הבריחה לארץ ישראל, והישיבה בגלות

כל לב יהודי הזדעזע לשמע על הטבח בצרפת. כשדם יהודי נשפך, בפרט על היותם יהודים- הלב מתכווץ מכאב. מהירות התגובה האוטומאטית של מנהיגי המדינה לא הפתיעה בקריאתם ליהודי צרפת לעלות לארץ. הביטחון שלהם בחוזק צבא ההגנה ובמערכות המדינה מסנוורת את עיניהם ביוהרה, להכריז מיד שכאן הוא המקום הבטוח ביותר ליהודים. אלו אותם אנשים המזדרזים לקחת את אורחי המדינה ליד ושם על מנת להראות להם כמה מסכנים היינו וכמה התעללו בנו. אבל לא רק בשביל להתבכיין הם נוסעים ליד ושם, את האורחים המכובדים לוקחים לשם בשביל לטפוח לעצמם על השכם לידם ולומר בקול בוטח- היום זה לא יכול לקרות, בזכות הכח שיצרנו כאן, כמובן- בזכות צה"ל והמדינה.

זו תמצית התפיסה לצערינו של מהי ארץ ישראל - מקלט מדיני. לא קדושה ולא תורה, לא גאולה ולא חיים, לא מלכות ולא נשמה כללית כעם אחד - רק מקום בו אפשר פחות למות. כמובן, זה רק במקום בו ישנה ריבונות. על המצב הבטחוני ביהודה ושומרון לא שמעו שם במרומי כנסת ישראל. הקריאה של ראשי המדינה ליהודי צרפת לעלות לארץ, היא לא יותר מאשר ביטוי נוסף ליהירות מדינית. תבואו, הם אומרים. אנחנו נגן עליכם בכוחנו הגדול. ב"ה, יש סיבה לבוא לארץ ישראל. פשוט בחו"ל יותר גרוע. מזל שיש גלות, ככה יש סיבה לבוא לארץ. התפיסה הרדודה הזאת שלא רואה בארץ ישראל עצמה עומק של קדושה אין סופית, שלא רואה בארץ ישראל את התגלות הברית עם ה' יתברך, שלא רואה בארץ ישראל אשת נעורים המקודשת לנו, היא המאפשרת את החיתוך בבשר החי ולוויתורים על חלקי ארץ ישראל. הארץ היא רק כלי טכני שנועד לביטחון. אם נדאג שיהיה ביטחון גם בלי חבל ארץ מסוים, או אם ויתור על חלק מארץ ישראל יאפשר יותר ביטחון- אדרבה, מה טוב ומה נעים.

עד כאן תיאור של תפיסה רדודה הרואה בארץ ישראל דומם גשמי ותו לא. אבל קליפה לא פחות מסוכנת, אם לא יותר מסוכנת היא הקליפה ההפוכה, בה רואים בארץ ישראל רוחניות מופשטת ותו לא. "הפרצים השונים שבאומה הישראלית המפרידים בין בחינת ארץ ישראל הנראית בחזון לבין בחינת ארץ ישראל הנראית לעין, הם הגורמים לכל האסונות הרוחניים שנתגלעו בעקבתא דמשיחא. אלה מתיימרים בחזיונם על דבר הרוחניות המפליאה של הארץ ומבטלים כלאחר יד את כל מה שנראה לעין, באמרם שאין שום יתרון והעדפה במה שנראה לעין בארץ ישראל על כל שאר הארצות שבעולם, ואלה מתיימרים בשירתם על מה שנראה לעין ושוללים את כל החזיונות הנעלמים. ושניהם כאחד אינם אלא מכזבים.. כי אין רוח בלא גוף ואין גוף בלא רוח.." (הגרי"מ חרל"פ).

מי שרואה את ארץ ישראל רק כבחינה רוחנית, כדרגת קדושה או ביטוי לתנועה נפשית ותו לא הרי שגם הוא יוותר ויתפשר על ארץ ישראל אם על כף המאזניים תעמוד דרגה רוחנית או קיום מצוות מוצלח יותר. בדיוק כמו שמתואר בזוהר על המרגלים, שלא רצו להכנס לארץ כדי לא לרדת ממדרגתם הרוחנית ודבקותם בה'. וכך מפורש בגמרא (כתובות ק"י:) "לעולם ידור אדם בא''י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו''ל ואפילו בעיר שרובה ישראל (או "כולה" כהגירסא המדויקת ברא"ש) שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". הרי ברור שמגורים בשכנות לגויים עלולה בהחלט להשפיע לרעה על הרמה הרוחנית, "אוי לרשע ואוי לשכנו"? אעפ"כ, זו ארץ ישראל, היא מעל השיקולים התועלתיים האלו. הדר כאן יש לו א-לוה, שם לא. מרוב ניתוחי מציאות סבוכים, ירידה לעומק משמעות המהלכים הפוליטיים וחתירה למלכות מתוקנת שכחנו דברי חז"ל פשוטים ומפורשים.

ארץ ישראל היא דבר עצמי. דבר עצמי מתבטא בשתי נקודות. אחת - "עצמי ולא יחסי". היא לא טובה רק ביחס לחו"ל, בגלל שחו"ל ירודה או בגלל שבחו"ל מסוכן יותר, שהרי אז אם משהו ישתנה עלול גם היחס אליה להשתנות ח"ו לרעה. הנקודה שניה - "עצמי ולא תועלתי". היא לא טובה בגלל שהיא ארץ זבת חלה ודבש וגם לא בגלל שהיא מחכימה, או מקדשת אותנו. היא טובה כי ה' ברא אותה כזאת. גם אם לא נרגיש ח"ו את התועלת ממנה, לא נתנה את התקשרותנו בה בתועלת כזאת או אחרת, רוחנית וקדושה ככל שתהיה.

הטעות הזו בתפיסת ארץ ישראל גרמה לחלק מאנשי שלומנו לכתוב דברים חמורים מאוד, בלשון המעטה.

הם משווים את הבריחה מגוש קטיף ומסירתה לגויים, לבריחה מצרפת אל ארץ ישראל. אין הבדל לטענתם מאין באת ולאן אתה הולך. הדבר היחיד החשוב הוא אתה, הנטיה הנפשית שלך, הסיבה והצורה בה אתה עוזב. אפשר כמעט להבין שם שאם היו עוזבים את גוש קטיף בראש מורם ולא מתוך כניעה זה היה בסדר, רח"ל! לכן הם מסוגלים לכתוב שהעליה לארץ מתוך סבל הגלות היא כניעה לטרור האיסלאמי. הטרור האיסלמי בצרפת לשיטתו רוצה לסלק את היהודים והתורה מצרפת ורוצה שצרפת תיכנע בפני האיסלאם.

ממילא הפיתרון המחריד שמציע אחד מאנ"ש הוא חיזוק ההתיישבות היהודית. בצרפת כמובן. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (בראשית מ"ז, כ"ז)- "כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקדוש ברוך הוא גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות, כמו שדרשו אצל יעקב (בראשית רבה פד ג) וישב יעקב ביקש לישב בשלוה קפצה עליו רוגזו של יוסף וכו', הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה" (כלי יקר שם).

מה רוצים הערבים, שהיהודים יעזבו את צרפת? אדרבה, האם אנחנו לא רוצים? הערבים נשלחו רק כדי להזכיר לנו, לא כדי לתקוע את הראש עמוק יותר באדמה המקוללת. קהילות גדולות של יהודים בחו"ל אינם נקמה כטענת כותב המאמר. הם בראש ובראשונה חילול ה'. "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל ל"ו, כ').

התפיסה החלקית הזו בארץ ישראל גורמת גם לטעות יסודית בהבנת המלחמה של ישמעאל ביהודים, ולמחשבה שכל רצונם הוא להשבית את קול התורה מהרחובות. כך מסתבר שאין משהו שה' מסמן לנו, שהמלחמה של ישמעאל ביהודים מנותקת לחלוטין משיבת ישראל לארצו ומרצון ישמעאל למנוע זאת, וכך איפשר לעצמו לטעון רח"ל שהשיבה והעליה לארץ הם נזק למלחמתנו בערבים. זו אותה תפיסה שגרמה לכותב המאמר לכתוב שבריחת יהודים מצרפת אל ארץ ישראל היא חולשה יהודית ולא חיזוק העם היהודי, וממילא מגיע למסקנה העגומה ש"מי שברח מצרפת סופו שיברח מארץ ישראל". רח"ל.

כותב עוד בעל המאמר הנ"ל שהנקמה החזקה ביותר בטרור היא עיבוי ההתיישבות. בלי לדון בנקודות הצודקות שבטענה הזו ולחילופין בנקודות המוטעות בה, חוסר הבנת ארץ ישראל כדבר עצמי גרם לו לכתוב שזו הנקמה הטובה ביותר גם בצרפת. אין משהו עליון בישוב ארץ ישראל חוץ מ"איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק", חוץ מהתכנסות ושילוב ידיים לחיזוק אחד את השני (סוג של מקלט מדיני, בדיוק כמו התפיסה הרדודה בה האשים כותב המאמר עצמו את מנהיגי המדינה). ממילא ישוב הארץ וישוב צרפת הם די דומים ונצרכים. לא כל כך נעים לי לכתוב כך, אבל זו פשוט בושה וחרפה.

בדומה לטענה שאסור שתהיה בריחה מצרפת, ובמקרה שלנו גם עדיף להתיישב ולהיאחז בה, נאמרו טענות דומות להפליא גם בשואה. אסור לעזוב את הקהילה, אסור לעלות ואסור לברוח, אסור להיגאל, רק כשנהיה מספיק גאוליים בעצמנו, כשיבוא משיח צדקנו ויגאלנו במהרה בימינו (רק שלא יגיע מוקדם מידי, אנחנו עוד לא בטוחים שאנחנו מספיק מוכנים..). ההתכחשות לגאולה בלבוש של כיסופים לגאולה היו חלק ממה שאיפשר את ההשמדה של חלק כל כך גדול מעמנו. העיקר לא לברוח, לא לעלות לארץ.

ביבי הוא שחקן מאוד גרוע במגרש הגאולה. הוא אפילו מזיק לנו מאוד, היה טוב לכולנו לו היו מוציאים לו כרטיס אדום. אבל לפחות הוא במגרש. הוא לא צופה בו דרך פלזמה שטוחה או מתאמן עדיין ב"הציבי לך ציונים" במרתף ספורט דלוח של ליגה כ'. כאשר גדולי ישראל קוראים ליהודי צרפת לעלות לארץ ישראל הם קוראים להם כקיום רצון ה', מתוך קדושת ארץ ישראל ובשביל הגאולה. הם לא אחוזים במקום של מקלט מדיני, ולכן לומר שלא כדאי לעלות בגלל השקפת מנהיגי המדינה זה פשוט לא משכנע. נדמה שמרוב כעס ושנאה לממסד הציוני, כל מה שקשור לציונות מקבל אוטומאטית חותמת 'פסול', ללא קשר לאמת שבטענה וללא אחריות על ההשלכות של פסילה שכזו, כאותה תסמונת של הפחד מהציונות שהיה בזמן השואה. כל מה שמנהיגי המדינה יאמרו- נהיה אנחנו נגד.

הלכנו רחוק, רחוק מדי. הרצון לחשוב בגדול, מחוץ לחוקי המשחק שהמדינה הכתיבה, גרם לנו להתרחק מהמגרש היחיד בו באמת משחקים, במגרש היחיד בו ניתן לנצח ולהביא גאולה. ארץ ישראל.