דברים לזכרו של תלמידי הקדוש יהודה דימנטמן הי"ד

השבת קראנו בתורה פרשת ויחי. בפרשה מסופר על יוסף המביא את שני בניו, מנשה ואפרים, להתברך מפי יעקב אבינו. יוסף שם את מנשה הבכור מול ימינו של אביו, ואת אפרים הצעיר מול שמאלו. יעקב משכל את ידיו – שם אותם באלכסון, את ימינו על ראש אפרים, ואת שמאלו על ראש מנשה. יוסף מנסה לתקן אותו, אך אביו מבהיר "ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו, וזרעו יהיה מלוא הגויים".

מסביר רש"י שיעקב אומר: "ידעתי בני ידעתי" – יוסף, לא טעיתי! אני יודע שמנשה הוא הבכור, ובכל זאת אני שם את ימיני על ראש אפרים.

מדוע?

אמנם "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל" – גם ממנשה יצאו אנשים גדולים, כגון גדעון שנעשה נס על ידו, והושיע את ישראל,

"ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו" – יש גדולה מיוחדת באפרים, שעבורה אני משנה את הסדר. ומהי אותה גדולה? כי מאפרים יצא יהושע בן נון, שינחיל לישראל את הארץ וילמד תורה לישראל.

חידד לנו רש"י, כי מעלתו של יהושע רבה היא עד מאוד, ועבורה ראוי לשנות את סדר הידים. ומהי אותה מעלה? שיהושע גם מנחיל את הארץ, וגם מלמד תורה לישראל.

יש מעלות גדולות מנהיגים אחרים של עם ישראל. מנהיגים שנחרתו לזכרון עולם בתולדות האומה. אך מעלתו של יהושע גדולה משל כולם, כי הוא עשה שני דברים יחד בשלמותם: הנחיל את הארץ ולמד תורה לישראל.

בנוהג שבעולם, קשה לעשות את שני הדברים יחד בשלמות.

ב"ה עם ישראל זכה בבנים מפוארים, המשקיעים את עתותיהם בתורה, עמלים בה, וגדלים עימה. בד"כ המיוחדים שבבני העליה, אינם יכולים להשקיע זמן רב בכיבוש הארץ. ומובן, הן עיקר עמלם הוא בתורה, וכדי לצמוח בתורה במלואה, צריך השקיע בה את כל כוחות הנפש, כך שהזמן הניתן למשימות אחרות אינו יכול להיות גבוה.

ודאי שתלמידי חכמים אינם "פטורים" ממצוות כיבוש הארץ. הם צריכים למצוא מקום בו יתרמו את חלקם. לכל הפחות, ראוי שיתנו מאורם ותורתם למען ארץ ישראל, יחזקו את בניה העוסקים בירושתה. מן הדין שיגיעו לחזק את אנשי החזית במקומם. אך הם עצמם לא תמיד יכולים לעסוק בפועל יומם ולילה בכיבוש הארץ ובהגנה מפני אויב כ"משימת חיים" - כמי שמשקיע את חייו בזה. המשימה שלהם היא התורה, ומוטל עליהם לשמור שהיא לא תפגע.

באותה מידה, יש המשקיעים בכיבוש הארץ ובהגנה על ישראל מידי צר ואויב. מי שמשקיע את כל חייו בעניין, בהחלט ראוי שיקבע עיתים לתורה, ואף יהיה תלמיד חכם, אך קשה מאוד להיות מסור לחלוטין במשך שנים רבות לכיבוש הארץ, ובמקביל ללמוד תורה ולהיות בקי בש"ס ובפוסקים כמי ששקוע רק בעולמה של תורה.

כמובן שחובה עליהם להיות בקשר רציף עם תלמידי חכמים גדולי הדור. לספוג מאורם, לשמוע מעצתם, לקבל מתורתם. אך כמעט בלתי אפשרי שהם יהיו גדולי הדור בעצמם.

והדבר מובן. כי גם מי שמחליט להתמסר למען עם ישראל, קל יותר להתמסר למען מטרה אחת שהיא "משימתו בעולם". ואם אדם עושה כמה דברים במקביל, טבעי שחברו המשקיע בדבר אחד בלבד, באותו נושא יעלה עליו.

מיוחד היה יהושע בן נון, שהחזיק בשיא של שני הדברים יחד:

יהושע בן נון הוא ראש וראשון לכובשי ארץ ישראל. המושג "כיבוש יהושע" קיים עד היום עבור הכיבוש הראשון של הארץ, וכל ספר יהושע מלא בפעילותו במלחמה נגד הכנענים. אם אפשר להצביע על האדם הכי מזוהה עם כיבוש הארץ, הרי שהגדול שמכולם הוא יהושע בן נון.

בנוסף, יהושע בן נון הוא גדול הדורות במסירת התורה, ושני רק למשה רבנו. מפורסמת המשנה הפותחת את מסכת אבות "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". יהושע הוא זה שהעביר את התורה ממשה רבנו לדורות הבאים, וכל המשכיות התורה עברה דרכו.

זה מה שאומר יעקב ליוסף:

"אחיו הקטון יגדל ממנו", מאפרים יצא יהושע בן נון, שהוא אוחז בשלמות בשני הדברים יחד, שלמות בתורה ושלמות בכיבוש הארץ. גדול הדורות בלימוד תורה, וגדול הדורות בכיבוש הארץ. שלמות כזו כיהושע בן נון, היא מיוחדת, ועבורה ראוי לשנות את סדר הידיים.

יש מופלאים הזוכים להמשיך את דרכו של יהושע. אנשים מיוחדים המצליחים באמת לגדול בתורה ולראות בה את מגמת חייהם, יחד עם השקעה רצינית כ"משימת חיים" נוספת בכיבוש הארץ. זו משימה קשה, כי כאמור, קשה לעשות את שני הדברים יחד בשלמות, והעומדים בה הינם בעלי גדולה מיוחדת.

(הרב גורן היה דוגמא לאחד מהם. הוא ליווה את הצבא ביום ובלילה, כאשר ספר התורה בזרועו, ודפי גמרא שגורים על פיו. הוא ישב בעמדה ושמר, עם גמרא פתוחה. הוא עסק בתורה ובמלחמה שזורים יחד. תלמיד חכם מיוחד שבאמת היה בקי בש"ס ופוסקים בצורה מופלאה, מחדש ומעמיק ולא חת מפני איש, גם כאשר לא הסכימו איתו, ובאמת עסק בביטחון ישראל. מפורסמות התמונות שלו פורץ ראשון לשער האריות, מגיע ראשון למערת המכפלה, ומחזק את החיילים בכיבוש סיני.)

כזה היה גם תלמידי הקדוש יהודה דימנטמן הי"ד, יחד עם תלמידי ישיבת חומש.

תלמידי ישיבת חומש שקועים בתורה וגדלים בה, לא פחות ואף יותר מבני ישיבות אחרים. הם עוסקים בה יומם וליל, ועולים ומתעלים בידיעת ש"ס ופוסקים. בעיון, בבקיאות ובעבודת ה'.

יחד עם זאת הם עוסקים בכיבוש הארץ, בעצם נוכחותם בחומש. חומש היום היא אחת מנקודות השיא בהתמודדות על ארץ ישראל, ותלמידי ישיבת חומש זוכים להחזיק את המקום בגופם.

לא קל להחזיק בשתי המשימות יחד בכזו רמה ובכזו שלמות. אנשי חומש המיוחדים עושים זאת יום יום שעה שעה, בתנאים של חיילי צבא, ובלימוד של בני ישראל.

תלמידי חכמים מופלאים, שליחי עם ישראל לדורותיו, שליחי חלום הדורות על שיבת עם ישראל לארצו עם דבקות בתורתו.

*           *           *

"יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך".

"אתה יודוך אחיך" – כל מי שהכיר אותך מעריץ אותך. בין אדם למקום, בין אדם לחברו, בין אדם לארצו, בין אדם לתורתו. שלמות מיוחדת שקיימת בך.

"ידך בעורף אויביך" – לא זכינו. לבושתנו, להיפך! אויביך – אויבינו שמו את ידיהם עליך.

החסר הזה צריך תיקון. תיקון על ידי חיילי ישראל, שישמו ידם על עורף אויבינו.

יהודה,

הרוצח לא היה אדם פרטי, ואתה לא נפלת חלל כאדם פרטי.

הרוצח פעל בשליחותה של אוכלוסיה שלמה, הרוצה לנשל את עם ישראל מארצו, שמחה ומעודדת פגיעה ביהודים, ורואה את המחבל הרוצח כשליח שלה.

ואף בך הוא לא פגע כי הוא הכיר אותך אישית. הוא ראה בך שליח של האומה כולה, וברציחתו אותך הוא רצה לפגוע בעם ישראל כולו.

כך גם המלחמה צריכה להיות בהתאם. מלחמה מול אויבים ושונאים, מתוך מטרה לשלוח יד בכל מבקשי רעתנו. "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאך מפניך".