לחסל את איום עזה אחת ולתמיד

שוב לא מסיימים את המלאכה, ושוב חוזרים על אותה טעות של סבבי הלחימה הקודמים:

נותנים מכה. הורגים אישיות בכירה טרוריסטית כזאת או אחרת, ומתגלגלים לעוד קצת תגובה לירי טילים, מנפחים עשרות ומאות תקיפות באפקטיביות לא משהו, ואז אנחנו מחפשים את הנסיגה אחורה.

למה? כי אנחנו לא מוכנים לסיים את הפעולה. לא מוכנים לעשות לזה סוף אחת ולתמיד.

פעם אחת שתהיה אולי אפילו קשה וארוכה, אולי, אבל בלי להסס או לגמגם, אלא לחתור לסיום סופי של הסבבים האלה בלי שיישאר שם אירגון טרור איתו אפשר וצריך "לדון" ו"לקיים משא ומתן".

(אגב, לאן הגענו? מנהלים משא ומתן עם אירגוני טרור רצחניים במוצהר! זה התחיל עם חמאס וממשיך עם הג'יהאד האיסלאמי. מה זה??!!)

אז מה עושים כדי לא לסיים? מפחידים אותנו מעשרות חיילים הרוגים במבצע לניקוי קיני הטרור, וצובעים מבצע כזה בצבעים הכי שחורים, 

ואז מה כן הפיתרון שמציעים? לא לטפל באותם קיני הטרור! 

זה כמובן כבר לא סתם "קינים" אלא מפלצות גדולות, כי נותנים להם לגדול, והם הולכים וגדלים ומתחכמים יותר ויותר, וכשתגיע מלחמת ה"אין ברירה" היא תהיה חלילה קשה פי כמה וכמה. אבל אם אפשר להרויח כמה חודשים בין לבין של שקט מדומה ולהכריז על "השנה הכי שקטה" או על "חזק מול חמאס" ו"מבצע הכי מוצלח" אז למה לא?

*

גם לפני חומת מגן היו פחדנים - "איש הירא ורך הלבב" שהסבירו באלף ואחד הסברים למה אסור לעשות כלום, וכמה הרוגים רבים יהיו אם ייכנסו למבצע יסודי, ומה הוכיחה המציאות?

שנפלו פחות חיילים מאשר מבצעים אחרים שהתמשכו עוד ועוד תוך היסוסים וגימגומים. ראה ערך צוק איתן.

כמובן שכל חייל הוא עולם ומלואו, וצריך להכין תוכנית לאפס אבידות בס"ד, 

ובכל זאת, בהשוואה, באופן יחסי, כשמחליטים להילחם עד הסוף, אין אבידות עודפות, אלא יש *פחות* אבידות, והסיבה היא פשוטה: זה לא מספיק שחזקים ושיש את כל הטכנולוגיות וכו', אלא יש גם משמעות למוטיבציה, הן שלנו והן של האויב, 

והמשוואה היא כזאת:

אם האויב יודע שאנחנו נכנסים למבצע מוגבל תוך הרתעה שלנו מלהתקדם הלאה, אז הוא מוכן "להוריד טיפה את הראש" לספוג קצת אבידות, ולהמשיך להתיש אותנו ולהציק לנו יותר ויותר ובכל פעם בהעזה גדולה יותר ועם יותר יכולות. כמו גם עם הפקת לקחים (האויב לומד ומפיק לקח) מהפעמים הקודמות.

ומהצד שלנו כולם מותשים: מה יהיה הסוף? כמה עוד נמשיך במשחקי החתול עכבר האלה שלא מובילים לשם מקום? 

זה שקר מה שאומרים אצלנו שהטרוריסטים בעזה מורתעים. הם לא! אנחנו המורתעים. אנחנו מורתעים עד כדי כך שאנחנו אפילו לא מעיזים להציב כאחרונת הדרישות את החזרת גופות חיילנו!...

והעברת הכספים הבלתי נגמרים לאויבים טרוריסטים בטענות שונות ומשונות ותירוצי אלף לילה ולילה.

מי הוא הנוהג כך? רק מפסידנים. לוזרים. מורתעים.

הגיע הזמן להפוך את היוצרות במוטיבציה וכולל גם בגורם ההפתעה:

לתכנן מלכתחילה מבצע כמו חומת מגן בכיבוש עזה כולה וטיהור קיני הטרור לחלוטין, כדי לחזור למצב של חופש פעולה ביטחוני מלא יום יומי בעזה. רק כך תוסר אחת ולתמיד איום והצקות עזה. סביר להניח שיישארו קצת מחבלים עם נשק קל, וינסו להציק (תלוי במידת הנחישות והפעולה מולם!) אבל כבר לא עוד סבבים והתשות. לא עוד דרום משותק. לא עוד פחד המנהרות. לא עוד איום על נתב"ג. וחסל סדר טילים!

בעז"ה.