פרשת תצווה: מדליקים את המנורה בתוכנו

"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד"

ה' אומר למשה שיצווה לבני ישראל שיביאו שמן זית זך כתית - למנורת הזהב.

בקבלה ובחסידות מסבירים שהשמן הוא ההתמסרות שלנו לה', תכונת ה'ביטול'. ההתמסרות הזו מגיעה מהתחושה שה' יתברך הוא המקור של החיים שלנו.

כדי להבין זאת יותר טוב נדבר על עצמינו: כל יהודי הוא כמו נר. הגוף הוא הפתילה, בפתילה נאחזת האש – על הגוף שלנו שורה השכינה, מתלבשת הנשמה. כמו שבנר גשמי, האש תמיד מהבהבת ומרצדת, ובשאיפה לעלות כמה שיותר למעלה – כך גם הנשמה שלנו כל הזמן משתוקקת למקור שלה, בשאיפה לעלות למעלה, אבל היא לא יכולה לעזוב את הגוף.

כמו שבנר גשמי, הפתילה צריכה להיות ספוגה בשמן בשביל שהאש תוכל לבעור – כך גם אצל היהודי, בשביל שהחלק האלקי והטהור שה' הלביש בתוכנו יוכל להתלבש בגוף כמו שצריך, הגוף והרצונות שלי צריכים להיות מלאים ב'שמן', בהתמסרות והתבטלות לה' לגמרי, כמו שאומר שלמה המלך: "ושמן על ראשך אל יחסר".

 בואו ונתבונן בפרטים, איך אנו באמת מלאים וספוגים בהתמסרות לה': במעשה - אני צריך שהמעשים שלי יהיו כולם כמו שה' רוצה, כמו שה' לימד אותנו בתורתו הקדושה.

בדיבור - עלי לכוון את הדיבורים שלי לדבר רק דיבורים טובים – דיברי היתר ועבודת ה'.

ואפילו במחשבה - הרהורי והגותי תהיה סביב גדולתו של ה' ואהבת הבריות.

אצל צדיקים יש גם רמות מעבר לכך – הצדיקים מסורים לגמרי גם ברגשותיהם ובשכלם לבורא ברוך הוא, ותמיד אהבתם נתונה לה'. כאשר באמת אוהבים את ה', וכולנו מלאים באהבה לה'  (כמו שכתוב "באהבתה תשגה תמיד"), אנו נאהב רק את ה', אבל בעצם נשים לב שהכל זה ה'.. אנו נאהב כל יהודי – שהוא בעצם חלק מה', כל כולו קדושה מהלכת בעולם.

אנו נאהב את התורה של ה', אנו נאהב את ארץ ישראל – הארץ שבה ה' בחר, ומשגיח עליה בהשגחה פנימית תמיד.

מהאהבה העצומה שממלאת אותם – אהבה רק לה', גם היראה שלהם מופנית רק כלפי ה'. הם לא יראו משום דבר בעולם הזה, ויעשו רק את מה שה' אומר בהפלאה מרוממת. תכל'ס, שנזכה לאהוב את ה' כמו הצדיקים, וכמו שכותב הרמב"ם, ששלמה המלך כתב את שיר השירים כמשל על האהבה לה', כמו שמישהו אוהב אישה והיא כל הזמן נמצאת בראש שלו, הוא לא מסוגל להשתחרר מהמחשבות עליה, וכל כולו מלא ברגשות ובאהבה כלפיה – כך ביחס לה' יתברך, שהמחשבות יהיו מלאות במחשבות על ה', והוא ואך ורק הוא יהיה זה שנמצא לנו בראש ושוכן בו דרך קבע. 

***

פורסם לראשונה בעלון 'לכתחילה' המופץ ביישובי גוש עציון מטעם ארגון 'צעירי בת עין' הפועל לחיזוק הזהות היהודית בגוש עציון