לפני כ-10 שנים פרץ בסערה לעולמנו אדם יקר בשם נפתלי בנט.
חלקנו עדיין זוכרים את אווירת ה"משהו חדש מתחיל..."
את התחושה שתם עידן ה"מגזריות". מתחילים "לדבר בגדול", "להנהיג את המדינה". סוף-סוף האידיאלים הגדולים של הציונות הדתית כבר מתחילים להשפיע החוצה, לעבר קהלים נוספים.
אני לא מתכוון כאן ממש לשחזר את ההיסטוריה, אבל בכל זאת, בקווים כלליים-
המפלגה הדתית-לאומית גדלה, הצטרפו אליה גם נציגים שלא בדיוק מגדירים את עצמם "דתי-לאומי", אבל שמחים להיות קשורים למגזר ה"נפלא" הזה. בנוסף לכך, גם רבנים רבים עודדו את המהלך, כשהאמירה העומדת בראש היא: "צריך להיכנס לעמדות מפתח, צריך להיות בתפקידי הנהגה".
מהר מאוד התפקידים הנחשקים כבר לא היו "רק" שר הדתות ושר החינוך, אלא המטרה היא – שר הביטחון ושרת המשפטים. וכשגם היעדים האלו כבר נכבשו, הופ- אנחנו בדרך לראשות הממשלה...
והאמת, המטרה נכונה. אבל מה קורה בינתיים?
אז בהתחלה בנט משך את כולנו אחריו להיות "המפלגה שמימין לליכוד". האמירה היא שנתניהו והליכוד לא מספיק ימניים: הם לא בונים מספיק ביו"ש, לא מחילים ריבונות ולא נלחמים מספיק בטרור. מישהו צריך לגרור אותם ימינה.
נכון, זה חשוב. ומישהו צריך לעשות את זה, מתוך הליכוד או מחוצה לו, וכנראה שבנט ושקד עושים את זה מצוין. אבל זה לא התפקיד המרכזי של הציונות הדתית.
זה אומר שלא הציונות הדתית תנהיג את המדינה, אלא הימין. אם השיח הופך להיות ימני ופוליטי, והנושא הוא רק ביטחון ומשפטים, רק "ציונות"- אז מה עם ה"דתית"??
לי אישית (ואני בטוח שלעוד רבים אחרים)- משהו כבר התחיל להיות חסר.
אבל חברים, גם את השלב הזה כבר עברנו מזמן.
זה היה רק "שלב אמצע". אז עוד הרגשנו שזה "אנחנו".
מבלי ששמנו לב, מאז פרוץ הקורונה- בנט הוא "גיבור הכלכלה והבריאות".
ושוב, חלילה לומר שזה לא חשוב. יש שיגידו שכרגע זה הכי חשוב. וכמובן- זה טוב שבנט עושה את זה. זה התפקיד שלו והוא עושה את זה טוב.
אבל מה בין זה לבין התפקיד של הציונות הדתית?!
ושוב נדגיש: הציונות הדתית בעד כל זה. חשוב לה שהמדינה תהיה חזקה בכלכלה ובריאות, בביטחון ולאומיות. כמובן היא גם תתמוך ותצביע בעד הנושאים האלו, וגם תשקיע מהזמן שלה כדי לקדם אותם.
אבל זה לא הנושא המרכזי. זה לא העיקר!
בקיצור, הגיבור שלנו, שבהתחלה חשבנו שהוא ישרת את "האידיאלים שלנו" וישפיע אותם החוצה – בסוף שיעבד את כולנו לדבר ולפעול (כמעט) רק על כלכלה ובריאות.
פעם הנושא המרכזי שלנו היה "נותנים את הנשמה למדינה" (מישהו עוד זוכר?)
נותנים את הרוח, את המהות היהודית, מוסיפים תורה וקדושה בתוך המערכות- בצבא, בכלכלה, בפוליטיקה ובתקשורת.
בשלב השני- הדיבור נהיה רק על "מימין לליכוד". ה"ציונית" תפסה את כל המקום וה"דתית" היא כבר לא הנושא המרכזי, המאחד.
וכעת הגענו לשלב שלישי- הציונות הדתית עוסקת בגוף ולא בנשמה. בחומר ולא ברוח.
בואו נחזיר את הציונות הדתית לתפקידה!
בואו נחזור להתעסק במשימה העיקרית: יהדותה של המדינה.
מרענן! 2 ט"ז חשון תשפ"א 21:05 לוי יצחק כהן
אחי... 1 ט"ו חשון תשפ"א 16:10 יהודי