מסופר שפעם אמר המגיד ממעזריטש לתלמידיו הסבר עמוק על מהותה של התשובה. כאשר שמע את הדברים הרב הצדיק ר' זושא, אמר שהוא אינו יכול להגיע לדרגה כזו של תשובה, ולכן הוא מעדיף לחלק את התשובה לחלקים לפי ראשי התבות של המלה תשובה: ת – "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". ש – "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד". ו – "ואהבת לרעך כמוך". ב – "בכל דרכיך דעהו". ה – "הצנע לכת עם אלוקיך". רבי זושא בחר חמשה פסוקים שכל אחד ממש "כלל גדול", ויחד הם בונים את האישיות המתוקנת של האדם.
ניתן להמשיך בדרכו של רבי זושא, ולחלק את התשובה גם מבחינת הזמן. כל אחד מחמשת הפסוקים מתאים לזמן מיוחד בימי התשובה:
תמימות באלול
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" – בפסוק זה מתאים לעסוק בחודש אלול, החל מהעובדה שהוא כתוב בפרשת שופטים אותה קוראים בתורה בתחילת חודש אלול. הפירוש הפשוט למלה תמים הוא שלם – כמו "שה תמים" ללא מום – וכך בחודש אלול אנו עובדים להתנקות ממומי הנפש ולהיות תמימים. התמים האמיתי הוא מי שלא נפגם מעולם, כתמימותו של ילד, והחידוש הוא שאכן ניתן לחזור למצב תמים, להיות כמו קרקע בתולה במזל בתולה. השנה הולכת ומסתיימת, לקראת שנה תמימה, וגם אנו צועדים בדרך התמימות, ההולכת וגוברת באמירת הסליחות.
רש"י מפרש "תמים תהיה – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". יש נטיה סקרנית לנחש מה יהיה בשנה הבאה, אבל הדרך הנכונה היא "לא תחקור אחר העתידות", אלא להתמסר בתמימות, ברצינות ובשלמות, אל ה', ואז גם הוא ינהל עמנו מערכת יחסים לא 'מתחכמת' אלא ישירה ואוהבת, כמו בפיוטי הימים הנוראים "הַתָּם וּמִתַּמֵּם עִם תְּמִימִים".
ריכוז בראש השנה
"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – הפסוק הזה ינחה אותנו בראש השנה. מה עושים בראש השנה? פשוט מרוכזים בעמידה מול ה' ומקבלים את מלכותו. מצות היום היא לשמוע קול שופר – שמיעה שכולה אומרת ריכוז וכוונה, כאשר הכוונה היסודית והחשובה ביותר היא פשוט לקיים את ציווי ה', "רחמנא אמר תקעו". בהלכה מובא שבראש השנה מומלץ לא לישון (לפחות עד חצות היום), כי העיקר הוא להיות ערני ומרוכז. והעיקר, לא לישון בעינים פקוחות...
השולחן ערוך פותח את סדר היום של היהודי בהלכה הבאה "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. [דברי הרמ"א:] 'שויתי ה' לנגדי תמיד' הוא כלל גדול בתורה...". – לפחות בראש השנה, נתגבר כארי לקום ולא לישון, ולקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד". ואז כל השנה תהיה ערנית ושמחה.
אהבה בעשרת ימי תשובה
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – פסוק זה, הידוע בפני עצמו כ"כלל גדול בתורה", ילוה אותנו בעשרת ימי תשובה. ברור שצריך לחזור בתשובה על עבירות שבין אדם למקום, אבל בימים אלו חשוב יותר לעשות תשובה על עבירות שבין אדם לחברו, מפני שאם פגענו בחבר לא יועילו כל הכוונות הטובות והוידוי הרציני ביום הכיפורים הקרוב. חייבים ללכת ולבקש סליחה, לחדש את האהבה.
תיקון ביום הכיפורים
"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" – חז"ל אומרים שפסוק זה הוא "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה", והחידוש המופלא הוא "בכל דרכיך, אפילו לדבר עבירה" – גם מעשה שבדרך כלל שלילי יכול להיות טוב כשהוא נעשה במקום הנכון, כמו המושג של "הוראת שעה". והנה ביום הכיפורים אנו עושים תשובה מאהבה והקב"ה מבטיח "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו" – לא רק שהחטאים נעלמים אלא הם הופכים להיות זכויות ("זדונות נהפכים לזכויות"), כיון שאנו הופכים אותם כעת לאנרגיה חיובית של התקרבות אל ה'. נמצא שבהסתכלות למפרע, החטאים שלנו היו "בכל דרכיך דעהו".
יום הכיפורים עצמו הוא דוגמא למעשה שבדרך כלל אינו רצוי. הרי אסור לאדם לצער את עצמו סתם-כך בצום ובתענית, במיוחד אסור לצום בשבת, ומדוע לצום ב"שבת שבתון"? ובכל זאת ה' מצוה להתענות, כ"הוראת שעה" הכרחית כדי לזכך אותנו ולהיטיב לנו.
צניעות בסוכות
לסיום אנו מגיעים לדברי הנביא מיכה "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". אחרי הכל, העיקר היא הצניעות המכסה ושומרת על כל ההישגים של הימים הנוראים. לכן אנו נכנסים לסוכה הצנועה (שהרי הגודל המינימלי של סוכה הוא קטן ביותר), וחוסים בצלה שבעה ימים, "צלא דמהימנותא".
