להקת שקרנים
שיחת טלפון בשלוש לפנות בוקר העירה את דן משינה. "זה נשיא ארצות הברית," אמר לו קול מוכר. "הוא מחכה על הקו כדי לדבר אתך."
במהירות, דן התיישב במיטה. "תעביר אותו," הוא הורה, מנער את השינה מראשו.
"שלום, דן," אמר הנשיא. "אני מקווה שלא הערתי אותך."
"השעה שלוש לפנות בוקר."
"חשבתי שאתם אף פעם לא ישנים."
"מדי פעם, אדוני."
"ובכן, לא ישנתי הרבה לאחרונה," אמר לו הנשיא. "הודיעו לי שיש איזה מתנחל צעיר שבנה לעצמו צריף בשטח הפלסטיני. מאז ששמעתי על זה, אני לא יכול לישון בלילה. כלומר, זה דבר נורא. אתה לא מסכים?"
"אני לא יודע למה אתה מתכוון, אדוני הנשיא. אתה יכול לתת לי יותר פרטים?"
"כן אני יכול. האנשים שלי מודיעים לי ששמו של המתנחל הוא ציון והוא גר באיזה פסגת הר ליד אלון מורה, איפה שלא יהיה לעזאזל. אם אתם רוצים שלום ואת תמיכת אמריקה, זו לא הדרך להשיג את זה."
"דבר ראשון בבוקר אבדוק את העניין," הבטיח דן.
"אני לא מבקש ממך לבדוק את העניין. אני רוצה להסיר אותו מפסגת ההר עד מחר בצהריים, שעון וושינגטון."
הנשיא סיים את השיחה.
דן התקשר לעוזר שלו. "טלפון לאורי ב-5 בבוקר. אני רוצה לדעת על המתנחל בשם ציון שגר באיזה הר ליד אילון מורה. אני רוצה דיווח מלא עד 7 בבוקר."
נאנח, דן חזר לישון.
אורי התקשר לדן בדיוק ב-7 בבוקר. "הוא ילד בן 20. הוא גר עם אשתו והתינוק שלהם בצריף שבנה בעצמו. לפי המפות הרשמיות, זה שטח יהודי. הכפר הערבי הקרוב ביותר נמצא במרחק עשרה קילומטרים. הוא לא מפריע לאף אחד עד כמה שאנשיי אמרו לי."
"הוא מפריע לנשיא ארה"ב. אני רוצה להסיר אותם מהאתר הבוקר. להרוס להם את הבית."
"אולי לא אוכל לקבל צו בית משפט כל כך מהר."
"בלי צו בית משפט. זו החלטה צבאית. אנחנו נדאג לבתי המשפט מאוחר יותר."
"כבר קיבלנו מפולות בכל סקרי דעת הקהל. הציבור לא אוהב לראות דחפורים של צה"ל הורסים בית של זוג צעיר עם תינוק."
"השתמש בדחפור אזרחי וסגור את האזור לעיתונאים."
"אתה צריך לדעת שלערבים אין שום טענה משפטית לאתר. זה מה שהצוות המשפטי שלי אומר לי. כל עורך דין מקצועי של מתנחלים יכול לגרום לנו להיראות כמו בולשביקים אכזריים בבית המשפט."
"אל תדאג לגבי בתי המשפט. חקירה על בעלות הקרקע יכולה להימשך שנה, ונוכל לעכב את התיק מלהגיע לבית המשפט, ועד אז כנראה לא נהיה כאן, אז תן לממשלה הבאה לדאוג. אם נשיא ארצות הברית אומר שהחלוץ המשיחי הזה יכול לסכן את תמיכתנו מאמריקה אז הוא מהווה סכנה לביטחון לאומי. האם זה ברור?"
אורי אמר שזה ברור.
שעתיים לאחר מכן, דחפור אזרחי ושיירת רכבי משטרה וצבא שאגו על פני ההתנחלות אילון מורה והמשיכו על פני הגבעות התנכיות על פני שורה של מאחזים מפוזרים עד לפסגת הר מבודדת, חמש דקות נסיעה מהשכן הקרוב. חיילים סגרו את הכביש המוביל אל הצריף הבודד בראש ההר שהעניק תצפית מרהיבה על כל בקעת הירדן ועל גבעות הירדן המשתרעות מרמת הגולן ועד לים המלח. כששמע את רעש השיירה, יצא שומר צעיר מהאוהל, רובה תלוי על גבו. פיאות ארוכות השתלשלו עד לכתפיו. הכבשים במכלאה סמוכה התחילו להרעיש בעקבות ההפרעה של השיירה.
מפקד המבצע דפק על דלת הצריף. פלוגת המשטרה תפסה עמדות מקיפות לבית המאולתר. כמה מהם רמסו את הפרחים שגדלו בגינה קטנה מחוץ לצריף. חולצות ומכנסיים על חבל כביסה נשפו ברוח.
ציון פתח את הדלת. אשתו הצעירה עמדה מאחוריו כשהיא מחזיקה את תינוקם.
"מפנים אותך," אמר לו המפקד. "אתה צריך לעזוב את המקום עכשיו."
ציון הביט בקהל השוטרים מחוץ לבית.
"איפה צו בית המשפט שלך?" שאל ציון.
"אני לא צריך צו בית משפט."
"ואז פקודה צבאית," התעקש ציון.
"גם אני לא צריך את זה," ענה המפקד. הוא הושיט יד קדימה, תפס את ציון בשערו הארוך ומשך אותו דרך הפתח. בעודו דחף אותו מהבית הוא הושיט רגל והכשיל את הצעיר. ציון השתרע קדימה ונפל באוויר. כשנחת, ראשו פגע בסלע גדול. דם פרץ מהגולגולת השסועה שלו. גופו התמוטט ושכב ללא תנועה. עם גניחה הוא מת. אשתו צרחה ורצה החוצה. לכמה רגעים השוטרים היו המומים. השומר הצעיר צילם בטלפון הנייד שלו.
"הוא התנגד למעצר," קרא המפקד.
"שַׁקרָן!" צעקה האישה.
שני שוטרים כרעו ליד הגופה. המתנחל ששמר על הצריף צעד קדימה כדי לצלם תמונה מקרוב.
"תפוס את המצלמה שלו!" הורה המפקד.
שוטר חטף את הטלפון מהמתנחל והשליך אותו לאחר, שהשליך אותו לאחר, שהתכופף והניח אותו מתחת לגלגל האחורי של ג'יפ. הרכב נע לאחור וריסק את הטלפון.
"הרגת אותו! רצחת את בעלי!" האישה צרחה בהיסטריה. התינוק בכה בקולי קולות כאילו הבין מה קרה.
"הוצא את כל החפצים מהצריף והרס אותו מיד!" הורה המפקד. כשהביט סביבו, הבחין בצלם המשטרה. במהירות הוא פסע אליו.
"מחק כל צילום שגורם לנו להיראות רע," הוא אמר לו בקול שקט אך דחוף. עיניו הבזיקו בצורה מאיימת. "האם זה ברור?"
"כן, אדוני," אמר הצלם.
כשהמפקד הגיע לתחנת המשטרה באריאל, המתין אורי בחדר חקירות קטן.
"מה לעזאזל קרה?!" הוא נבח בכעס.
המפקד מסר את הדיווח שלו.
"השומר שהיה שם אמר שהכשלת את הילד בכוונה כשגררת אותו מהצריף."
"זה לא נכון," ענה המפקד. "כולכם להקה של שקרנים."
"הוא אומר שהרסת את המצלמה שלו ואת התמונות שהוא צילם."
"הוא הפריע לפעולת המשטרה. הטלפון הנייד שלו נפל על הקרקע. במקרה ג'יפ דרס אותו."
אורי התקשר לדן עם הדיווח שלו.
"האנשים שלי אומרים שדפקת את המבצע," אמר לו דן. "המתנחלים יוצאים למחאות נרחבות בכל הצמתים."
"שטויות," הגיב אורי. "אתה ואני יודעים שכולם להקה של שקרנים."
דן הנהן. זה באמת לא משנה לו אם הם שקרנים או לא. הם סיכון לביטחון הלאומי. הוא התקשר לנשיא הרבה לפני מועד הדיווח בצהריים. "אתה יכול לישון הלילה, אדוני הנשיא," הוא אמר. "הצריף נהרס."
