כל מי שנסע ברכב עם הילוכים מכיר את התחושה הזו, כשלוחצים על הדוושה, אך הרכב לא מצליח לצבור תאוצה. בשלב הזה, כמובן, יש להעביר להילוך גבוה יותר, ואז המכונית תיסע כראוי. וכאשר צריך להעביר הילוך ומסיבה כלשהי לא עושים זאת, לא רק שלא מצליחים להאיץ, אלא עלול להגרם נזק רציני לרכב.
עלינו להבין, כי הבחירות האחרונות לא היו עוד מערכה פוליטית רגילה. היה זה משאל עם מקיף על דמותה של מדינת ישראל. ההכרעה הברורה, שהושגה ברוב יהודי עצום, מחייבת לא רק שינויים פרטניים במשרדים השונים וחקיקה שתתקן את עוולות העבר, אלא הרבה מעבר לכך. העובדה, ולפיה רוב מוחלט בקרב הקואליציה הנכנסת הם יהודים שומרי מצוות, מחייבת להעביר הילוך בכל הנוגע להתנהלות של ציבור יראי ה' לגווניו ולסוגיו השונים בזירה הציבורית.
אם עד כה, התמקדו המפלגות החרדיות בצרכי המגזר ובעולם התורה, ואם עד כה התמקד הציבור החרד"לי בחיזוק ההתישבות ביהודה ושומרון, בעוד שאושיות היסוד של המדינה מנוהלות על-ידי אנשים, אשר בורא עולם אינו מהווה גורם משמעותי בחייהם – מעתה כל זה חייב להשתנות. אם נמשיך ללחוץ על הדוושה בהילוך נמוך, לא נגיע לשום מקום, וגרוע מכך – העם שבשדות עלול להגיע למסקנה, כי אין לתורה באמת מה למכור בכל הקשור לניהול מדינה בעידן המודרני, ואין היהדות אלא 'דת' שתחומה בבית המדרש ואינה נוגעת אלא לחייו של היחיד. הפרדת דת ממדינה פר-אקסלנס!
אך אם באמת נבין את גודל השעה, אם באמת נקלוט שקרה כאן אירוע בקנה-מידה היסטורי, שלא היתה כאן עוד מערכת בחירות כי אם כריתת ברית מחודשת עם בורא עולם, אז נשכיל להעלות הילוך, להחליף פאזה, לעצב מחדש את המציאות באופן שלא הכרנו עד כה.
הדבר החשוב ביותר כעת, הוא לשלב ידיים ולאחד כוחות. אחת המסקנות המזדקרות לעיניים מכל מה שקרה כאן בשנים האחרונות היא שהמאבק על ארץ-ישראל והמאבק על זהותה היהודית של המדינה הוא מאבק אחד! במשך עשרות שנים, הצליחו ראשי הציונות החילונית באמצעות שיטה של 'הפרד ומשול' למסמס את השאיפה התורנית לכונן את מלכות ה' בכל רחבי ארצנו הקדושה. הם כל-כך הצליחו, עד שיראי ה' עצמם חדלו מלהאמין בכך. כל מגזר תפס לעצמו פינה, והשלטון החילוני יכל באין מפריע להמשיך לנהל את מדינת ישראל כאילו היא עוד מדינה כמו כל המדינות, אשר שיקולי המדיניות שלה נגזרים מנתונים גיאו-פוליטיים וסוציו-אקונומיים ארציים. את בורא עולם השאירו לטקסי זכרון ולקבלות פנים ביד ושם.
לא עוד! המהלך החשוב ביותר שעלינו לעשות כעת אינו נוגע לשאלה איזה משרד לדרוש ואיזה חוק לחוקק. המהלך החשוב ביותר נמצא אצלנו בראש! האם אנחנו באמת באמת מאמינים, שה' א-להי ישראל הוא א-להי ההיסטוריה, הוא אשר מנהל כאן תהליך אדיר של קיבוץ גלויות והוא אשר עשה לנו נסים ונצחונות? האם אנחנו מבינים, כי הגורם המכריע בזירה הבינלאומית הוא בורא עולם, ולא ג'ו ביידן? האם אנחנו באמת מאמינים, שאפשר לקיים מדינה משגשגת ומצליחה עם חוסן פנימי, עוצמה כלכלית, לכידות חברתית וחזון נבואי לאור תורתנו הקדושה? האם אנחנו מוכנים להתנהל כמדינה מתוקנת עם מליוני תושבים כשהשולחן ערוך הוא חוק המדינה? אם באמת נאמין בזה, אזי עשינו כברת דרך רצינית ביותר לעבר היום המיוחל, בו החלום יתגשם.
מה שחשוב להבהיר לכולם היום כבר במשא ומתן הקואליציוני, הוא שמה שהיה – לא יהיה! יש שחקן חדש במגרש, וקוראים לו ה' א-להי ישראל! הוא מנווט אותנו, הוא מנחה אותנו. בכל נושא שיעלה על הפרק – אם במדיניות החוץ ואם בצביונה של המדינה כלפי פנים – נשא עינינו אל ספר התורה, ולאורו נתנהל בזירה הציבורית. המאבק על תיק האוצר בין נציג ש"ס לנציג הציונות הדתית מסמל את תחילת המפנה לטובה – ברוך ה', הגענו למצב, בו נציגי היראים מבינים, כי קופת המדינה צריכה להיות בידינו, ולהתנהל על-פי הערכים בהם אנחנו מאמינים. גם דרישותיה של אגודת ישראל בענין ההתישבות והמאבק על יהודה ושומרון, לצד דרישות הציונות הדתית בענין עולם התורה, מבשרים, כך נקוה, את קץ דיכוי ציבור היראים בשיטת הפרד ומשול.
אחרי שהעם הכריע בברור, כי השמאל וגרורותיו, אשר חברו לאויב הערבי, אינם ראויים לשלטון בישראל, צריך להעמיד מול הליכוד חלופה תורנית אמיתית, אשר בבוא היום תהפוך את ישראל למדינה היהודית, עליה חלמו אבותינו במשך קרוב לאלפיים שנה. המספרים עומדים לצדנו, כעת זו רק שאלה של סוויץ' בראש, להאמין בעצמנו ולהעלות הילוך.
