירושלים לחקר השואה".

ריקוד שמחת תורה בפתח תאי הגזים

לשם המחשה מספר חיליק סיפור שעומד מאחורי אחד הניגונים בדיסק – "אשרינו מה טוב חלקנו".

"יש סיפור מפורסם שהזכיר בספרו הרב צבי הירש מייזליש שהיה אב"ד בהונגריה לפני השואה. קבוצה של כמה עשרות נערים מהונגריה שהוכנסו לתוך תאי הגזים באושוויץ ביום שמחת תורה. לפתע אחד הנערים אמר לחבריו בואו נרקוד, הרי שמחת תורה. אין ספר תורה, אבל ה' איתנו. בפתח תאי הגזים הם התחילו לשיר ולרקוד "אשרינו מה טוב חלקנו", וכשהנאצים שמעו את זה הם נכנסו והיו בהלם. הם התחילו לצעוק עליהם לשתוק ואחד הקצינים אמר להם – אתם יודעים איפה תהיו בעוד כמה דקות? אחד הנערים ענה לו שאנחנו שמחים לעזוב את העולם השפל שכלבים כמוכם מנהלים אותו, ולהתאחד עם המשפחה שלנו למעלה. הנאצים התעצבנו עוד יותר והחליטו להוציא את הקבוצה מתאי הגזים והכריזו שהם ימותו בייסורים קשים עוד יותר. הם הוכנסו לצריף מיוחד לעינויים. למחרת בבוקר הגיעו המון משאיות שהיו צריכות להעביר יהודים מהמחנה החוצה למחנות עבודה, נוצר בלבול ובטעות העלו את כל הנערים הללו למשאיות ומחנות העבודה וחלקם שרדו את השואה".

"זה לא רק הנס של הסיפור שחלק ניצלו ממוות כמעט ודאי", מדגיש חיליק, "אלא הדבר המדהים ואפילו הזוי שהיה כזה כח לנערים לשיר לפני שהורגים אותם. זה כח מפליא ויש הרבה סיפורים כאלה איך שהניגון באמת נתן כח לאנשים".

"הניגון – ההחלטה שאני חי"

"יש פה שני צדדים שאפשר לראות אותם כהפוכים ומשלימים", מסביר הרב תמיר גרנות את עומקו של העניין. "ההחלטה לשיר או לנגן ניגון במציאות קשה, היא החלטה שהסיבה שלה יכולה להיות היא עצמה. כלומר אני מחליט לחיות, אני מחליט לא לתת למציאות לנהל אותי, לדחוף אותי למטה לדיכאון, יאוש, ואבדן אמונה ותקווה.

בניגון הנפש מעוררת את עצמה. הניגון עצמו זו ההחלטה שאני חי, שאני מקווה, מתחנן או שמח, תלוי באיזה ניגון ואיזה מצב, אבל בעיקר שאני לא נכנע".

"הניגון הוא תנועה של הנפש", הוא ממשיך ומסביר. "ניגון הוא לא תורה, הוא לא לתת פתרון או תשובה, שזה מה שאנשים בדרך כלל במצבים קשים מתקשים לתת בזמן ההתרחשות, ולגבי השואה יקח עוד מאה שנה או אלף שנים עד שיהיה מישהו שיוכל לתת תשובה שלמה. הניגון הוא החלטה מעבר למילים והגיון, החלטה שלא לאבד את החיים, את התקווה והקשר עם ה' ".

הרב תמיר מסביר כי במובן נוסף, הניגון מסוגל להוציא את האדם ממקומו הפיזי.

"הניגון מאפשר לנו הרבה פעמים להיות במקום אחר מהמקום הממשי בו אנו נמצאים. אפשר לחשוב על יהודי ששר "והיא שעמדה" על איזה דרגש במחנה ריכוז או מחנה השמדה. או ששר את הניגון המוכר לו מהבית, 'לך דודי' או 'שלום עליכם'. פתאום הוא נמצא בבית או בארץ ישראל, כמו שהבעש"ט אומר שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא.

הניגון מאפשר למחשבה להיות מאוד חזקה ודבוקה במקום מסוים. אתה מתבונן ,חי מרגיש ונושם מקום מלא. זה דבר מאוד חזק, והרבה פעמים אנשים הרגישו בשואה דווקא דרך הניגון שהם נמצאים במקום אחר מהמקום הפיזי בו הם נמצאו".

קטעים ממופע 'הלב והמעיין' עם הרב תמיר גרנות - "שירים שעלו מאפר השואה":